כיצד מרוממים ומתרוממים – פרשת חקת

כיצד מרוממים ומתרוממים

פרשתנו פותחת במצוות פרה אדומה שעניינה לטהר אדם אשר נטמא למת.

במאמר זה נבקש להתעמק ברובד הרמז של המצווה, וללמוד ממצווה זו כיצד לרומם אדם שנפל לשפל המדרגה ולהחזירו למעלתו הראויה לו.

רובד הפשט

אז ראשית כל, בטרם נדלה רמזים לחיינו, נפגש בקצרה עם המצווה, כפי שהיא מופיעה בתורה שבכתב.

המצווה היא לקחת פרה אדומה תמימה, כלומר, פרה ששערותיה, קרניה וטלפיה בצבע אדום. ללא מום וללא שעלה עליה עול.

את הפרה הזו שוחטים, שורפים לאפר ונותנים את האפר עם עץ ארז, אזוב ושני תולעת לתוך מים חיים. לאחר מכן, מזים מהמים על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, ובכך הוא נטהר.

בעוד הטמא נטהר, כל העוסקים במלאכה, נטמאים.

"כל העוסקין בה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים וטעונין טבילה והערב שמש דין תורה" (רמב"ם הלכות פרה אדומה פרק ה, א)

על דין זה תמהו מפרשים רבים, כדברי בעל הכלי יקר:

"רוב המפרשים יצאו ללקט ולא מצאו טעם מספיק למה הפרה המטהרת הטמאים תטמא הטהורים". (כלי יקר במדבר יט, כא)

ע"פ הפירוש שנביא להלן, גם לדין זה יינתן הסבר.

רובד הרמז

חסד דין ורחמים

אם נשים לב, נבחין, כי כל הסימנים של הפרה רומזים למדת הדין, וכפי שמובא באור החיים על הפרשה:

" רואה אני כי כל סימניה מוכיחים על הדינים, אדומה כי הוא זה סימן תגבורת הדינים, תמימה באין שער שחור, וכן אמרו ז"ל (פרה פ"ב) ב' שערות שחורות פוסלות אותה, ולא שערותיה לבד אלא אפילו קרניה וטלפיה צריכים להיות אדומים … אשר לא עלה עליה עול כי העול ימתק הדינים בסוד מאמרם (ברכות ה א) יסורין ממרקין … גם שריפתה באש הוא בחינת הדינים" (אור החיים במדבר פרק יט פסוק ב)

בטרם נבין מה עושים עם כל "הדין הזה", צריך להבין שדין אינו דבר רע, כפי שמקובל לחשוב, הדין הוא השאיפה לשלמות. וכמו בכל מידה ומידה צריך להשתמש בה בחכמה, במידה נכונה ובזמן הנכון כפי שיבואר להלן.

לעומת הדין ששואף לשלמות ולא מתפשר במציאות לקויה וחסרה, החסד הוא ההפך הגמור, החסד הוא לקבל את מה שיש כפי שהוא, אפשר לומר שהדין הוא השאיפה אל הרצוי בעוד החסד הוא הנאה מהמצוי, כאשר אנו דורשים מעצמנו או מאחרים אנו פועלים במידת הדין וכאשר אנו שמחים במה שיש אנו פועלים במידת החסד.

על כן, המשילו חז"ל את מידת הדין "לאש" שטבעה לבעור כלפי מעלה, ואת מידת החסד "למים" שטבעם לרדת מטה.

כמובן, שלא ניתן לנהוג רק במידה אחת, לו יצויר אדם שנוהג במידת הדין בלבד, היינו רואים אדם שמתקדם הרבה בחייו, מנצל כל רגע, פועל במהירות, אולם, עם זאת, ביקורתי כלפי כל תחום ודבר, לחוץ, עצבני, כעוס וכדומה.

לעומת זאת, לו יצויר אדם הנוהג במידת החסד בלבד, היינו רואים אדם שליו, רגוע ושמח, אך שאינו מתקדם ואינו מקדם שום דבר בחייו, שוכח דברים, פועל בעצלתיים וכדומה.

כך שאנו רואים שבכל אחת מן המידות ישנם יתרונות וחסרונות. ועל כן, אין לאמץ את אחת מן מידות אלו בצורה מוחלטת, עלינו לשלוט במידות ולנהוג בכל מידה ומידה בזמן ובמקום הנכון.

מיתוק הדינים

ובחזרה לפרשתנו, כפי שראינו הפרה האדומה מסמלת את מידת הדין, לפיכך, שחיטתה ושריפתה לאפר מסמלים את ההחלשה של מידת הדין, ללמדנו שהדרך לטהר את "הטמא", המסמל את כל מי שיצא מהסדר הרגיל, היא ראשית כל, להסיר מעליו את מידת הדין ולהרבות עליו חסד, על כן, תהליך הטהרה מתחיל עם שחיטת הפרה המסמלת את מידת הדין, על ידי הכהן המסמל את מידת החסד כדברי הפסוק "תמיך ואוריך לאיש חסידך" (דברים לג, ח), לאחר מכן, מתחילים בתהליך ההזאה לטהרת הטמא, תהליך זה נמשך 7 ימים והוא מסמל את מידת הרחמים שהיא המידה הממצעת בין החסד והדין.

במידת הרחמים אנו שומרים על הרצון לשלמות מחד, אך מתחשבים במגבלות המציאות, כלומר, השאיפה לעלייה נשארת אך עם הבנה שדברים לא מתרחשים ברגע אחד, על כן, הרחמים הם מלשון "רחם", תפקידו של הרחם להגן על העובר עד שיוכל לצאת לאוויר העולם ולעמוד בכוחות עצמו.

כלומר, כאשר אנו נפגשים עם אדם שנפל, אנו קודם כל מרבים עליו חסד, אנו מורידים את רף הציפייה מאותו אדם, ולאחר מכן, מעלים אותו בהדרגה וברחמים.

הלכה למעשה, ניקח לדוגמה חינוך ילדים, פעמים רבות שההורים מציבים רף גובה לילדיהם, מרצון טוב שהילדים יהיו טובים יותר, מוצלחים יותר, עצמאיים יותר וכו', כל עוד הילדים עומדים ברף – מצוין, השאלה מה עושים עם ילד שנפל?

פעמים רבות ההורים מקשים יותר את עמדותיהם ומגדילים את מידת הדין על הילד, כפי שאנו רואים כאן לא זו הדרך ולא זו העיר, התנהגות נוקשה כבר לא תעזור. לא זו אף זו, ההתעקשות שהילד יעמוד במידת הדין במצב הזה, עלולה להביא לקרע בין הילד להורים, וכשאין שלום אין נכונות לשמוע ולקבל.

על כן, במצב של נפילה עלינו לרדת ממידת הדין ומדרישת האמת, ולפעול במידת החסד ולהרבות את השלום, ועל ידי שיתרבה השלום תהיה נכונות גם לחזור ולעמוד במידת הדין בצורה הדרגתית[1].

כלומר, במקרים כאלו, מפסיקים לדרוש ומתחילים לפרגן לילד ולשחק עמו בכדי להרבות את השלום.

אכן, בשביל ההורים מדובר בירידה, מאחר ורף הציפיות והדרישות יורד, ישנה הרגשה של נסיגה אחור, אך בשביל הילד זו תחילתה של עלייה. על כן, מצוות פרה אדומה, כפי שראינו לעיל, מטהרת את הטמאים- הילד במקרה שלנו, ומטמאת את הטהורים – ההורים במקרה שלנו, כלומר, ישנה דרישה מ"הטהורים" לרדת בכדי לטהר את ה"טמא".

והדברים רמוזים בסיפורו הנפלא של ר' נחמן מברסלב, הנקרא "האינדיק":

"פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק'.
וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק.
וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה והמלך היה בצער גדול מזה.
עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאות!
והלך והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות.
ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה?
השיב לו: ומה אתה עושה פה?
אמר לו: אני הינדיק!
אמר לו: אני גם כן הינדיק!
וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה.
ואז רמז החכם לבני הבית להשליך להם כתונות.
ואמר החכם ה'הינדיק' לבן-המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק, ולבשו שניהם הכותונת.
ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים , ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?! וכו' עד שלבשו המכנסיים. וכן עם שאר הבגדים.
ואחרי-כן רמז והשליכו להם מאכלי-אדם מהשולחן. ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים לא יכולים להיות הינדיק?! ואכלו.
ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?! יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן!
וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי".

הנמשל ברור, בכדי לרומם מישהו שנפל למדרגה אליה הוא ראוי, צריך בראשית כל לרדת אליו, להתעניין בו, לדבר איתו על דברים שמעניינים אותו, לשחק איתו וכדומה במטרה לייצר "שלום", ורק לאחר מכן, להעלותו בצורה הדרגתית.

כפי שהעקרונות הנאמרים כאן נכונים ליחסים שבין האדם לזולתו, כך הם נכונים באשר לאדם כלפי עצמו. כאשר האדם חווה נפילה ורואה שהביקורת העצמית לא מועילה לו ואינה מקדמת אותו, אלא מביאה אותו למתח רב, לכעס ולעצבות, עליו לסור ממידת הדין אשר מתח על עצמו ולהביט על עצמו בעין טובה, לעשות שלום עם עצמו ומכך תבוא האנרגיה בהמשך להתעלות ולהתקדם.

"כשכבד הדבר להתנשא לאט לאט, הכרח הוא להתרומם בבת-אחת ולהשתמש במדת הגאוה של קדושה, ולהשקיף על עצמו בעין טובה מאד, ולמצא את הצד הטוב שיש גם בכל מגרעותיו, כי תיכף כשאדם נותן את דעתו לדרוש את הטוב, מיד מתהפכים כל חסרונותיו לטוב, ויכול האדם למצא בעצמו רב טוב מאד, ואז ישמח בטובו וירבה מדי יום ביומו את הפעולות הטובות בלב טהור ומלא תקות נחומים"[2]. (מוסר אביך, מדות הראיה, גאוה)

שנזכה להתרומם ולרומם.

[1] "כי למשוך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד, וכולם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השי"ת לבד, זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור. כי ע"י השלום שיש בין בני האדם, והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת, עי"ז משליך כל איש את שקר אלילי כספו, ומקרב א"ע להאמת: ואי אפשר לבא לבחי' שלום, אלא ע"י הארת פנים, הדרת פנים. וזה (בראשית ל"ג) ויבא יעקב שלם עיר שכם, איתערותא של בחי' (צפניה ג') לעבדו שכם אחד, הוא ע"י שלום. ושלום הוא ע"י בחי' יעקב. שהוא הארת פנים, בחי' שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם (ב"מ פ"ד ע"א ע"ש), וזה בחי' (תהלים כ"ד) מבקשי פניך יעקב" (ליקוטי מוהר"ן תורה כז)

[2] ראו גם בליקוטי מוהר"ן פסקה רפב, שכתב כדברים הללו.

2 מחשבות על “כיצד מרוממים ומתרוממים – פרשת חקת

  1. מירו דיין

    יש ברבי נחמן על הפסוק"ויקחו אילך פרה אדומה" הסבר דרשני שנראה לי שדבריך
    מבוססים עליו.-המקור בהלכות השכמת הבוקר הלכה א'.האמנם??!!

    הדברים מתוקים. הבירור של המושגים-דין ,חסד והמיצוע רחמים נפלאים. האם הרעיון
    הוא שלך או שנלקח ממקום אחר ואז עשית השלכות. מתוך דברי אורח חיים הקדוש שהיו
    השראה לרעיון הכללי?

    אשתמש בדברים בשבת בשיעור.

    1. מירו היקר, אכן ר' נחמן בליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר, כותב על עניין פרה אדומה דברים דומים שמתקשרים לרעיון הזה, את דבריו אני מלמד בשיעורים שאני מעביר על הנושא, אך מאחר ודבריו שם צריכים הסבר ואינם דנים על מי שנפל אלא על כל אדם, לכן הם לא הובאו במאמר.

      שנית, אכן אין מקור המפרש את עניין פרה אדומה כפי שפרשתי, זו פרשנות שלי הנסמכת על מקורות הלכתיים והגותיים שחלקם הובאו במאמר.

      ברכה והצלחה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.