מה עושים עם כל הרגש הזה? פרשת בלק

כל אדם חווה רגשות רבים בכל יום ובכל שעה בחייו, לכל רגש ישנו השפעה על מצב רוחנו על ההחלטות שנקבל ועל התנהגותנו.

כמובן שכל בר דעת מבין, שאסור לפעול מתוך רגשנות, זו עלול לעלות ביוקר. השאלה היא, כיצד כן לפעול, כאשר עולים רגשות עזים ואף שליליים? ובכלל כיצד להתייחס לעולמנו הרגשי?

אנשים רבים נוטים להילחם ולהתכחש לרגשותיהם, וזאת משתי סיבות עיקריות, האחת, היא ממניע מוסרי, והשנייה מרצון לשמור על יציבות ולנהל את חייהם בצורה שקולה ויציבה. בעוד המניע הראשון, מביא להתכחש לרגשות שליליים בלבד, המניע השני מביא להתכחשות לכל סוג של רגש עז בין חיובי ובין שלילי.

אולם, מחקרים מראים שישנם תופעות לוואי חמורות שנגרמות מהתכחשות או מלחמה עם רגשות, ביניהם, מחלות גופניות, רגשנות יתר לא פרופורציונאלית והתמכרויות (בין לאוכל, בין לדברים אחרים), בנוסף לכך, מראים המחקרים כי הקהיית רגשות שלילים מביאה להקהיית כל קשת הרגשות גם הטובים, כלומר, הרגש הוא יחידה אחת וכאשר אנו מקהים רגשות שלילים אוטומטית אנו מקהים גם את הרגשות החיובים. הסיבה, לתופעות הלוואי היא מאחר ולא ניתן "להעלים" רגש, רגש שמתכחשים לו ושלא בא לידי ביטוי אינו נעלם הוא ממשיך לפעול ואם לא כיוונו אותו לאפיקים חיוביים הוא פונה לאפיקים שליליים, כמו כל כוח במציאות:

"זה נראה בטבע המציאות, שכל כח שנמצא בכל דבר וטבעו לפעול הוא פועל בהכרח, וכיון שהוא פועל אם יזדמנו לו מצבים שפעולתו תהי' מסודרת אל השלמות ותכלית הנרצה יפעול טוב, ואם לא יתנהג כפי הסדר והתכלית יפעול הריסות ורע ע"י תנועתו …" (מוסר אביך, פרק ד, ד פיתוח הכחות באדם ובאומה הישראלית)

הסיבה השורשית והתיאולוגית לכך היא מאחר והקב"ה לא ברא שום כוח מכוחות הנפש לבטלה, כל כוח נצרך ובעל תפקיד, ועל כן, לא ניתנה בידנו האפשרות לוותר על שום כוח אלא רק להנהיג ולתקן:

"כי הכחות מעשה ד' המה והם חזקים מאד ולא יתנו להסיג גבולם, ולא-טוב יהיה כשיבאו לפעל בלא מנהיג כספינה בלא קברניטה". (שם)

 

הבחנה בין רגש שלילי למידה שלילית

כאמור, בבסיס העמדה הנפוצה הסוברת, כי יש להתעלם או להתכחש לרגשות שליליים, עומדת, פעמים רבות, המחשבה "שזה לא בסדר" להרגיש רגשות מסוימים, כגון כעס, קנאה, פחד וכו'.

ואפשר כביכול למצוא לכך סימוכין מדברי הרמב"ם, בהקדמתו לפרקי אבות, שכתב כי משה נענש, מאחר וכעס על בני ישראל.

אולם, זו טעות, הרגש הינו מנגנון טבעי ובריא, וגם מאחורי רגשות שליליים מסתתרים מסרים חיוביים, בדיוק כמו הרגשת כאב שמבשרת לנו להתרחק ולשמור על עצמנו מסכנה. כך כל רגש מאותת ומבשר לנו דבר מה, ועלינו להקשיב למסר שהוא מנסה להעביר, וכפי שנפרט בהמשך.

באשר על כן, איננו נמדדים לפי הרגשות שעולות בנו, אלא, על פי מה שאנו עושים עם אותם הרגשות. האם אנו מנהלים אותם? או שמא מתנהלים על ידם בצורה עיוורת?

באשר לחטאו של משה, הרי שמשה לא נענש על רגש הכעס, אלא על כך, שפעל מתוך כעס.

בדומה לכך, פירש הרב קוק את דברי חז"ל המשבחים את "הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתם ואינם משבין". היה ניתן לחשוב כי המעלה הגדולה היא שלא להיעלב – שלא לחוש ברגש העלבון, אולם, הרב קוק מדייק כי חז"ל משבחים את "הנעלבין", בדבריו, מדגיש את הרב קוק את החשיבות להיות רגיש, אך עם זאת, לנתב את הרגש למעשים טובים, ואלו דבריו:

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם אותן שהושפלה נפשם עד למדריגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נתטמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלהים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים …" (עין איה, שבת ב, פרק תשיעי, פג)

"ואל תתחכם יותר למה תשומם"

סיבה אחרת להתכחש לרגשות נובעת היא מהרצון להיות "שכלי" ושקול. הטעות בגישה זו היא המחשבה שלא ניתן להיות גם רגיש וגם שכלי, כאילו עלינו לבחור צד אחד, אחת ולתמיד. כאמור לעיל להרגיש אינו אומר לפעול מתוך רגשנות, בהמשך נראה מהי הדרך הנכונה בה אנו נותנים מקום לשתי הכוחות, אולם, בטרם זאת, נביא את התייחסותו של הרב קוק לגישה זו, ואלו דבריו:

"אולם דבר זה ראוי להיות תמיד למורה דרך לאדם, כי לא טוב הוא להרחיב כל-כך את שלטון השכל עד שיפריע את הרגשות הטבעיים ממהלכם, ע"ז נאמר "ואל תתחכם יותר למה תשומם", כי אם את כל הנטיות הטבעיות שבאדם, בגופו ובנפשו, ראוי לשומרן בתקפן ובבריאותן לפתחן ולשכללן. אלא שעל גביהן צריך שיהיה השכל עומד ומנהיגן, אבל לא יכנס בגבולן לחבל אותן ולהמעיט צורתן. כי המציאות לא תנוצח, וכפי הערך שהשכל יחפוץ לרדות בהן להחריבן, יתגברו הן בשטף עז וימרדו בהנהגת השכל, ותצאנה פרעות גדולות בהנהגה, בפרט באדם יחידי והוא הדין במשפחה, בשבט, באומה ובכלל האנושיות".   (עין איה, שבת א, דף י ע"ב, פסקה כ)

כאמור, לדברי הרב קוק, אסור שכוח אחד של חיים יחריב וילחם בכוח אחר, לענייננו אסור שהשכל יבנה על חשבון הרגש, עלינו לדעת לחיות בהרמוניה וליתן לכל כוח מכוחות הנפש מקום "אחרת "תצאנה פרעות גדולות", וכפי שהבאנו לעיל מדברי הרב קוק:

"זה נראה בטבע המציאות, שכל כח שנמצא בכל דבר וטבעו לפעול הוא פועל בהכרח, וכיון שהוא פועל אם יזדמנו לו מצבים שפעולתו תהי' מסודרת אל השלמות ותכלית הנרצה יפעול טוב, ואם לא יתנהג כפי הסדר והתכלית יפעול הריסות ורע ע"י תנועתו …" (מוסר אביך, פרק ד, ד פיתוח הכחות באדם ובאומה הישראלית)

אם כן, אל לנו להתעלם מרגשותינו ולהלחם בהם ואפילו לא מהרגשות השליליים כגון כעס, עצב, חרדה וכדומה, אלא עלינו לנהל את הרגשות ועניין זה ניתן ללמוד מהקב"ה בכבודו ובעצמו.

"כי רגע באפו חיים ברצונו"

בפרשתנו נאמר על בלעם שהיה "יודע דעת עליון", חז"ל הסבירו, כי היה יודע לכוון את הרגע בו הקב"ה כועס, לדבריהם, בכל יום ישנו "רגע" אחד בו הקב"ה כועס

ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא? – אין, דתניא: ואל זועם בכל יום. וכמה זעמו? – רגע. (מסכת ברכות דף ז עמוד א)

 מאהבת הקב"ה אותנו לא כעס בכל אותם ימים ובכך לא התאפשר לבלעם לבצע את זממו.

"מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְקֹוָֽק" (במדבר פרק כג פסוק ח)

אולם, בין כך ובין כך, אנו לומדים שהקב"ה כביכול "זועם", הכיצד?

כמובן, שכאשר אנו מדברים על הקב"ה איננו מדברים על "עצמותו" אלא על "מידותיו" כלומר, על דרך התגלותו אלינו, ומדרך התגלות זאת עלינו ללמוד כיצד נכון לנהוג, כאמור בפרשת כי תבוא "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט)

אם כן, מהעובדה שהתורה מלמדת אותנו שגם הקב"ה כועס, אנו לומדים שזה בסדר לחוש רגשות גם שליליים, אולם, רק לרגע.

ונסביר, כאמור, מצד האמת אין רגש שלילי, כל רגש מעביר מסר מסוים שהינו חיובי בבסיסו,

ועל כן, הורו חז"ל, "שאין מרצים לאדם בשעת כעסו", כלומר כאשר אדם כועס אין לדחוק אותו להסיר את הכעס מלבו וזאת מאחר, והכעס כמו כל רגש אחר, אינו שלילי בבסיסו שנבוא ונבטל אותו, וכפי שהסביר הרב קוק, וז"ל:

"הורנו, שכל המדות שחקק השי"ת בטבע האדם ונפשו, אין בהם אחת שתהיה רעה בהחלט, עד שהיתה טובה לנפש בהיותה נעדרת. כי הפועל הטוב פעל הכל לטוב… ע"כ בשעת כעסו אין מרצין לו לאדם, שהאדם השלם ג"כ אפשר שיכעוס. ע"כ צריכה מדת הכעס להמצא, וראוי להרצות מיד, אבל לאמר שלא יהי' אל הכעס שום מקום, מורה כאילו כח נברא בנפש להרע, זה לא ניתן להאמר". (עין איה, ברכות א דף ז ע"א, פסקה סט)

כאמור אין לדחוק את הרגש, אך מצד שני גם אין ללבות אותו ולהרחיב את תבערתו לחוג המעשה ובכך לחבל בכל חלקה טובה.

"רק צריך שישתמש בכל אחת (ממידות הנפש) כשעתה וכמדתה. מזה יצא שאין לדחוק, אפילו המדה הרעה, יותר מדאי, באופן שלא לתן לה שום מקום. כי אם מקומה המצומצם ראוי לתן לה, ולהשתדל לתקנה " (שם)

כלומר, עלינו לחוש את הרגש, לשמוע את המסר שהוא מעביר לנו, ואחר מכן, לנהל אותו ולא להתנהל על ידו.

למעשה, ראשית כל עלינו להבחין ברגש שעובר בנו, לחוות אותו וליתן לו שם, כאשר ניתן לו שם נבחר בשם מתון בכדי לא ללבות את הרגש יתר על המידה, וכפי שניתן לדייק בדבר הרב קוק לעיל שיש ליתן לרגש את מקומו "המצומצם". שנית, להתבונן מה הולידו את הרגש, איזו מחשבה עברה במוחנו והולידה אותו? ולאחר מכן, לשאול את עצמנו מה המסר החיובי שהוא מעביר לנו? וכיצד נכון לפעול להשגת המטרה.

לדוגמא, אם אנו מרגישים כעס, יתכן ועברה במוחנו המחשבה כי הפרו כללים שחשובים לנו, והרגש מתריע בפני אי הצדק שבכך או על סכנה שמבטלים אותנו או את הכללים ששומרים על היציבות של כולנו.

לאחר שאנו מבינים את המסר של הרגש, השכל שלנו צריך להיכנס לתמונה ולבחון ראשית כל "הכצעקתה"?, האם באמת יש כאן הפרה שמאיימת עליי או על הסדר החברתי? במידה והתשובה היא חיובית, יש לבחור את הפעולה הנכונה בכדי לשמור על עצמנו או בכדי להשיג את המטרה הרצויה.

או אז, הרגש הופך לחומר התבערה לפעולה, והשכל לקברניט שמנתב את המסלול הנכון להשגת המטרה.

זהו השילוב הנכון בין כוחות נפש אלו, תכונתו של הרגש היא לעורר אתנו לפעולה, ותכונתו של השכל היא לבחור עבורנו את הצעדים הנכונים.

ניתן להמשיל את הרגש 'לאש' ואת השכל לאדם שמתעל אותה לצורכו, או אז האש הופכת לאנרגיה שימושית.

תרגיל התפתחות אישית:

כאשר נחוש ברגש עז:

  1. נחוש אותו.
  2. ניתן לו שם, נבחר את השם המתון יותר, לדוגמא: במקום דיכאון נאמר עצב וכדומה.
  3. נבחין מה יצר את הרגש?
  4. נשאל את עצמנו האם הפרשנות שנתנו להתרחשות שהולידה את הרגש נכונה?
  5. במידה וכן, נבחין מהי מטרתו החיובית של הרגש?
  6. ולאחר מכן, נבחר באופן מושכל את הפעולה הנכונה להשגת המטרה?

 

בהצלחה!

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.