עבר מקדם עתיד – פרשת ראה

כל עוד הנר דולק ניתן לתקן (ר' ישראל מסלנט)

"רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה" (דברים פרק יא, כו-כט)

פסוק זה, כמו כל פסוק בתורה, אינו סיפור דברים על התרחשויות העבר בלבד. אלא הוא טומן בחובו מסר רלוונטי לכל דור ודור ולכל אחד ואחת.

פסוק זה רומז לנו, כי בכל יום ויום הקב"ה מעמיד בפנינו את האפשרות לנתב את חיינו לחיים של ברכה או קללה ח"ו. לדברי השפת אמת (פרשת ראה, שנת תרל"ד) כפי שהקב"ה "מחדש בטובו, בכל יום תמיד, מעשה בראשית" כך הוא מחדש לנו בכל יום ויום את הבחירה לבחור בברכה או בקללה.

משמעות הדברים היא – שלא משנה מה עשינו ולא משנה מה עבר אלינו בחיינו, לעולם יש בידנו את הבחירה לנתב את חיינו מהמקום בו אנו נמצאים, לברכה או לקללה.

"הנה מה שאמר 'נותן' ולא אמר 'נתתי', יבואר שאם אמר נתתי הוה אמינא שהבחירה שניתנה לאדם לילך בדרך הטוב הוא דווקא בתחילת הבחירה, אבל אם בירר לו דרך הרע אין לו תקנה אף אם בירר לו אח"כ דרך הטוב, לכך אמר הכתוב 'נותן' והוא לשון הווה, פירוש שאמר הקב"ה שכל ימיך עד תשלום ימיך יש לך ברירה לבחור בדרך הטוב אפילו עד יום המיתה".(הגר"א, תורת אליהו, פרשת ראה)

לדוגמה, אדם שהתברך בעושר, האם זו ברכה או קללה? התשובה היא שזה בידיים שלו, אם יעשה עם עושרו דברים טובים וינהל חיים תקינים נוחים ובעלי משמעות הרי שעושרו לברכה. אולם, אם העושר יעביר אותו על דעתו, ויביא אותו להתנכר ולהתגאות על קרוביו, חבריו וסביבתו הרי שעושרו לקללה.

ולהפך, אדם שעשה מעשים רעים או שהתרחשו בחייו אירועים קשים, גם כאן, הברכה או הקללה בידיים שלו, וכולנו מכירים אנשים שעברו משברים קשים בחייהם ולמרות הכל התרוממו וניתבו את חייהם לנתיב של ברכה.

"לעולם ביד האדם להפוך הרע לטוב, ואין לדבר סוף … כי אין אחרית וסוף להקללה". (שפת אמת דברים פרשת ראה [תרל"ה] )

בהקשר לכך, אני אוהב לספר את הסיפור על אלפרד ברנהרד נובל, מדען כימאי אשר רשם 350 פטנטים וביניהם את הדינמית אותה פיתח לצורך כריית מנהרות למעבר של רכבות. כוונתו הייתה טובה, הוא חפץ לקדם את העולם ולהביא את האנושות לשוויון ושלום. אולם, בני האדם הפכו את הברכה לקללה והשתמשו בדינמית גם לצרכים אחרים – לצרכי מלחמה והרג רב. כאשר אחיו של אלפרד נובל נפטר, חשבו אנשי התקשורת בטעות, כי אלפרד עצמו נפטר והוציאו הודעות אבל אליהם נרשם "סוחר המוות מת", אלפרד הבין שכתבו זאת עליו, ונכנס לדיכאון עמוק, מכוח הידיעה שהוא ייזכר לדורי דורות "כסוחר המוות", אנו יכולים לתאר לעצמנו איזה צער גדול זה לדעת ששמנו ייזכר לדור דורות בצורה כזאת, אין צער גדול מכך במיוחד לאור העובדה שכוונתו הייתה לטובה. מבחינתו של אלפרד נובל כך נגמר סיפור חייו, שהרי אין בידו לחזור בזמן ולוותר על ההמצאה הזאת שהביאה סבל רב לעולם, ואכן אלפרד נובל נשאר בדיכאון עד יומו האחרון. אולם, בשנותיו האחרונות, בעקבות הטרגדיה, יצר אלפרד נובל את קרן "פרס נובל" שמעניקה פרסים מידי שנה על המצאות ייחודיות או תרומה לאנושות, ובכך מדרבנת את ההתפתחות האנושית בעולם. בצוואתו הורה להשקיע 94% מכספו בקרן שתעניק מידי שנה מהריבית שתצבור חמישה פרסים. ועד נכון להיום אנו רואים את הפירות מהשקעתו הזאת. בכך הפך נובל את הקללה לברכה ושמו כיום נזכר לטובה בלבד.

צביון חדש

כאשר אנו אומרים שלעולם עומדת בפנינו הבחירה בברכה, אין כוונתנו רק על להבא, כלומר, להשאיר את העבר מאחור ולהסתכל קדימה, אלא כוונתנו היא שיש לנו אף את היכולת לשנות את העבר. לא את עובדות העבר, אלא את ההשפעה שלו על עתידנו.

ונסביר, כל מה שעשינו בעברנו או עבר עלינו ממשיך להשפיע עלינו, לא ניתן למחוק את העבר, גם אם נתכחש לו וגם אם מוחנו ישמיט אותו מזיכרוננו, הרי שאותה החוויה ממשיכה לחיות בתוכנו ולהשפיע עלינו בצורה לא מודעת. בחרטה על העבר יש בכדי להפחית את עוצמת ההשפעה של אותו מאורע על חיינו אך לא למוחקו. הדרך לשנות את מאורעות העבר לטובה היא על-ידי שינוי הרצון לטובה, ומאחר ורצוננו מחובר למעשים וחוויות העבר, כמו שהוא מושפע מהן כך הוא גם יכול להשפיע עליהן וליתן להם צביון חדש, וכפי שהרחיב בכך הרב קוק:

"ההויה, המעשה הבחירי של האדם ורצונו הקבוע, הנם שלשלת אחת גדולה שמעולם אינם ניתקים אחד מחברו. חפץ האדם קשור במעשיו. גם המעשים של העבר אינם נתקים ממהות החיים והחפץ במקורו. כיון שאין דבר מתנתק לגמרי, יש ביד החפץ להטביע צביון מיוחד גם על המעשים שעברו. וזהו סוד התשובה, שברא אותה הקב"ה קודם שברא את העולם, כלומר: הרחיב את כח היצירה הנפשית הרוחנית ביחושה אל המעשים וההויה, עד שתהיה תופסת ברשותה גם את העבר. הפעולה הרעה הולכת ומתגלגלת, מסבבת כעור ורע, הפסד וכליון, כל זמן שלא הטביע הרצון עליה צביון חדש. הטביע עליה הרצון צביון של טוב, מגלגלת היא עצמה טוב ונועם, חדות ד' ואורו". (אורות התשובה, פרק ו , ה)

כאמור בדברי הרב, לא ניתן למחוק את עברנו, אך כן ניתן על ידי שינוי הרצון לשנות את משמעות העבר לחיינו ואת השפעתו עלינו. דרך זו מכונה בחז"ל "תשובה מאהבה" אשר הופכת את העוונות (החסרונות) לזכויות (למעלות).

"והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (על אותן זדונות) הוא יחיה". (מסכת יומא דף פו ע"ב)

וזאת אנו עושים על ידי כך שאנו משנים את רצוננו לטובה ולומדים מהעבר לצורך עתיד טוב יותר, במצב כזה העבר הופך להיות הכוח שדוחף את העתיד.  או אז, חווית העבר לא ממשיכה לגלגל "כעור ורע, הפסד וכיליון" אלא "טוב ונועם" חדווה ועשייה.

מסופר על תאומים בארה"ב שנולדו לאב שיכור ואלים, וכל אחד מהם הלך בדרך שונה לחלוטין מהשני, אח אחד נעשה שיכור, אלים ועני כמו אביו והאח השני התפתח מקצועית והיה למנכ"ל מוצלח שמרוויח יפה. ששאלו אותם מה הביא אותם למצבם בחיים, הם ענו את אותה התשובה – 'האבא הזה', רק שאחד אמר לעצמו אם זה אבא שלי, לא יצא ממני כלום והמשיך בדרך אביו והשני אמר לעצמו אם זה אבא שלי, עלי לעשות הכל בכדי להצליח.

 האבא, לאותם התאומים, הוא החוויה השלילית מהעבר, ואפשר ליתן לה להשאיר אותנו מאחור אך אפשר גם לתעל אותה לכוח דוחף לצמיחה. 

והיה – לשון שמחה

עניין זה מתקשר לנו, לדברי חז"ל לפיהם המילה "והיה" היא לשון שמחה, והמילה "ויהי" היא לשון צער, וז"ל המדרש:

"ר"ש בר אבא משום ר' יוחנן בכל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה, אם צרה אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה אין שמחה כיוצא בה, אתא רבי שמואל בן נחמני ועבד פלגא בכל מקום שנאמר ויהי משמש צרה, והיה שמחה" (בראשית רבה פרשה מב סימן ג)

אם נשים לב, נבחין שהאות וי"ו במילים אלו משנה את הזמן הכרונולוגי שמבטאת המילה, המילה "היה" – היא לשון עבר, אולם, שמוספים למילה את האות וי"ו "והיה" היא הופכת ללשון עתיד, כדברי הפסוק:

"וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֘ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַיקֹוָ֛ק בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלִָֽם" (ישעיהו פרק כז, יג)

לעומת זאת, המילה "יהי" היא לשון עתיד, כמו שאנו אומרים "לו יהי", וכאשר אנו מוסיפים למילה זאת את האות וי"ו "ויהי" היא הופכת ללשון עבר, כדברי הפסוק:

"וַיְהִ֣י׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־ עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו" (שמות ב, יא)

זאת אומרת, שאם עברנו תקוע את עתידנו (ה"יהי" הופך ל"ויהי") אנו בצער. ואם, עברנו דוחף את עתידנו (ה"היה" הופך ל"והיה") הרי שאנו בשמחה.

שנזכה שעברנו יקדם את עתידנו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s