טול עצה – פרשת שמות

זהירות שלא לטבוע

זכור לי יום חורפי אחד, בו נאלצתי לעצור 'טרמפ', היה זה בתקופה בה התגוררנו (אני אשתי ושני הילדים הגדולי ם שהיו אז קטנים) בירושלים, באותם ימים למדתי בכולל רבנות בשכונת רחביה, ופעמים בשבוע נסעתי ללימודי המשפטים מחוץ לעיר, אותו יום היה היום היחידי בו נסעתי ללימודים עם חברים ולא ברכבי כהרגלי. לצערי, דווקא אז, באמצע הדרך אשתי מתקשרת ומודיעה לי שלא השארתי לה מפתח לבית, והיא עם שני ילדים קטנים וגשם בחוץ…

הגענו ליעד והתחלתי לחפש את הדרך חזרה. למזלי עצר לי אדם נחמד בסביבות גיל 60 אשר משום מה החליט לפתוח את ליבו לפניי. הוא סיפר לי על כך שיש לו משרה מכובדת והוא גמר לשלם משכנתא ולימודים לילדיו וכו', אך במבט לאחור הוא חש חרטה, הוא מרגיש כי חייו התבזבזו ברדיפה אחר עבודה וכסף, וכי כעת הנו מרגיש ריקני ושהשנים עברו עליו במהירות כהרף עין ללא הנאה, וללא שניצלם כראוי.

לימים, דבריו התחברו לי עם שירו של מאיר אריאל:

והנה עולמי הנה ארצי הנה עירי
הנה ביתי הנה אשתי וילדי
הנה גופי ואיברי, הנה נפשי וכשרונותיי
רוחי, עשתונותיי, נשמה שלי, חיי – שם השיר: ואיפה אני בכל העסק הזה. (שירי החורף הבא)

כלומר, אפשר להעביר חיים שלמים ללא שאנו "נוכחים" בהם, כאילו אנו חפץ הפועל על אוטומט. תופעה זו מכונה בספרים הקדושים "קליפת מצרים" (מצרים – אותיות מצר-מי, כי במצרים אין משמעות לאישיות ל-"מי" אלא רק למעשים ל-"מה") ועניינה לשקע את האדם בריצה אחר "ענייני העולם הזה" עד אין סוף.

"אחר כך שנשתקעו בקליפת מצרים שכל כח קליפה זו הוא לשקע האדם בעניני עולם הזה, עד שישכח וישתקע ממוחו ולבו שום מחשבה לטוב כמו שאמר פרעה ' תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר'" (ר' צדוק, מחשבות חרוץ אות טו)

כיצד ניתן להתמודד עמה, כך שלא נמצא עצמנו רצים רק אחר "ענייני העולם הזה" עבודה, קניות וסידורים למיניהם?

אחת העצות לכך, רמוזה בדברי חז"ל לפיהם על האדם " לקבוע עיתים לתורה".

לדברי ר' נחמן הפירוש של המילה ל"קבוע" הוא "לגזול" – לקחת בכוח, כדברי הפסוק: "אַֽל־תִּגְזָל־דָּ֭ל כִּ֣י דַל־ה֑וּא וְאַל־תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר: כִּֽי־יְ֭קֹוָק יָרִ֣יב רִיבָ֑ם וְקָבַ֖ע אֶת־קֹבְעֵיהֶ֣ם נָֽפֶשׁ" (פרק כב, כב-כג). (פירוש: הקב"ה יריב את ריבם של העניים ויקח את נפש האנשים הגוזלים אותם). וזאת לשונו:

" קבע הוא לשון גזילה כמ"ש (משלי כב) וקבע את קובעיהם נפש … כי צריך האדם לחטוף ולגזול עתים לתורה מתוך הטירדא והעסק" (ליקוטי מוהר"ן תורה רפד)

כלומר, אל לנו לחכות לזמן "הפקר" בכדי ללמוד תורה או לעשות כל דבר אחר שחשוב לנו, אלא עלינו לקבוע בלו"ז זמן לאותם דברים חשובים, אחרת נמצא את עצמנו לאחר שנים רבות ריקים ממה שאנו חפצים להיות מלאים ממנו.

ומה יהיה עם כל "ענייני העולם הזה"?

הם יסתפקו בזמן שנשאר עבורם, כי כאשר אנו יודעים שיש לנו פחות זמן (עקב הדברים שנקבעו בלו"ז) אנו מתייעלים ומתנהלים באופן אוטומטי בצורה טובה יותר, וכפי שאמר ההיסטוריון האנגלי נורת'קוט פרקינסון "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה" (כלל זה מכונה "חוק פרקינסון")

כלומר, עבודה שיכולה להתבצע בשלוש שעות תמשך גם עשר שעות אם זה הזמן שהקצבנו לה.

מאותה סיבה בדיוק, אם לא נקבע לנו בלו"ז את הדברים שחשובים לנו, לא נמצא להם מקום, כי אותו מקום יתמלא עד אפס מקום – כמו נוזל המתפשט בצלוחית – "בענייני העולם הזה".

אז כל שנשאר לנו הוא לקבוע בלו"ז את מה שחשוב עבורנו, בכדי שלא נמצא עצמנו לאחר שנים רבות מתחרטים על מה שהחסרנו.

שבת שלום!

יוגב שמחון,
התפתחות רוחנית ומעשית
מאסטר N.L.P ודימיון מודרך
הרצאות | הנחיית קבוצות | ליווי אישי.
https://yogevsimhon.com/

קישור לקבוצת הוואטסאפ:

https://chat.whatsapp.com/BmGdSpmGrhwLm2aHFYnRj7

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s