הכל מתחיל מכאן – פרשת בראשית

תכלית הבריאה

פרשת בראשית מתחילה בתיאור בריאת העולם, והמפגש עם ההתחלה, מעלה שאלות גדולות ושורשיות לגבי מטרת הבריאה, מדוע נברא העולם? כידוע "סוף מעשה במחשבה תחילה", ונשאלת השאלה, מהי אותה מחשבת תחילה שבסופה מעשה הבריאה?

הרמח"ל כתב על כך במקומות רבים, והסביר ע"פ תורת הסוד, כי מטרת הבריאה היא להטיב לברואים, והטובה הגדולה ביותר היא שהאדם יזכה לשכר בזכות מעשיו ולא בחסד,

"הנה התכלית בבריאה היא להטיב מטובו ית' לזולתו… ובהיותו הוא לבדו הטוב האמתי, לא יסתפק חפצו הטוב, אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו ית' מצד עצמו, שהוא הטוב השלם והאמתי. והנה מצד אחר, הטוב הזה אי אפשר שימצא אלא בו. על כן גזרה חכמתו, שמציאות ההטבה האמתית הזאת יהיה במה שינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו ית' השיעור שאפשר להם … אולם גזרה חכמתו שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו, בעל הטוב ההוא… " (דרך ה' לרמח"ל, פרק ב – בתכלית הבריאה).

הזוהר הקדוש מכנה את השכר שניתן בחסד "נהמא דכיסופא" (לחם של בושה), מאחר ומקבל החסד מתבייש מהנותן. על כן, השכר הגבוהה ביותר הינו שכר שהאדם הוא בעליו. זוהי הסיבה לכך שהעולם נברא חסר, בכדי לאפשר לנו את הבחירה החופשית, ואת בניית העולם ובכך לזכות וליהנות ממעשה ידנו.

הרב קוק הלך בדרכו של רמח"ל, אך הוסיף וביאר את הדברים בטוב טעם ודעת. לדבריו, הטובה הגדולה שהקב"ה עשה עמנו היא שהוא נתן לנו את האפשרות ואת הבחירה החופשית 'לעשות את עצמנו', כלומר, הרב מסביר שהשכר הגדול וההנאה הגדולה עליהם כתבו הזוהר והרמח"ל, אינו חיצוני כעין 'מקח וממכר', אני עבדתי עכשיו תנו לי את השכר שמגיע לי, לא זו היא הטובה הגדולה שהקב"ה מעניק לנו בבחירה החופשית. הטובה הגדולה היא שהאדם יכול 'לעשות את עצמו' וליהנות מכך, כלומר לא מדובר על מעשה זה או אחר, אלא על הוויה, במילים אחרות, הטובה הגדולה היא שניתנה לנו האפשרות להיות "השינוי שאנו רוצים לראות בעולם", זוהי הטובה הגדולה שאין למעלה ממנה. ואלו דברי הרב:

"למה באה השבירה. לפי שהאלהות נותנת היא לפי כחה, והמקבל מוגבל הוא, אם כן תהיה הטובה מוגבלת, על כן נותן הוא הטובה בלא שעור, לפי מדתו, ותהיה אלהית בלתי גבולית, ואף על פי שלא יוכל המקבל הנברא לקבל, כי אם כשישבר לגמרי. ויבנה בתשוקתו לשוב למקורו הבלתי גבולי, להתאחד באלהות, ובזה יעשה הנברא את עצמו, ויהיה במדרגת השלמות של בורא, ויתעלה ממעל לגבול של נברא, מה שלא היה אפשר בלא שפעת רב טוב למעלה ממדרגת אפשרות קבלתו, שהיה תמיד רק במדרגת נברא, ולא במעלת בורא כלל". (אורות הקודש, ח"ב עמוד תקכז, המוגבל והבלתי גבולי – יא)

 

אחריות = שליטה = דרור

הדרך לממש את הבחירה החופשית ברמה הגבוהה ביותר ולהיות השינוי שאנו רוצים להיות ולראות בעולם, עוברת דרך לקיחת האחריות על חיינו, ככל שאנו לוקחים אחריות על חיינו ובמיוחד על כישלונותינו כך אנו יותר ויותר מבררים לעצמנו שהתוצאות הינם בידיים שלנו, הבנה זו היא שפותחת בפנינו את הדרך לשינויים גדולים וכבירים בחיינו. זהו יסוד מצוות התשובה והווידוי לדברי הרב קוק, וזו לשונו:

"מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב. אשר יכיר שהוא מוצלח בעדו כאשר ישאב ממקור הדעת…" (אורות התשובה, פרק טז – א1)

כלומר, ככל שאדם לוקח אחריות על חייו, כך מתברר לו "חופש רצונו ועוצם יכולתו" לשנות את חייו ולעצבם, הבנה זו היא הפותחת בפניו את הדרך להשתנות לטובה ולנתב את חייו כרצונו.

אם כן, המדרגה הגבוהה ביותר של מימוש הבחירה החופשית – עיצוב החיים, עוברת דרך ההבנה שאני הוא האחראי לתוצאות בחיי.

 

גורם או נגרם – גורר או נגרר

אדם הלוקח אחריות על חייו הינו חיי "כגורם" בעולם, הוא שגורם לדברים לקרות, אדם כזה הינו בעל תחושת מסוגלות גבוהה, ועל כן, הדרך לעשייה ושינוי פתוחה לפניו. לקיחת האחריות מאפיינת אנשים גדולים, מנהיגים ובעלי הישגים גדולים.

אדם שאינו לוקח אחריות על חייו, חיי את חייו "כנגרם", אדם כזה חש כי חייו נתונים בידי אחרים, אדם כזה הוא פסיבי – נגרר, ומשכך ירבה לחפש אשמים ולהתלונן, כי זה כל מה שנשאר לו לעשות.

אדם "נגרם" יכול ללמוד את כל התובנות, הכלים והאסטרטגיות להצלחה אך ללא הועיל, מאחר והבסיס לכל הוא העשייה, הלמידה מטעויות והשינוי שהאדם הנגרם ממעט בהם.

אדם "נגרם" מחכה שחלומות יתגשמו, ואדם "גורם" סובר שחלומות לא מתגשמים – מגשימים אותם.

לדברי הרב קוק הסיבה לכך שחז"ל שיבחו את הנהנה מיגיע כפיו יותר מן הירא שמים (מסכת ברכות דף ח ע"א), היא מאחר והנהנה מיגיע כפיו הוא אדם פעיל, אקטיבי, המקשר בין סיבה לתוצאה, ומידה זו, אף אם בתחילתה תופיע בקטנות, בהנאה מכסף והצלחה חיצונית, הינה המידה שיכולה להוביל את האדם לגדולות למימוש הבחירה החופשית במדרגה הגבוהה ביותר שהיא לעצב את חייו כרצונו, וזו לשונו של הרב:

"גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים. דאילו בנהנה מיגיע כפו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.ואילו בירא שמים כתיב אשרי איש ירא ד' ואילו וטוב לך לא כתיב. ההרגשה המעולה של נהנה מיגיע כפו היא היותר שלמה וטובה של כל ההרגשות המוסריות שבאדם. כי בהיות חקוק בטבעו של אדם ההרגשה הטובה, שכיון שהוא חפשי בפעולותיו ויכול ע"י חריצותו להשתלם בעצמו בכל עניניו, אין מהראוי שישב בחיבוק ידים ויחפוץ שאחרים יעשו עבורו. וגם על ההשגחה האלקית ראוי שיקבע בנפשו שלא יאתה להיות סומך כ"א במה שאין ידו מגעת להשתדל בעצמו. כי כל מה שידו מגעת, זוהי השלמות שהשפיעה ההשגחה האלהית לתן לו כח לעשות חיל, כדי שיהי' בידו טובו. הכח המוסרי הזה יוביל את האדם אל רוממות מעלתו, כי ישתוקק ג"כ להשתלם בתורה בחכמה ובמעשים טובים, הכל כדי להיות נהנה מיגיעו, ולא יצטרך להיות מהניזונים בצדקה, ותדריכהו למעלות רמות יותר מההרגשה של יראת שמים המופשטת, שאף שתמריצהו לאחוז בעבודה, אבל יוכל להסתפק כמה פעמים במיעוט השתדלות, ולצאת ידי חובותיו ברעיונות טובים וקדושים הממלאים לבבו…" (עין איה, ברכות א, דף ח ע"א פסקה קא)

ועל כן, על הנהנה מיגיע כפיו נאמר "אשריך וטוב לך", ואילו בירא שמים "טוב לך" לא נאמר, כי כפי שהובא בפתיחה אין טובה אלא במימוש הבחירה החופשית ברמה הגבוהה להיות השינוי שאתה רוצה להיות בעולם, והדרך לכך היא פעיל ולא סביל.

כאן טמון חטאו של אדם הראשון שלא לקח אחריות על מעשיו ובתגובה, לשאלתו של הקב"ה "הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ?" ענה: "הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל" (בראשית ג, יא-יב). כלומר, האדם לא לקח אחריות על מעשיו, הוא לא פעל "כגורם", אלא כ"נגרם" והאשים את הקב"ה, שהביא לו את האישה, כפי שמבאר המדרש:

"הקדוש ברוך הוא פתח לו המן העץ וגו' שהיה רוצה שיתודה על חטאיו, כי כשיאמר חטאתי הקדוש ברוך הוא מוחל לו, אבל לא עשה כן אלא בטובה שעשה לו הקדוש ברוך הוא שנתן לו את האשה, היה מתרעם על הקדוש ברוך הוא שאמר לו האשה אשר נתתה עמדי וגו' כלומר אתה גרמת לי לחטוא שנתתה לי אשה שנתנה לי מן העץ ואוכל…" (מדרש אגדה (בובר) בראשית ג, יב)

ומשכך איבד את הטובה "וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן" (בראשית ג, כג)

 

תרגיל התפתחות אישית:

 

1) היכן בחייך אין לך את התוצאות שהיית/ה רוצה?

2) מה את/ה (ולא אף אחד אחר) עשית או עושה, שמוביל לתוצאות הלא רצויות?

3) מה אליך לעשות מכאן ולהבא, שיביא לשינוי?

4) תאמר/י לעצמך, עד עכשיו נהגתי / פעלתי (אמור כיצד נהגת או פעלת) ?

והתוצאות למעשי היו:

הריני מצר על כך ומבקש סליחה מ: (אמור ממי יש לבקש סליחה, זה יכול להיות מהזולת מעצמך או מהקב"ה)

ומקבל על עצמי מהיום והלאה: (כיצד תפעל / תנהג או תעשה) ?

"… שמודה האדם שאין שום ענין אחר, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב. אשר יכיר שהוא מוצלח בעדו כאשר ישאב ממקור הדעת…" (אורות התשובה, פרק טז – א1)

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.