צמיחה ממשבר – פרשת וישב

תמיד כיף לדבר על חלומות, שינויים לטובה, עוצמות, חוזקים, איכויות, התקדמות ועליה מתמדת. אך מה לגבי החולשות שלנו הפחדים והאמונות המגבילות האם צריך להתבונן בהם או שמא להתעלם מהם, ולתן את הדעת רק למקומות בהם אנו חזקים?

התשובה היא, שיש מקום גם לזה וגם לזה וכדברי התלמוד:

"דאגה בלב איש ישחנה רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים". (מסכת יומא דף עה ע"א)

כלומר, לדעת רבי אמי על האדם להסיח דעתו מהדאגה לדברים אחרים, ולעומתו סובר רבי אסי שאין להתעלם מהדאגה אלא לדבר עליה, וכמו שאומרים העולם "לשים את הדברים על השולחן".

ובאמת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", פעמים שעל האדם להסיח את דעתו מהמקומות החלשים בחייו ופעמים שעליו להתבונן בהם ולבררם.

ככלל, איננו מחפשים ומחטטים אחר המקומות החלשים בחיינו (בהמשך נדבר על הזמן הראוי לכך). מצד שני, לא ניתן להתעלם באופן מתמיד מהחולשות. הסחת הדעת ממקומות אלו נכונה באופן נקודתי אך לא כדרך חיים, אם כל החיים נברח ממקומות אלו הם לא יתוקנו וממלא ימשיכו ללוות אותנו.

הבעש"ט דימה זאת 'לאישה עוברה' שלכל מקום שהיא הולכת העובר הולך אתה, כך גם אדם שמתעלם מהצרות ומהמקומות החלשים והמעיקים בחייו, התעלמותו לא פוטרת את הבעיה. הדרך היחידה להיפטר ממה שמעיק עלינו הוא להשתהות במקום הזה ולברר אותו, וכפי שהרחיב השפת אמת על הפסוק הראשון בפרשה "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", וזו לשונו:

"… וישב יעקב כו' מגורי אביו שנתישב (עצמו) באותו הפחד בעצמו כמ"ש בשם הבעש"ט ע"פ מן המיצר קראתי כי הבורח בעת צרה הוא כאשה עוברה שכל מקום שבורחת העיבור עמה. כן כל עצב שצריך להיות נולד תולדות מזה כמ"ש בכל עצב יהי' מותר. א"צ לסלק עצמו מזה רק למצוא העזר והתולדות תוך המיצר. ז"ש וישב כו' וכתיב אח"כ אלה תולדות יעקב כו'. והוא ללמד לכל בנ"י שלעולם נמצא הרפואה תוך המכה…" (שפת אמת בראשית פרשת וישב שנה תר"מ)

לדבריו כאמור, לא צריך להיבהל ולברוח מן המקומות החלשים והעצובים בחיינו, אלא להפך להתבונן במקומות אלו ומשם למצוא את הרפואה "למצוא העזר והתולדה תוך המיצר" כי "לעולם נמצא הרפואה תוך המכה".

אכן זה לא נעים, אך אומר השפת אמת (שם, בתחילת דבריו) שזו הדרך הנכונה, שתחילתה קוצים אך סופה מישור, לעומתה הבריחה מהתמודדות עם אותם מקומות תחילתה מישור אך סופה קוצים.

 

ביעור חמץ – בלילה

תקופות של משבר בחיים הם הזמן המסוגל להתבוננות ותיקון עצמי, ועל כן, צריך לדעת לנצלם למטרה זו.

בתקופות של משבר אנו מכונסים ורואים בצורה בהירה יותר את המקומות החלשים שבנו הצריכים תיקון, כמו כן, תקופות של משבר מנערות אותנו וגורמות לנו לעשות שינויים בחיים.

עניין זה רמוז בהלכות בדיקת חמץ- כידוע בליל יד' בניסן, ערב חג הפסח, אנו מחפשים אחר החמץ על ידי נר, ושואלת הגמרא מדוע אנו עורכים את הבדיקה בלילה, וכי לא היה טוב יותר לחפש אחר החמץ, למחרת, לאור היום? ועונה הגמרא, כי ישנם שתי סיבות לכך שבודקים בלילה, הסיבה האחת היא, מכיוון שאנשים בשעות הלילה נמצאים בבתיהם, והסיבה השנייה, היא מאחר ובלילה אור הנר יפה לבדיקה, וזו לשון הגמרא:

"שעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה" (מסכת פסחים דף ד ע"א)

לדברי ר' צדוק מלובלין יש כאן רמז גדול לעולם הנפש. והרמז הוא שגם אצל האדם הפרטי, לתקופת ההצלחה בחיים, אותה מסמל חג הפסח שהינו חג החירות החג של הביטוי העצמי, קודמת תקופה של תיקון, אותה מסמלת מצוות ביעור חמץ (חמץ בחז"ל מבטא את הרע שבאדם, והמצווה היא לבער את אותו חמץ מקרבנו), וביעור החמץ מתחיל בחיפוש אחריו שנערך בלילה, כאשר, הלילה מסמל את התקופות הקשות בחיים. כפי שראינו ישנם שתי סיבות לכך שהחיפוש מתבצע בלילה, הסיבה האחת היא מאחר ו"בני אדם מצויין בבתיהם" והסיבה השנייה היא מאחר ובלילה "אור הנר יפה לבדיקה", כלומר, באלגוריה לנפש האדם – ראשית כל, בתקופות של משבר (לילה), אנו מכונסים בתוך עצמנו, לעומת תקופות מוצלחות בהן אנו עסוקים יותר בסביבה מאשר בעצמנו. שנית, בתקופות אלו אנו רואים את הפגמים שלנו ביותר בהירות. וזאת לשונו של ר' צדוק מלובלין:

"ופירוש בביתו, בחדרי לבבו, אור הנר יפה לבדיקה, שאור שבעיסה הטמון בחורין ובסדקין זה טוב יותר בלילה בעת החושך שאז אור הנר מאיר … ועל ידו יכול לבדוק כל המיני חימוץ מסדקי לבבו עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו". (צדקת הצדיק אות יג)

על כן, אל לנו להיבהל מתקופות של משבר יתר על המידה, עלינו לדעת לנצל תקופות אלו לחיפוש אחר "החמץ" שבנו, ולאחר מכן, לבער אותו, ובזכות כך, נתעלה ונחגוג את חג החירות, תקופה של חידוש ורענון בחיינו.

כמובן שאנו לא מצפים ומקווים לבואם של תקופות קשות, אך אם הם כבר מגיעות, צריך לדעת להוציא גם מהם את המיטב. וכפי שכתב הרב קוק :

"בעת אשר ירגיש האדם נפילה, מפני חולשת רוח המעדה מוסרית, ישים אל לבו שממעמקים התהומיים הוא צריך לדלות מרגליות יקרות, וישוב ויעלה, ויחדש כחו בגבורה ובשלוה לאור עולם, עוד ביתר שאת מימי קדם". (אורות הקודש ח"ג עמ' רנב)

 

ממית ומחיה מוריד שאול ויעל

בצורה יותר מעמיקה, רואים מהמקורות, כי ישנם משברים מתוזמנים בחיים, שלא נובעים מהמעדה מוסרית וכדומה, ומטרתם להביא אותנו לתקן את עצמנו לעשות שינויים ולגדול.

ונסביר, בדרך כלל שטוב לנו "והכל בסדר", אנו ממשכים את חיינו כרגיל ללא כל שינוי משמעותי. לעומת זאת, אם נשים לב, השינויים הגדולים ביותר בחיינו קרו לנו לאחר תקופת משבר, וכן הוא בעולם כולו השינויים הגדולים ביותר באנושות קרו אחרי מלחמות העולם.

תקופת משבר, 'מנערת' אותנו ודורשת מאיתנו להשתנות ולגדול, ואכן זו המטרה של המשבר, כמובן אם אנו נהיה מהצדיקים עליהם נאמר "ילכו מחיל אל חיל" לא נצטרך משברים, אך מאחר ורובנו איננו משתנים "סתם כך" הקב"ה לא מוותר לנו. מדוע לא? מאחר ודרכו של הקב"ה היא להטיב, וכלל בסיסי הוא- שכל שפע צריך כלי מתאים, ללא כלי תואם השפע לא יכול להתקבל. לדוגמא, אם אדם שאינו מוסרי או אדם שלא יודע להתנהל עם כסף, יקבלו כסף רב בפעם אחת, הדבר יהיה להם לרועץ. הכסף יביא את אדם שאינו מוסרי לידי גאווה ומשכך, לידי פגיעה ביחסים שלו במשפחה, חברים וסביבה, וכמו כן הוא עלול לבזבז את הכסף בהימורים וכדומה ובעקבות כך להיכנס לחובות. האדם שאינו יודע להתנהל עם כסף יקנה בית ורכב יקרים ולאחר זמן יתברר לו כי אין לו כסף לתחזק את הרכוש היקר שברשותו ויתכן שזה יקרה לאחר שהוא כבר יכנס לחובות גדולים, וכן על זו הדרך.

אם כן, מאחר והקב"ה רוצה בטובתנו, השפע מופיע בראשונה בתור משבר שמנער ומחייב אותנו לעשות שינוי, לגדול ולצמוח ומתוך כך הוא יוכל לחול עלינו כדבעי, וכדברי הרב קוק:

"כשמרגיש אדם שהוא עלוב, ריקני, אין לו איל רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע שאור גדול מוכן לפניווכל הגרעונות, הביטולים, בין המעשיים, בין הרוחניים, בין החיוביים בין השליליים של כל ימי חייו הנם מתיצבים לפניו, וכל עונותיו מעידים עליווהרי הוא תוהה, מתחרט מתוך מכאובים רבים, והוא מתרומם ושב, יוצא מעומק התהום אל גבעת הרום, מטומאה לטהרה, מאפלה לאור גדול … " (אורות הקודש ח"ג עמ' רנב).

ע"פ זה נבין את דברי הזוהר על הפסוק בתפילת חנה בו נאמר: "יְקֹוָ֖ק מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל" (שמואל א פרק ב).

כידוע שם "יקוק" הוא שם של חסד ורחמים. ועל כן, שואל הזוהר הקדוש כיצד יתכן ששם "יקוק" ממית ומוריד לשאול?

"פתח ר' יוסי ואמר (שמואל א ב) יי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל האי קרא אית לאסתכלא ביה וכי יי' ממית והא שמא דא סמא דחיין איהו לכלא, ומלה דא דמותא לא שריא ביה ובכל אתר שמא דא יהיב חיין לכל עלמא". (זוהר כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף רה עמוד א)

תרגום חופשי: פתח ר' יוסי ואמר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, יש להתבונן על פסוק זה, וכי שם יקוק ממית? והרי שם זה הוא סם החיים לכול, והמילה הזאת (ממית) לא שורה בשם זה, ובכל מקום שם זה נותן חיים לכל העולם.

הזוהר ממשיך ומתרץ, כי אכן שם יקוק הוא שם של רחמים, ואין הכוונה שהוא ממית אנשים מסוימים ומחייה אחרים, אלא מדובר על אותו אדם, שהקב"ה ממית בו את הצדדים הרעים שבו ומחייה את הצדדים הטובים. כלומר, כפי שהסברנו לעיל, המשבר נובע מרחמים מרצון להטיב עם האדם, אך אם האדם אינו כלי לקבל את אותו השפע אזי השפע מופיע עליו בראשונה כמשבר וזה מה שמביא את האדם להתבונן פנימה לשנות ולתקן, או אז, השפע המיועד שופע עליו.

 

קנה לך חבר

אם כן, ראינו שתקופות של משבר הם הזדמנות לתיקון ומתוך כך לעלייה, אך לשם כך, עלינו לברר מה עובר עלינו ומה צריך תיקון, ולא להתעלם ולנסות לשדר "עסקים כרגיל", כפי שראינו בתחילת הדברים הרפואה לא נמצאת בבריחה מן המיצר אלא בהתמודדות אתו. והדרך הטובה להתמודד היא להשיח את מה שעובר עלי "לאחרים", כפירושו של ר' אסי לפסוק "דאגה בלב איש ישיחנה". וזאת מאחר והדיבור עוזר לנו לברר את מה שעובר עלינו פנימה. זאת אחת הסיבות שבגינה הורו חז"ל  כי על האדם לקנות לו חבר – מישהו שניתן לדבר אתו לספר לו ולהתייעץ עמו, ומדבריהם למדנו, כי על האדם להשקיע בזה יותר מאמץ מאשר לעשות לו רב, שעל רב נאמר "עשה לך רב" (אבות א, ו) ועל חבר נאמר "קנה לך חבר" (שם) כלומר, עם בשביל חבר אתה צריך להוציא כסף תוציא, מה שלא נאמר על רב "ואפילו אתה צריך לקנותו בדמים יקרים ולפזר עליו ממון כדי שתקנה אהבתו" (ר"ע מברטנורא שם), וזאת מאחר וחבר עוזר לאדם ברובד בסיסי יותר, ועלינו להשקיע יותר בבסיס, כי בלעדיו לא נוכל לעלות למדרגות הרמות אותם מעניק הרב. "ופירוש הפשוט יתכן כי חבר צריך יותר לקנות מרב כי מחברו יכול לקבל יותר" (שפת אמת, שם).

 

דפוסי חשיבה של אנשים פסימיים לעומת אופטימיים

דבר נוסף וחשוב ביותר שעלינו להימנע ממנו בכדי שנוכל לצמוח ממשברים ולא ליפול מהם, הוא  דפוס החשיבה של האנשים הפסימיים, שהינו דפוס מסוכן ביותר שלדברי ד"ר מרטין זליגמן בספרו "אופטימיזם נרכש", עלול הוא להביא לידי הרס של כל היבט בחיינו. וכמובן שסכנתו גדולה במיוחד בשעות משבר.

לדברי ד"ר מרטין, דפוס החשיבה של האנשים הפסימיים הוא  "כוללניות, קביעות וייחוס אישי".

כלומר הפסימיים לעומת האופטימיים, רואים כל בעיה בחייהם ככוללנית – חולשת על כל תחומי חייהם.  קבועה – נתון קבוע שלא יכול להשתנות. ייחוס אישי הם רואים את הבעיה כחלק מהם, מאישיותם, ולא כאתגר אותו ניתן לצלוח.

במילים פשוטות כאשר אדם פסימי חווה משבר בתחום מסוים הוא אומר לעצמו, אני דפוק (יחוס אישי) בכל תחום (כוללניות) תמיד הייתי כך ותמיד אהיה כך (קביעות).

באופן חיובי נאמר, שעלינו להיות אופטימיים ולראות את הבעיות בחיינו כאתגר נקודתי שיכול להשתנות. רק אחרי שניזהר מההסתכלות הפסימית ונלמד להסתכל קדימה, לראות בחולשות שלו כאתגר נקודתי שיכול לבוא לידי תיקון, נוכל להתבונן במקומות החלשים ולתקנן, ומתוך כך לצמוח, אחרת אנו עלולים רק להחמיר את המצב, לקבע את אותם חולשות ובכך להרוס את חיינו.

ר' נחמן מזהיר מעוד דפוס חשיבה פסימי, והוא דפוס בו האדם אומר לעצמו, כי כל מה שאמרנו עד כאן, שכל ירידה ומשבר הם לצורך עליה גדולה יותר מהמקום בו ההינו לפני, נכונה רק לאנשים צדיקים, ובוודאי לא נכונה לגביו, על כך עונה ר' נחמן שהדברים נכונים לכל אדם ואדם, וזו לשונו:

"כְּשֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וּמִזֶּה יָכוֹל כָּל אָדָם לְהָבִין כַּמָּה הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת. הַשֵּׁם וְלא יִפּל לְעוֹלָם בְּדַעְתּוֹ מִכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אִם יִתְאַמֵּץ וְיִתְחַזֵּק לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה בְּשׁוּם אפֶן שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה, יִזְכֶּה לְבַסּוֹף שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הַיְרִידוֹת לַעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר כִּי כָּל אֶחָד שֶׁנָּפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל נִדְמֶה לוֹ שֶׁעָלָיו אֵינָם נֶאֱמָרִים דְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁעָלָיו אֵינָם נֶאֱמָרִים רַק לִגְדוֹלִים בְּמַעֲלָה הָעוֹלִים בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא אֲבָל בֶּאֱמֶת תֵּדַע וְתַאֲמִין, כִּי כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ נֶאֱמָרִים גַּם עַל הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים וְהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכּל תָּמִיד". (משיבת נפש אות ה)

 

עלו והצליחו.

 

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.