קלותה של תשובה

"שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֹנֶֽךָ:קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְקֹוָ֑ק אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֹן וְקַח ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ" (הושע פרק יד, ב-ג)

הנביא הושע קורא לעם לשוב בתשובה "בדברים" בלבד.

"איני שואל מכם זבחים ועולות אלא קחו עמכם דברים שתתוודו לפניו ובזה תשובו אל ה' " (מצודת דוד הושע פרק יד פסוק ג)

זוהי מצוות הווידוי שהינה הודיה בחטא, חרטה וקבלה לעתיד שלא לחזור על מעשים אלו.

"כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה"(רמב"ם הלכות תשובה פרק א)

כמובן שחזרה בתשובה אינה מס שפתים, על האדם לתקן את עצמו ואת אשר עיוות, אולם, התיקון והשינוי המקווה אינו מעכב ואל לו לעכב, את האדם מלשוב בתשובה "בדברים" בלבד. כך שמצוות התשובה מחולקת לשני חלקים, האחד, קל מאוד והוא הווידוי ויתרה מכך אף "הרהור תשובה" תשובה הוא. והחלק השני הוא השינוי והתיקון בפועל.

בעוד שהתיקון והשינוי בפועל יכולים לקחת זמן מה, מצוות הווידוי יכולה להיעשות כאן ועכשיו. מצוות הווידוי אינה מצווה של 'ימים נוראים' היא מצווה יומיומית על כל חטא ועוון, וככל שנקדים ונעשנה ייטב לנו, וכפי שכתב הרב קוק, וז"ל:

"צריך למהר לשוב בתשובה על כל חטא, אפילו אם יהיה מהדברים הקלים מאד…" (אורות התשובה, פרק יד – לב)

וזה מה שדורש הנביא הושע מהעם, לשוב בתשובה כאן ועכשיו, אפילו אם זה כרוך בדברים בלבד, אל לנו לזלזל בכך אפילו הרהור תשובה כוחו גדול מאוד.

"מה שדרשו חז"ל אין ועתה אלא תשובה … כי תיכף בהרהורי תשובה באותו רגע יפרד מהקליפות ויתחבר בקדושה, וזהו ועתה כלומר עתה כמו רגע בהרהור תשובה תיכף עביד ומהני, עכ"ד" (בני יששכר חודש תשרי מאמר ד – דרוש יא)

וכפי שכתב הרב קוק:

"צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג"כ מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם". (אורות התשובה, פרק ז – ו)

 

כיצד ווידוי דברים בלבד מועיל?

הווידוי הוא ביטוי לצד הנעלה שבנו, לרצון היותר עמוק שלנו שסולד מן החטא, כאשר אנו מתוודים אנו מזדהים עם הצד הנעלה שבנו עם עומק רצוננו, ומסתכלים מהצד באכזבה על הצד השפל שבנו, ההזדהות עם צדנו הנעלה והבושה בצדנו השפל היא שמטהרת אותנו, זהו רז סודו של הווידוי.

הרהורי תשובה הם הם מגלים את עומק הרצון, והגבורה של הנשמה מתגלה על ידם בכל מלוי הודה, ולפי גדלה של התשובה כך היא מדת החרות שלה". (אורות התשובה, פרק ז – ד)

מדוע חשוב לשוב בתשובה כמה שיותר מהר?

 

ראשית, בכדי שלא ליתן לחטאים להיערם מה שיביא אותנו ברבות הימים לריחוק גדול מהקב"ה ומאמונה בעצמנו שאנו מסוגלים לשוב בתשובה, וכפי שכתב הרב בהמשך דבריו:

"ובהכפל חטא קל הרבה פעמים הרי הוא כעבות העגלה" (שם)

הדימוי שהביא הרב לקוח מהפסוק בספר ישעיהו :

ה֛וֹי מֹשְׁכֵ֥י הֶֽעָוֹ֖ן בְּחַבְלֵ֣י הַשָּׁ֑וְא וְכַעֲב֥וֹת הָעֲגָלָ֖ה חַטָּאָֽה: (ישעיהו פרק ה, יח)

כלומר, כפי שהסבירו חז"ל, החטאים הראשונים דומים לחוטים שאפשר לנתקם בנקל, אולם אם לא עושים זאת וממשיכים לחטוא, החטאים נערמים והופכים לחבל עב שקשה לנתקו.

לדברי הגר"א רמז לכך נמצא בדברי הגמרא מסכת ברכות, המורה לאדם להנהיג עצמו להתפנות לצרכיו, בכל בוקר וערב.

"גופא, אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית, כדי שלא יהא צריך להתרחק. תניא נמי הכי, בן עזאי אומר: השכם וצא, הערב וצא, כדי שלא תתרחק".(מסכת ברכות דף סב ע"א)

לדבריו, אף שהדברים כפשוטן, יש בהם רמז גם לניקוי הנפש מהעיפוש שמצטבר בנו במהלך היום, עלינו לנקות את נפשנו בכל בוקר וערב ולא ליתן לעיפוש להצטבר ולהיערם, לפי פירוש זה דברי הגמרא "כדי שלא תתרחק" מוסב על הריחוק מהקב"ה.

"אע"ג שוודאי הוא כפשוטו, מ"מ מורה גם כן לנפשו שצריך גם כן לפנות אותה בכל יום מעיפוש הדעות והמידות". (אבן שלמה, ליקוטי הגר"א, פרק א אות כא).

שנית, כאשר אנו עושים דבר שאינו תואם את אמונתנו, ערכינו ותפיסת עולמנו נולדת בנו נטייה טבעית להצדיק את מעשינו ולהזדהות איתם, הנפש לא סובלת דיסהרמוניה, היא שואפת לשיווי משקל בין כל חלקיה, אל לנו ליפול למקום זה, אל לנו להשפיל את עצמנו למעשינו המוטעים, להפך עלינו לרומם את מעשינו להתאימם לתפיסת עולמנו ולרצוננו הטוב ולשם כך עלינו להתוודות, הווידוי מבליט את הפער בין הצד הנעלה שבנו ולצד השפל, ככל שהפער גדול כך הוא כואב וככל שכואב לנו כך אנו נדחפים לשינוי ותיקון.

"המכאובים הגדולים, התוקפים את הנפש ע"י רעיון התשובה, אע"פ שלפעמים נראים הם כאלו הם באים מצד יראת העונש, אין התוכן הפנימי שלהם כ"א יסורים עצמיים, שהנשמה נכוית בהם מפני שהחטא מכאיב אותה, שהוא נגד כל תנאי חייה, ואלה היסורים בעצמם הם ממרקים אותה. והאדם המכיר בהכרה פנימית את האוצר הטוב, המונח בתוכיותם של יסורים אלו, הוא מקבל אותם באהבה גמורה ודעתו מתישבת בהם, ובזה עולה הוא במעלות רבות, ותלמודו מתקיים כידו, ואפיו הפנימי משתלם, והרשמים שעשו עליו עונותיו נמחקים, והם מתהפכים לסימנים טובים, שהוד נשמתי בולט מהם". (אורות התשובה פרק ח – ב)

בנוסף, יש בווידוי בכדי לשחרר אותנו מהצער של החטא ולאפשר לנו לפתוח דף חדש, כל עוד אנו נושאים על עצמנו את החטא, זה משפיע עלינו לרעה, החטא מעיב עלינו ומטיל עלינו חרדה שפוגעת בנו הן ברמה הרוחנית והן ברמה הפיזית כמו כל דבר מצער שאנו נושאים עמנו, כל חרדה כזאת עושה רושם רע בגופנו ומקבל ביטוי בהתנהגותנו, כפי שכתב הרב קוק.

"כל חטא מטיל חרדה מיוחדת על הנפש, שאינה מסתלקת כ"א ע"י התשובה, ולפי עמקה של התשובה – החרדה עצמה מתהפכת לבטחון ואומץ לבב. והרושם של החרדה הבא מצד החטא אפשר להכירו, בין בשרטוטי הפנים, בין בתנועות, בין בקול, בין בהנהגה, בין בכתב היד, בין בסגנון הלשון בדבור, וביותר בכתיבה, בהרצאת הרעיונות וסדורם. במקום שהחטא סותם את האורה שם הפגימה ניכרת, ולפי מדרגת החטא ולפי יחוסו אל הנושא, ככה יוכר הרושם לאשר יביטו לעינים בהירות". (אורות התשובה, פרק ח – יג)

 

"כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה" (קהלת פרק ט, י)

אם כן, אל לנו לעכב את החרטה והווידוי עד שנהיה בטוחים שלא נחזור לסרנו, הקב"ה בוחן את האדם "באשר הוא שם", עלינו לבטא את החרטה מהחטא מיד כאשר אנו חשים בה, והביטוי של החרטה מעומק הלב עכשיו, בנקודה בה אנו נמצאים הוא שיסייע לנו להשתנות לטובה, כמו אפקט הפרפר, בבחינת מצווה גוררת מצווה.

"מה שמוטבעים לפעמים במניעות גדולות, בין בעניינים שבין אדם למקום, בין בעניינים שבין אדם לחברו, לא יעכב כלל את התשובה הרוחנית. וכיון שמבקשים לשוב אל ד' שבים. והאדם מתחדש כבריה חדשה.והציצים המעשיים, שצריכים לזירוז גדול לתקנם, יצפה עליהם תמיד לתקנם, ויסגל לעצמו מדת השפלות ביותר כ"ז שלא תקן איזה דבר בפועל, ממה שיש לו לתקן בדרך מעשי, וישתוקק לתקון השלם. וממילא יבא הדבר לידי כך שיעזרהו השי"ת לתקן הכל בפועל…"(אורות התשובה, פרק יד – ד)


					

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.