שני סוגי מחקרים ותובנה חשובה לחיים

טיפה גדולה של מזל

מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה והכלכלה הראו בברור, כי בכל הקשור לשאלה מה העתיד טומן לנו, "המזל" משחק תפקיד גדול מאוד.
אולי זה נשמע לכם ברור, אך בפועל, לרוב אנו מתעלמים ממקומו של "המזל" בחיים ותולים כל הצלחה או כישלון בגורמים מסוימים. כך למשל אנו נתלה הצלחה של חברה בקבלת ההחלטות שלה או במנכ"ל, אך בפועל מחקרים הראו שהשפעת מנכ"ל טוב על חברה היא מזערית עד מאוד. וזאת מאחר והצלחתה או כישלונה של חברה תלוי בהמון גורמים עליהם אין לאף אחד שליטה.

כך לדוגמא, הצלחתה המטאורית של חברת גוגל לא הייתה עקב מנכ"ל מצוין וקבלת החלטות נכונה ביודעין, שהרי החברה נפתחה על-ידי שתי סטודנטים למדעי המחשב שלא היה להם הרבה ידע בכל הקשור לניהול חברה, שיווק כלכלה וכדומה. "למזלם" הרב, הרבה מן ההחלטות שקבלו עלו יפה, והחלטות גרועות כמו ההחלטה למכור את החברה בשלב מוקדם תמורת פחות ממיליון דולר, לא עלתה יפה (מאחר והקונים חשבו שזה יקר מידי).

לדבריו של פרופסור דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה:

"מכיוון שהמזל ממלא תפקיד מרכזי, אי אפשר להסיק מסקנות מהימנות בדבר איכות המנהיגות ושיטות ניהול מצפייה בהצלחות. וגם אילו היה בידך מידע מקדים מושלם שלפיו למנכ"ל מסוים יש חזון מבריק וכשרון יוצא דופן, עדיין לא יכולת לחזות את ביצועי החברה בדיוק שעולה בהרבה על הטלת מטבע". (לחשוב מהר לחשוב לאט, עמ' 231).

ומה לגבי האדם הפרטי, האם אנו יכולים לחזות את הצלחתו או כישלונו, ע"פ נתונים על חייו, ציוניו וכישרונותיו?

על כך, כותב ד"ר דניאל כהנמן (שם, עמ' 236-237) שבהיותו פסיכולוג בצה"ל התבקש הוא וחבריו לתפקיד, לבצע הערכות מועמדים לפיקוד בקורס קצינים.

הערכות ניתנו על בסיס מבחן המכונה "אתגר הקבוצה ללא מנהיג" בו ניתנה לקבוצת חיילים משימה שבכדי לצלוח אותה, היה עליהם לעבוד כצוות.

הפסיכולוגים שצפו במשימה (להלן: "הבוחנים") בחנו "מי נטל פיקוד, מי ניסה להנהיג אך נדחה, עד כמה כל חייל שיתף פעולה ותרם למאמץ הקבוצתי". וכן "מי נראה עקשן, כנוע, שחצן, סבלני, חם מזג, מתמיד או מוותר בקלות". וכן צפו הבוחנים בתגובות של החיילים בזמני משבר "מי גער בחבר שטעותו הכשילה את הקבוצה כולה, מי צעד קדימה כדי להנהיג כשהקבוצה המותשת נאלצה לשוב להתחלה" ועוד.
בסופו של דבר הבוחנים התרשמו טוב מאוד מאופיו של כל חייל, ונתנו הערכות בביטחון מלא .

פעם בכמה חודשים התקיים מפגש משוב, שבו התעדכנו הבוחנים כיצד מתקדמים הצוערים בקורס הקצינים. לדבריו של פרופסור כהנמן התברר "באופן קבוע" כי התחזיות של הבוחנים לא עלו בהרבה על "ניחוש עיוור".

לדבריו, הסיבה לכך היא שגם כאן יש הרבה מקום "למזל", כלומר, לשינויים אותם לא צפויים אשר יש בכוחם לשנות את כל התמונה. כהמחשה לשינוי כזה, הוא מביא דוגמא של העברת חייל אסרטיבי אחד לקבוצה אחרת וכל יחסי הכוחות בקבוצה משתנים.
אתם יכולים לחשוב על עוד המון מקרים שבכוחם לשנות את המצב.

מה שמחקרים אלו ועוד רבים, מלמדים אותנו, זה שהמציאות מאוד דינמית ומורכבת, מה שנראה היום כבלתי אפשרי יכול להתברר מחר כאפשרי מאוד.

נבואה שמגשימה את עצמה

מחקר שונה וחשוב המבוסס על אפקט המכונה בספרות הפסיכולוגית "אפקט הפיגמליון", נערך בשנת 1968 ע"י החוקרים רוזנטל וג'ייקובסון.

החוקרים ערכו מבחן אינטליגנציה לתלמידים, וטענו בפני המורים כי המבחן נועד לאתר תלמידים "שפורחים מאוחר" כלומר, תלמידים בעלי פער אינטלקטואלי שמובטח כי ישלימו את הפער תוך שנה.

התלמידים נבחרו בצורה אקראית בלבד, והמחקר נועד לבחון האם תהיה כאן "נבואה שמגשימה את עצמה", ואכן כך היה, אותם תלמידים אכן פרחו מבחינה אינטלקטואלית בזכות האמון שנתנו בהם המורים.

יתרה מכך, בשנת 1963 חקרו רוזנטל ופוד השפעה של אמונה על יכולתם של עכברים ללמוד לרוץ.

במחקר זה קבלו סטודנטים שתי קבוצות של עכברים בעלי מטען גנטי זהה, במטרה ללמד את שתי הקבוצות לרוץ, כאשר נאמר להם שקבוצה אחת היא קבוצת "הטיפשים" שיהיה קשה ללמדם.

כעבור שנה התגלה שאכן קבוצת "הטיפשים" התקשתה ללמוד לרוץ.

" יוצא עם התקוות לנצח "

המחקרים שהובאו בראשונה ממחישים לנו כי המציאות מורכבת היא והעתיד לא ידוע, כל התחזיות של המומחים למיניהם, לדברי פרופסור כהנמן ועמיתיו, "מדוכדכות ביותר".

לדבריו, "אנשים שמקדישים את זמנם לחקר נושא מסוים ומרוויחים מכך את לחמם, מייצרים ניבויים עלובים יותר מקופים משליכי-חצים שהיו מפזרים את בחירותיהם בצורה מאוזנת בין האפשרויות" (שם, עמ' 245).

משכך, פרויקט או אדם שנראים לנו היום כלא מוצלחים וכחסרי כל סיכוי יכולים להצליח ובגדול.

המחקרים האחרונים מלמדים, כי בכוח האמונה להשפיע על העתיד בבחינת "נבואה שמגשימה את עצמה".

כלומר, המציאות היא דינמית, שינויים מתרחשים בכל עת, ולכן מצד האמת תמיד יש למה לקוות.
מה שעלול לקבע את המציאות זו האמונה שלנו. כך שמי שאומר לעצמו "אין סיכוי שהדברים ישתנו" לא יעצור בכך את השינויים במציאות, הוא פשוט יעצור את עצמו מלראות אותם, לקבלם ולהשתנות בהתאם.

כך שעלינו לדעת שבין רגע כל המציאות יכולה להשתנות עבורנו 'ומעז יצא מתוק'. השאלה היא האם אנו פתוחים לכך? האם אנו לא ח"ו מקבעים את המציאות הלא רצויה בתודעתנו ע"י מחשבות כגון "הכול אבוד" וכדומה? כי כאמור מצד המציאות הכול יכול להיות, ועל כן, לא נשאר לנו אלא לבחון שאיננו חוסמים עצמנו לשפע.

על בקשתו של דוד מהקב"ה "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" דרש הבעש"ט את הדברים הבאים, ובכך נסיים:

"כי לפעמים … הגם שהטובה רודפת אחריו בחמלת ה' עליו שרוצה להופיעו (כלומר, להופיע עליו) אור ישע והצלחה, הוא פונה עורף ולא פנים, ובורח ממה שהיה טובתו באמת … על כן ביקש דוד ברוח קדשו עבור כלל ישראל, אך טוב וחסד, שאתה רוצה לעשות עמי ואין בי דעת לקבלם ולהביאם אלי, ואולי הנני עוד בורח מפניהם, על כן אני מבקש מאתך שהם ירדפו אחרי, בלי אוכל לברוח מפניהם עד שאקבלם ואביא ברכה לתוך ביתי, וזהו ירדפוני שהם ירדפו אחרי עד שישיגוני".

מי יתן ונזכה, אך במקום לסמוך על הנס, עדיף לבדוק שאנו לא מפנים עורף לברכה.

בברכה,

הרב יוגב שמחון,
התפתחות רוחנית ומעשית
הרצאות | הנחיית קבוצות | טיפול NLP והכוונה לקריירה
https://yogevsimhon.com/

קישור לקבוצת הוואטסאפ:

https://chat.whatsapp.com/BmGdSpmGrhwLm2aHFYnRj7

השאר תגובה