טול עצה – מידת החסד והדין, פרשת וירא

"בעל המידות"

אחד מן עשרה ניסיונות בהם התנסה אברהם, שהנו גם הקשה שבניהם, הוא ניסיון העקידה.

ונשאלת השאלה, מה מטרתו של ניסיון זה? ומדוע הניסיון מיוחס לאברהם ולא ליצחק שהוא זה שאמור להיעקד?

לדברי הזוהר, עד ניסיון העקידה היה אברהם בעל מידת החסד בלבד ומטרת הניסיון הייתה לכלול בו גם את מידת הדין. ומאחר והניסיון נועד לשנות את אברהם – הוא מיוחס אליו.

"מאי טעמא והאלהים נסה את אברהם ולא כתיב נסה את יצחק, אלא את אברהם ודאי דבעי לאתכללא בדינא דהא אברהם לא הוה ביה דינא כלל מקדמת דנא והשתא אתכליל מיי"א באש"א ואברהם לא הוה שלים עד השתא דאתעטר למעבד דינא … ובגין כך והאלהים נסה את אברהם ולא את יצחק".

תרגום חופשי: מה הטעם שכתוב 'והאלוהים נסה את אברהם' ולא את יצחק? אלא, וודאי שאת אברהם ניסה, שהיה צריך לכלול את אברהם במידת הדין, שהרי אברהם לא היה בו דין כלל לפני כן, ועכשיו (אחרי הניסיון) נכלל אברהם במים (חסד) ואש (דין), ואברהם לא היה שלם עד עכשיו שנתעטר לעשות דין … ובגין כך כתוב "האלוהים ניסה את אברהם.

אם כן, אנו למדים מדברי הזוהר שני דברים, האחד שמטרת 'הניסיונות' היא להגדיל אותנו ולא לבחון אותנו ואכן, המילה ניסיון היא מלשון "להתגדל" כדברי הרד"ק:

"נָ֮תַ֤תָּה לִּירֵאֶ֣יךָ נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִ֝פְּנֵ֗י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה" (תהלים פרק ס, ו)

רד"ק: "להתנוסס: להתגדל" (שם).

שנית, שאחת מצורות "הגדילה" היא לכלול בעצמנו את המידה הנגדית למידתנו הטבעית, וכמו ששמעתי פעם, "שאדם הוא כמו שולחן, ככל שהקצוות שלו יותר רחוקים כך הוא גדול".

כל עוד איננו כוללים באישיותנו את המידה הנגדית למידתנו הדומננטית איננו בעלי בחירה חופשית באמת שהרי איננו יכולים לפעול אחרת ממידתנו וזהו חסרון גדול מאחר וכל המידה ומידה נצרכת במקום, בזמן ובמינון הנכון.

"הורנו (רבותינו), שכל המדות שחקק השי"ת בטבע האדם ונפשו, אין בהם אחת שתהיה רעה בהחלט, עד שהיתה טובה לנפש בהיותה נעדרת. כי הפועל הטוב פעל הכל לטוב, רק צריך שישתמש בכל אחת כשעתה וכמדתה". (עין איה, ברכות א, סט)

על כן, עלינו לכלול בנו את כל המידות, כך שנהיה מסוגלים להשתמש בכל מידה ומידה וכן לשלוט ולנתב אותה, להיות "בעלי" המידות ולא "שבוים" של מידה מסויימת.

וכפי שמסופר על ר' שמחה בונים מפשיסחא, שאמר לאחד מתלמידיו, אשר היה נדיב במיוחד ופיזר ממון רב לנצרכים, עד שמשפחתו שלו נקלעה למצוקה ולחרפת רעב, ש"החוזה מלובלין זצ"ל אמר פעם על "ויעקב איש תם", שיעקב היה גם "איש" וגם "תם". מצד אחד ידע מתי להיות "תם", אך מצד שני גם ידע מתי לעמוד על שלו במאבקיו עם עשו ולבן. והוא הדין- המשיך רבי שמחה- בכל המידות הטובות שאנו מצווים להידבק בהן. מתן צדקה הוא דבר חשוב, וגדול כוח מתנות עניים שמהפכות מידת הרוגז למידת הרחמים. אבל צריך לדעת מתי לתת וכמה לתת" (סיפורי מעשיות: מעשה שהיה ר' שמחה מבונים).

אם כן, העצה היא לשים לב מהי המידה השולטת בנו, ולרכוש את המידה הנגדית על ידי כך שננהג לתקופה מסוימת בניגוד למידתנו.

כך לדוגמא, מי שנוהג לכועס, לא יכעס למשך 14 יום גם על דברים שראוי לכעוס עליהם. ומי שנוהג להסתגר, עליו להיפתח כלפי אנשים וליזום שיחה בכל יום למשך 14 יום, ועל זו הדרך.

ככל שהפעולה ההופכית למידתנו תהיה קיצונית יותר או ממושכת יותר כך היא יותר תוטמע בנו ותשחרר אותנו מהשעבוד למידה שהפכה אצלנו להרגל.

כדאי מאוד להתייעץ עם בן הזוג או חבר/ה טוב/ה ולשאול אותם מהי המידה הדומנטית בי ואיזה אתגר כדאי לי לקחת.

בהצלחה רבה!

יוגב שמחון,
מנחה קבוצות, מאמן ומטפל
מאסטר N.L.P ודימיון מודרך
https://yogevsimhon.com/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s