בדיקת חמץ – בנפש

לחג הפסח – "יום חרתנו", קודמת מצות ביעור חמץ, ויש בכך רמז עבורנו והוא שהיציאה לחירות עוברת דרך ביעור החמץ.

כלל זה נכון בכל הרבדים של המציאות (באנושות בכללה, ובכל אומה וחברה) ובכל הרבדים של נפש האדם (מחשבות, מידות ומעשים).

"ביעור החמץ, המסמל את הביעור של כל מיני הכיעורים הנפשיים, מן הכלל ומן הפרט…" (שמונה קבצים, קובץ ח פסקה יא).

מכולם עלינו לבער את החמץ על מנת להגיע לחירות.

במאמר זה נתעמק בביעור החמץ מתוכנו פנימה על-פי הלכות ביעור חמץ.

הלכות ביעור חמץ:

מצוות ביעור החמץ מתחילה בחיפוש אחריו לאור הנר, בליל י"ד בניסן.

בתלמוד (פסחים דף ז ע"ב) מובא שהבדיקה צריכה להיות לאור הנר דווקא ולא לאור אבוקה  למרות שאורה רב יותר, וזאת ממספר סיבות:

"ואבוקה לא! … (מדוע?) אמר רב נחמן בר יצחק: זה יכול להכניסו לחורין ולסדקין, וזה – אינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין. רב זביד אמר: זה – אורו לפניו, וזה – אורו לאחריו. רב פפא אמר: האי – בעית, והאי – לא בעית. רבינא אמר: האי – משך נהורא, והאי – מיקטף איקטופי". (תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ח  ע"א )

כלומר, נחלקו הדעות מדוע יש לבדוק לאור הנר דווקא ולא לאור האבוקה. לדעת רב יצחק זאת מאחר ואת הנר ניתן להכניס לחורים וסדקים ולבודקם ועם אבוקה לא. לדעת רב זביד, אור הנר לפניו ואור האבוקה לאחריו (כלומר, אור הנר מאיר לי מה שלפני בעוד האבוקה מסנוורת). לדעת רב פפא אבוקה עלולה לשרוף את הבית ומשכך הבודק עם אבוקה לא מתרכז בבדיקתו כמו הבודק עם נר. לדעת רבינא, אור הנר יציב ונמשך אחר הפתילה ואור האבוקה קופץ ועל כן, בדיקה בנר טובה יותר.

אם כן, מעלתו של הנר על-פני האבוקה היא שניתן לבדוק איתו חורים וסדקים, שאורו לפניו, שניתן להתרכז בבדיקה ושאורו יציב.

ובאלגוריה לחיפוש החמץ שבתוכנו פנימה:

אותם עקרונות נכונים גם בחיפוש אחר החמץ שבנו. לשם מציאתו, עלינו לעשות בירור מעמיק עם עצמנו ולהתבונן פנימה "בחורים ובסדקים" על מנת לגלות מה באמת מביא אותנו למידות או מעשים רעים.

הרבה פעמים אנו מסתפקים בתירוצים מתירוצים שונים על מנת להסביר לעצמנו או לסביבה את מעשינו הלא-רצויים, אך זה שהתירוצים שלנו 'הגיוניים' אינו אומר שהם 'אמיתיים'. בכדי להגיע ל"נקודה" – לאמת, צריך התבוננות מעמיקה וחודרת.

לשם כך, צריך סבלנות, לא ניתן להגיע לנקודת האמת, בקפיצות או בגיחות קצרות של התבוננות, צריך להיות יציבים, עקביים וסבלניים.  

בנוסף, צריך להסיר את הפחד שמא נמצא דבר שאיננו יכולים להתמודד עמו "וכל הבית ישרף". לא נמות מחשיפת האמת, יתכן שזה יכאב אך זה יעבור, וכאשר זה יעבור אנו נרגיש נקיים.

דבר חשוב נוסף, הוא להיות עם הפנים קדימה, כלומר, לגשת לבדיקה – להתבוננות, מתוך מטרה לשפר את חיינו, את עתידנו, ולא מתוך סקרנות לגלות "את הבעיות שלנו" בעבר[1].

הזמן הטוב ביותר לבדיקה:

למרות ששריפת החמץ מתבצעת ביום י"ד בניסן, קבעו חז"ל לבדוק אחריו בלילה לפני ולא ביום. לדברי רב נחמן בר יצחק הסיבה לכך היא מאחר ובלילה  "בני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה". (תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ד ע"א)

באלגוריה לנפש האדם, הלילה מבטא את הזמנים של המשברים ורגשות העצבות, אלו הם הזמנים בהם "בני אדם מצויין בבתיהם" כלומר, בזמנים אלו האדם מתכנס לתוך עצמו ועל כן, דווקא זמנים אלו מסוגלים ביותר למציאת וביעור החמץ. וכדברי ר' צדוק הכהן מלובלין:  

"ופירוש בביתו – בחדרי לבבו. אור הנר יפה לבדיקה – שאור שבעיסה (החמץ) הטמון בחורין ובסדקין זה טוב יותר בלילה בעת החושך שאז אור הנר מאיר … ועל ידו יכול לבדוק כל המיני חימוץ מסדקי לבבו עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו". (צדקת הצדיק אות יג)

על כן, צריך לנצל זמנים אלו לשם כך, וכפי שכתב הרב קוק:

"בעת אשר ירגיש האדם נפילה, מפני חולשת רוח המעדה מוסרית, ישים אל לבו שממעמקים התהומיים הוא צריך לדלות מרגליות יקרות, וישוב ויעלה, ויחדש כחו בגבורה ובשלוה לאור עולם, עוד ביתר שאת מימי קדם". (אורות הקודש ח"ג עמ' רנב)

כאמור בדברי הרב, לאחר כל "לילה" כזה שמנוצל לגילוי וביעור החמץ שבתוכנו, מגיעה עליה "ביתר שאת מימי קדם". וכעין זה כתב במקום אחר:

"כשמרגיש אדם שהוא עלוב, ריקני, אין לו איל רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע שאור גדול מוכן לפניו, וכל הגרעונות, הביטולים, בין המעשיים, בין הרוחניים, בין החיוביים בין השליליים של כל ימי חייו הנם מתיצבים לפניו, וכל עונותיו מעידים עליו, והרי הוא תוהה, מתחרט מתוך מכאובים רבים, והוא מתרומם ושב, יוצא מעומק התהום אל גבעת הרום, מטומאה לטהרה, מאפלה לאור גדול…". (אורות הקודש ח"ג עמ' רנב).

אם כן, התנאי השני לחיפוש הוא כינוס פנימי, והזמנים המסוגלים לכך ביותר הם זמנים של משבר.

עוד ניתן ללמוד מהלכה זו, כי הלילה הוא הזמן הטוב ביותר להתבוננות פנימה מאחר ובלילה האדם מכונס ומרוכז יותר בעצמו ופחות בסביבתו (את האפקט הזה יוזמים בטיפול ע"י הנחיית המטופל לעצום עיניו).

שריפת החמץ

את החמץ שמצאנו עלינו לבער מן העולם, הביעור יכול להיעשות במספר צורות, הדרך הפשוטה ביותר היא לבטלו מליבו – כלומר לא להחשיבו לדבר מה, אלא לעפר וכפי שמופיע בנוסח הביטול. הדרך המובחרת ביותר היא "בשריפה".

האש בשונה מכל חומר אחר בעולם עולה למעלה (זו הסיבה לכך שהקדמונים שסברו שישנם גלגלים סביב עולמנו, טענו שהגלגל העליון ביותר הינו מיסוד האש, הם סברו שהאש עולה למעלה כדרך כל חומר ששואף על מקורו), ללמדנו, כי לאחר שמצאנו את "החמץ" עלינו לראות כיצד אנו הופכים אותו לאנרגיה חיובית, שתקדם ותרים אותנו.

כלומר, הדרך המובחרת ביותר, היא לא לבטל את אירועי העבר שהשפיעו עלינו לרעה או את כישלונותינו, אלא להפוך אותם לחומר תבערה לקידום עתידנו. כך במקום להמעיט מערכם עלינו ללמוד מהם ולקבל מהם כוחות לפעול ולשנות.

זוהי הבחינה של תשובה מאהבה בה הזדונות לא נמחקים (בבחינת ביטול החמץ בלב) אלא הופכים לזכויות – לאנרגיה חיובית שמקדמת ומרוממת את האדם.

"אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (על הזדונות) הוא יחיה" (מסכת יומא דף פו ע"ב)


[1] למי שהתקשה לעקוב אחר ההקשרים, הנם מסודרים כאן אחד לאחד:

1. זה יכול להכניסו לחורין ולסדקין, וזה – אינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין-כלומר הבדיקה צריכה להיות מעמיקה וחודרת ולא שטחית וכוללנית.

2. זה – אורו לפניו, וזה – אורו לאחריו עלינו להיות עם מבט לעתיד ולא לעבר, כלומר, מתוך מטרה לשפר את עתידנו ולא מתוך סקרנות גרידא.

3.: האי – בעית, והאי – לא בעית (באבוקה הבודק פוחד שישרף הבית ובנר אינו פוחד)- אל לנו לפחד מהחיפוש שמא נתמוטט מלגלות על עצמנו דברים לא טובים, זה לא ימוטט אותנו.

4. רבינא אמר: האי – משך נהורא (הנר נמשך יפה אחר הפתילה), והאי – מיקטף איקטופי (אור האבוקה קופץ)- יש לעשות תהליך רציני רציף ויסודי ולא בקפיצות.

השאר תגובה