מתנת חינם – פרשת ואתחנן

אחת ממידותיו של הקב"ה שחשוב מאוד להכיר, כפי שיפורט להלן, היא מידת מתנת חינם. את מידה זו ביקש משה לעורר בתפילתו להיכנס לארץ.

וכך אומר המדרש:

"אמר ר' יוחנן עשרה לשונות נקראת התפילה, ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רינה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול ופילול ותחנונים… ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים. אמר ר' יוחנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראה שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים … אמר לפניו רבונו של עולם … חנם עשה עמי, מנין ממה שקרינן בענין ואתחנן אל ה'. ". (דברים רבה, פרשה ב, א)

(שימו לב, שבעל הדרשה הוא ר' יוחנן, אשר שמו מורה על המשכתה של מידת מתנת חינם. אותיות יו"ד וי"ו אלו אותיות של שם ה' כאשר האות יו"ד מסמל את השפע במרומים והאות וי"ו את ההמשכה של השפע לתחתונים (כצורתם של אותיות אלו. ראו תניא, ליקוטי אמרים פרק כו) ואותיות 'חנן' הם מלשון חנינה – מתנת חינם)

מידה זו, של מתנת חינם, היא מידת הרחמים הגמורים של הקב"ה שמתעוררת כלפי אנשים אשר אין להם זכויות, כדברי המדרש:

"כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה 'וחנותי את אשר אחון' … מי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו"  (דברים רבה, שם)

כמו כן, היא  מתעוררת כאשר מגיע הקץ להיגאל ובני ישראל לא ראויים לכך, כפי שהיה ביציאת במצרים ובקיבוץ הגלויות האחרון, וכדברי ר' יוסף ג'יקטליה, וז"ל:

"יש לנו להודיעך כי כשהגיע הזמן, שאמר הקב"ה לאברהם לגאול את ישראל ממצרים, לא היינו ראויים לגאולה … מה עשה הקב"ה? ראה שהגיע הקץ וראה שלא היו ישראל ראויים לגאולה, אז נתגלו פני הכתר הוא עולם הרחמים הגמורים ואז נתמלאו כל הספירות וכל הצינורות חסד ורחמים ועברו פני הזעם, שהרי כל הספירות היו עומדות בשמחה ובחדווה שהרי נתגלו פני הרחמים הגמורים, וזהו שאמר הקב"ה למשה: כה תאמר לבני ישראל אהי"ה שלחני אליכם (שמות ג, יד).  כלומר, עולם הרחמים הגמורים נתגלה על כל הספירות, והופיע שם אהי"ה ונהפכה מידת הדין לרחמים, ובסיבה זו אתם נגאלים. כי לא הייתם ראויים להיגאל מצד מעשיכם הרעים, אלא שהגיע הקץ ונתגלו פני הרחמים ובשם הרחמים שהוא אהי"ה אתם נגאלין, אף על פי שאינכם ראויים לכך, לפי שזה השם שהוא אהי"ה שהוא עולם הרחמים עושה חסד ומטיב ומרחם וחונן שלא מצד הדין, כמו שנאמר 'וחנותי את אשר אחון'. וזהו סוד שמסר הקב"ה למשה בגאולת מצרים…"  (שערי אורה פרק י)

החידוש במדרש בו פתחנו, הוא ההבנה שמידת מתנת חינם אינה שמורה רק לאנשים שאין בידם מצוות ומעשים טובים או למקרים נדירים של קץ הגאולה, אלא היא מידה שידה פתוחה לכל, ועל כן, משה רבנו, עם כל זכויותיו, ביקש לעורר מידה זו.

"אין לך גדול בנביאים ממשה וישעיה, ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר 'ה' חננו לך קוינו' ומשה אמר 'ואתחנן אל ה' "

 מה שנפלא בבקשת מתנת חינם מהקב"ה, זהו הקשר הישיר שיוצרת בקשה זו בין המתפלל להקב"ה. שהרי כאשר האדם תולה תפילתו בזכויותיו או בהיגיון כלשהו, הרי שהוא נסמך על אותה זכויות או היגיון, בעוד אדם שמבקש מתנת חינם נסמך כל כולו על מדת טובו של הקב"ה ופנייתו היא פנייה ישירה ללא אמצעי או מתווך. (ראה עוד בטללי חיים על הפרשה).

וזוהי גם הסיבה לעוצמתה הרבה של תפילה זו. כמו שאבא לא יכול לאכזב את בנו שנסמך רק עליו, כך הקב"ה  לא מאכזב את הנסמכים על טובו הגדול "וְיָדַ֙עַתְּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְקֹוָ֔ק אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֵבֹ֖שׁוּ קֹוָֽי" (ישעיהו פרק מט, כג)

 

הרחב פיך ואמלאהו (תהילים פא, יא)

מדוע חשוב שנדע על מידת מתנת חינם?

ראשית, בכדי להכיר את מידת טובו של הקב"ה, ובכך תגדל בנו מדת הביטחון והשמחה.

"והמבין מה שביארנו בשער זה יוסיף בטחון ושמחה וידע כמה הם רחמים של השם יתברך על בריותיו, ויותר על ישראל שהוא מטיב להם וחונן ומרחם עליהם בהתגלות עולם הרחמים, אף על פי שאינם ראויים לאותם הרחמים" (שערי אורה פרק י)

שנית, לחזק בנו את התקווה, שהיא מדה חשובה ביותר, המחיה את האדם ומסירה ממנו כל מיני צער ויגון.

"המקוה תמיד בשמחה בלי צער. כי המצטער תמיד הוא ביגון ואנחה וחושב שאין לו תרופה … נמצא התקוה מחיה אותו (את המקווה) … אע"פ שיש לו מעט מעשים טובים לא יבוש, שנאמר 'וידעת כי אני ה' לא יבושו קוי' … ובכוח התקווה יוצר מצרה". (רמח"ל דרוש הקיוי)

וכפי שכתב הרב חרל"פ:

"צפית ישועה זו, היא סגולה רוחנית ונפלאה להקל בכובד הייסורים וגם למנוע אותם מלבוא, וככל מה שהאדם מתאמץ בצפית ישועה ביותר, כן מתבטלים ממנו כל מיני צער ויגון, והצפייה תלבישהו בעדי של יופי וגבורה ועז והדר יקדמו לפניו בשמחה". (מעיני הישועה, ח"ב פרק ל"ו)

ללא הידיעה שהקב"ה עושה עמנו לפנים משורת הדין ומעניק לנו מתנות חינם, מדת תקוותנו תצטמצם מאוד, אנו נקווה רק למה שאנו חושבים שאנו ראויים לו, ואם איננו חושבים עצמנו כראויים לא נקווה כלל ח"ו.  מידת מתנת חינם הפתוחה לכל נוסכת בנו תקווה בכל מצב, לא משנה מה מעשינו ובאיזו מדרגה רוחנית אנו.

נוסף על כך, מדת מתנת חינם מאפשרת לנו לבקש הרבה מעבר למה שאנו חושבים שמגיע לנו, ובכך היא מאפשרת לנו לגדול ולצמוח. הצלחתנו תלויה בבקשתנו, אדם מקבל לפי בקשתו, מי שמבקש דברים קטנים מקבל דברים קטנים ומי שמבקש דברים גדולים מקבל דברים גדולים, כדברי הפסוק "הרחב פיך ואמלאהו" (תהילים פא, יא). זהו סוד הפסוק "ומשביע לכל חי רצון" כלומר, הקב"ה משפיע לכל חי כפי גודל רצונו, ממש כפי שהורים נותנים לכל ילד בצורה שונה, על פי דרישתו ובקשתו אם מעט ואם הרבה.

אם כן, ההכרה במידת מתנת חינם מאפשרת לנו להגדיל את בקשתנו, רצוננו, תקוותנו ושמחתנו.

 

סוף טוב

לא נוכל שלא להתייחס בדברינו לעובדה שמשה רבנו, עם כל תקוותו ותחינתו, לא נכנס לארץ. עובדה זו, יכולה היא להקטין את תקוותנו, ואמונתנו במידת מתנת חינם.

אולם, אם נשים לב נראה, כי הקב"ה לא סירב לבקשתו של משה, אלא ביקש ממנו להפסיק ולהתפלל.

"וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר;  אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה–אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ; אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן; וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה". (דברים ג, כג-כו)

מדוע שהקב"ה יבקש ממשה להפסיק להתפלל? מה זה משנה לקב"ה אם משה יתפלל או לא, הרי בסופו של דבר ההחלטה בידיו של הקב"ה? נראה, כי היה נכון  יותר מצדו של הקב"ה לומר למשה כי תפילתו לא תתקבל.

אלא, שמכאן אנו למדים, כי במידה ומשה היה ממשיך ומתפלל תפילתו הייתה מתקבלת, כדברי ר' צדוק מלובלין :   "כי אם היה מפציר (משה) בתפילה, היה כוח ביד משה רבינו לפעול בתפילתו לבטל את הגזירה". (פרי צדיק פרשת ואתחנן) על כן, ביקש ממנו הקב"ה להפסיק להתפלל, מכאן אנו לומדים כמה גדולה כוחה של תפילה ושל בקשת מתנת חינם בפרט.

ואם כי, עדיין יש לקב"ה שיקולים שלא לקבל את תפלותנו ולפתוח לנו את אוצרו הטוב, למדונו חז"ל שאין תפילה חוזרת ריקם ואם לא נענתה תפילתנו הרי שאותה תפילה פעלה דבר אחר לטובה. למה הדבר דומה? להורה שסירב לבקשת בנו או לכל אדם אחר שסירב לבקשת חברו, שסירובו גורם לו להתרכך ולהשפיע למבקש במקום אחר שמתאפשר לו.

על כל פנים, הכלל הוא שתפילות נענות ועל כן:

"אמר רבי חמא בר רבי חנינא, אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' "  (מסכת ברכות דף לב ע"ב).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s