הטוב שמתחת פני שטח הפרשנויות

עניין של פרשנות

הרגשות והמעשים  מתעצבים על-פי הפרשנות שאנו נותנים לחוויות השונות שאנו חווים. לא המציאות היא שקובעת את חיינו, אלא הפרשנות שאנו נותנים לה.

כידוע שני אנשים יכולים לחוות את אותה המציאות בדיוק, וכל אחד ייתן לה פרשנות שונה. הפרשנות שתינתן היא זו שתשפיע על מהלך החיים, פרשנות טובה – לטובה, ופרשנות רעה, לרעה.

הדבר הנורא הוא שאדם יכול לתת פרשנות רעה לדבר טוב, וללכת עם פרשנות זאת תקופה ארוכה ואולי גם כל חייו.

זכור לי סיפור של מרצה אחד, אשר סיפר כי באחת מהרצאותיו, ישבו בחור ובחורה באחת השורות האחרונות ופטפטו למשך כל ההרצאה, לא הפסיקו לפטפט ולו לרגע קט. הדבר, הוציאו את המרצה מכליו והוא לא יכל להבליג על כך. על כן, פנה בסוף ההרצאה לבחור והעמיד אותו במקום על כך.

הבחור בתגובה, אמר למרצה שהבחורה שהתיישבה לידו בהרצאה, הינה עולה חדשה שבאה לשמוע שיעור תורה אך לא הבינה את הנאמר, וביקשה ממנו לתרגם לה את הדברים…

תארו לעצמכם, מה היה קורה במידה והמרצה לא היה פונה לבחור, מן הסתם, הוא היה ממשיך לכעוס ועובר את היום בהרגשה גרועה. עכשיו תארו לעצמכם, שזו הייתה ההרצאה הראשונה של אותו מרצה, מה היה קורה אז? יתכן שהוא היה מספר לעצמו כמה הוא מרצה גרוע, לא מעניין, חסר כריזמה וכו' וכו', יתכן שזו הייתה הופכת להיות הרצאתו האחרונה, בעוד שהאמת היא שההרצאה הייתה מצוינת.

סיפור זה ממחיש את הפער שבין "המציאות" ל"פרשנות" שלנו עליה.

לציין שגם כאשר המציאות כביכול ברורה ואובייקטיבית אנו מספרים לעצמנו סיפור, לדוגמא גם במקרה שבאמת אותו בחור ובחורה היו מפטפטים בשיעור, המרצה יכל לספר לעצמו שלל של סיפורים, סיפורים שליליים כגון: אני לא טוב, זה עונש על משהו וכדומה. או סיפורים נטרלים כגון, זה לא אני אלא הם, זו השעה או המקום וכדומה. או סיפורים חיוביים כגון: זה בא ללמד אותי וכו'.

"דעת קנית, מה חסרת? דעת חסרת, מה קנית?" (מסכת נדרים דף מא)

אם כן, לא המציאות היא שמשפיעה עלינו אלא הפרשנות שאנו נותנים לה, ועל כן, איכות חיינו תלויה בעיקר "בדעת" ולא ב"קניין".

שוו בנפשכם שני אנשים, בעלי אותם נתונים, אותה משכורת אותו מספר ילדים, דירה דומה וכו', אחד יכול להיות מרוצה מאוד ולחשוב שיש לו מעל ומעבר והשני יכול לחושב שחסר לו והוא ממש כשלון.

כך שכל מציאות מלווה בפרשנות ובסיפור שנותן לה את צביונה.

משכך אדם שמאמין שהכול לטובה וכי הוא מקבל את הראוי לו ומה שהוא צריך לתיקון נפשו במינון הנכון ובזמן הנכון, והכול נעשה לטובתו הרי שאותו אדם יטה ליתן פרשנויות חיוביות לאירועי חייו, ומשכך לא ירגיש חסר לעולם. לעומת זאת, מבלעדי הידיעה הזאת, האדם לא יזכה לשמוח בחלקו.  וכפי שהסביר ר' נחמן את דבריהם של חז"ל "דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית?", ואלו דבריו:

"עיקר האדם הוא השכל, וע"כ במקום שחושב השכל שם כל האדם … וכל החסרונות שיש לאדם, הן פרנסה או בנים או בריאת הגוף, וכל שאר החסרונות, הכל הוא בחסרון הדעת. ואף שיש חסרים לגמרי מהדעת, ועכ"ז יש להם כל טוב. באמת כל מה שיש להם, אינו כלום. וכן להיפך, השלם בדעת, שיש לו חסרון, באמת החסרון אינו כלום: כמ"ש חז"ל (נדרים מ"א) דעת קנית, מה חסרת. ואם דעת חסרת, מה קנית. כי עיקר החסרון והשלימות תלוי בדעת… ולעתיד לבא יתגלה הדעת, והכל ידעו את ה', כמו שכתוב (ישעיה י"א) 'כי מלאה הארץ דעה את ה". וע"כ אז יתבטל הכעס, כמו שכתוב (שם) 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו' … כי מלאה הארץ דעה את ה" " (ליקוטי מוהר"ן תורה כא)

כאמור, עיקר החיסרון והשלמות תלויים בדעת ולא בקניין, כלומר, הם תלויים במחשבות שלנו לגבי מה שיש לנו.

ועל כן, מי שמחובר לדעת ה', לידיעה שהכול נעשה בהשגחה ומכוון לטובה אינו כועס, כי הכעס נובע מחוסר דעת ככתוב "כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז, ט).

והדברים נכונים גם בפן הרוחני, ר' חיים ויטאל סיפר כי הייתה לו טרוניה כלפי הקב"ה מדוע נמנע ממנו "דרכי התשובה" ומדוע רבו האר"י לא מלמד אותו יותר כפי שהוא חפץ ועוד, והאר"י אזהיר אותו שלא להתלונן עוד, "כי 'יותר משהעגל רוצה ליינק הפרה רוצה להניק' (פסחים דף קיב ע"א) אלא שיש זמן קצוב לכל דבר כנז': 'לכל זמן ועת לכל חפץ'" (ספר החזיונות, הוצאת מכון בן-צבי, עמ' 146).

חושב לציין, שאין בדברינו בכדי לומר שהמציאות שלנו צריכה להישאר כפי שהיא היום, יתכן ואנו צריכים להשתנות או לשנות תחום או שניים או יותר בחיינו – אך ללא כעס. במילים אחרות אנו לא אומרים ש"הכול טוב" עכשיו כפי שהוא, אלא הכל "לטובה" כלומר, גם לאירועים השליליים בחיינו יש להם משמעות חיובית עבורנו, הם נועדו לשפר אותנו, לזכך אותנו וללמד אותנו. כך ששינוי הוא טוב אך ללא טרוניה.

הכול לטובה

גם חכמי אומות העולם מבינים שאין מציאות ללא פרשנות שעוטפת אותה ונותנת לה את צביונה, וכפי שהטיב לומר ניטשה "אין עובדות, רק פרשנויות". ההבדל הוא שלדעת היהדות יש אמת והיא שהכול לטובה ועל כן, על האדם להיות אופטימי, ולדעתם אינך יודע מה יקרה בסוף ועל כן, אל תתעצב לחינם מנגד גם אין מה לשמוח יותר מדי. הדרך הטובה ביותר להראות את ההבדל הוא דרך שני סיפורים.  

סיפור מפורסם הממחיש את דעתם של חכמי המזרח הוא על איכר שסוסו היחיד שאיתו עבד והתפרנס, הלך לאיבוד. באו השכנים מרצון להשתתף בצערו ואמרו, איזה מסכן אתה, ממש חוסר מזל! אולם, הוא ענה – "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע"!

לאחר מספר ימים חזר הסוס עם עוד חמישה סוסי פרא חזקים ויפים, באו השכנים להשתתף בשמחתו ואמרו, איזה בר מזל אתה! אולם, הוא ענה "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע"!

יום למחרת רכב בנו של האיכר על אחד מסוסי הפרא החדשים ונפל ושבר את רגלו, הגיעו השכנים  להשתתף בצערו של האיכר, ואמרו איזה חוסר מזל! והוא ענה "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע"!

לאחר מכן, פרצה מלחמה ושליחי הקיסר הגיעו לכפר לגייס את הנערים לשורותיהם, מאחר ורגלו של בן האיכר שבורה, לא גויס, באו השכנים לאיכר ואמרו לו איזה בר מזל אותה! הוא ענה …  "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע" …

הסיפור שלנו שונה, וכך מסופר בגמרא:

לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד. כי הא, דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא. אמר להו: לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה. (ברכות דף ס ע"ב)

תרגום חופשי: לעולם יהיה אדם רגיל לומר, כל שעושה ה' הוא לטובה, כמו שמסופר על ר' עקיבא שהיה הולך בדרך לעיר אחת להתארח, אך אנשי העיר לא הסכימו לארח אותו. אמר, כל שעושה ה' הכל הוא לטובה. הלך ללון בשדה (מחוץ לעיר), והיה אתו תרנגולת, חמור ונר, באה הרוח כיבתה את הנר, בא שועל אכל את התרנגולת, בא אריה ואכל את החמור. אמר (ר"ע) כל מה שעושה ה' הוא לטובה. באותו לילה הגיע גייס (צבא רומא) לעיר ושבה אותה. אמר ר"ע לתלמידיו, לא אמרתי לכם כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה?.

אם כן, בעוד הסיפור של חכמי אומות העולם מתחיל ומסתיים בצורה סקפטית "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע", כלומר, לעולם לא תדע האם זה טוב או רע ועל כן, תהיה אדיש למתרחש. אצלנו הסיפור מתחיל ומסתיים בנימה אופטימית שהכול לטובה.

כלומר, ישנם שלוש דרגות, הדרגה הראשונה, של הכסיל, היא לחשוב שמה שאני רואה זה מה שיש. הדרגה השכלית, של אומות העולם, היא להבין שאיני רואה את כל התמונה, זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע. הדרגה האמונית, היא להאמין שהמציאות אינה ניטראלית, אלא מכוונת ע"י בורא עולם לטובה.

היסוד לפרשנות שלילית או חיובית?

בפרשתנו מסופר, כי המרגלים באים לבני ישראל וטוענים ש "הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת"  (במדבר פרק יג פסוק לב)

המרגלים לא שיקרו, הם אכן ראו הלוויות בכל מקום אליו הגיעו זוהי עובדה, הבעיה היא שהם נתנו לעובדה זו פרשנות שלילית ולא נכונה, כדברי המדרש (המובאים ברש"י):

"אוכלת יושביה – בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים, והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו". (רש"י שם)

כלומר, הלוויות נועדו בכדי שאנשי הארץ יתעסקו באבל ולא ישימו לב למרגלים, כך שבעוד שהקב"ה חשב לטובתם של המרגלים הם פירשו את המציאות לרעתם.

השאלה היא מה הביא אותם לבחור בפרשנות בה בחרו? מהו שורש הבעיה? התשובה נמצאת בפרשת דברים בדברי משה אל העם:

"וְלֹ֥א אֲבִיתֶ֖ם לַעֲלֹ֑ת וַתַּמְר֕וּ אֶת־פִּ֥י יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶֽם: וַתֵּרָגְנ֤וּ בְאָהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת יְקֹוָק֙ אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ" (דברים פרק א פסוקים כב – כז)

כלומר לבני ישראל הייתה הנחת ייסוד שהקב"ה שונא אותם, מכאן נובעות כל הפרשנויות השליליות, זה מה שהביא את בנ"י להוציא דיבת הארץ רעה, להתלונן על המן ועל עינוי הדרך וכו', גם במקרים אלו, בני ישראל נתנו פרשנות שלילית למציאות חיובית.

על המן הם התלוננו "זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים: וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ" (במדבר פרק יא פסוקים ה-ו)

בעוד הקב"ה "מפייס לכל באי העולם ואומר להם ראו מפני מה הן מתרעמין עלי והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח" (ספרי זוטא פרק יא פסוק ו)

ועל עינוי הדרך "אמרו אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזה שלשה ימים, שלא נחנו מענוי הדרך" (רש"י, במדבר פרק יא פסוק א).

בעוד הקב"ה אומר "אני הייתי מתכוין לטובתכם שתכנסו לארץ מיד"(רש"י שם).

כלומר, הקב"ה רוצה בטובתנו, וכל המחשבות השליליות נובעות מפרשנות מוטעת.

"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה, ו)

תרגיל התפתחות אישית

  1. על איזה אירוע או תכונה באישיותך את/ה מרבה להתלונן? גם אם זה בלב פנימה.
  • מהם העובדות?
  • מה הפרשנות שאת/ה נותנ/ת לכך?
  • נסה/י לראות אדם אחר במקומך, ולהסתכל עליו מהצד. איזה פרשנויות אחרות אדם זה יכול ליתן למצב?
  • מה הפרשנות שכדאי לאותו אדם לאמץ?
  • אם אותו אדם היה מאמין שהקב"ה אוהב אותו, ומאמץ פרשנות חיובית, כיצד היו נראים חייו? מה היה מתאפשר לו?
  • כיצד יראו חייך אם תבחר/י לאמץ את הפרשנות החיובית? וכיצד הם יראו אם תבחר/י לאמץ את הפרשנות השלילית?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s