הסר כעס מלבך – פרשת קרח

כיצד יתכן, שקרח ועדתו מאשימים את משה דווקא במידת הגאווה

"וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְקֹוָ֑ק וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְקֹוָֽק"   (במדבר טז, ג)

בעוד התורה מעידה : "וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה" (במדבר יב, ג)

אין זאת, אלא מאחר ו"הפוסל במומו פוסל", כלומר, קרח מאשים את משה במידה בה הוא חוטא. אותה מידה שהביאה אותו לעשות מחלוקת מיותרת בישראל ולאבד את עולמו.

במאמר זה נבקש להעמיק בכלל "הפוסל במומו פוסל", מהי כוונות, מהי מטרתו, וכיצד נכון לפעול בכדי להסיר את הכעס שלנו מהזולת.

 

כי האדם עץ השדה

חז"ל טבעו את הכלל בהקשר של גינוי. לדבריהם, אדם שרגיל לכנות אנשים בשמות גנאי, אנו חוששים שאותו אדם פגום ונגוע בדברים שהוא מוציא מפיו, וכפי שכתב הרמב"ם:

"הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים חוששין לו שמא ממזר הוא, ואם אמר להן שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל" (הלכות איסורי ביאה פרק יט)

המהר"ל הסביר את ההיגיון בדבר, לדבריו, האדם משול לעץ והדיבור הינו הפרי, וכפי שעץ מוציא פירות ע"פ תכונתו ואיכותו, כך האדם.

"ויש לך לדעת כי האדם כמו עץ השדה והדבור הוא פרי שלו ודבר זה בארנו במקומות הרבה, וכמו שאין פרי רע יוצא מן שורש טוב ואין פרי טוב יוצא משורש רע, כך הדבור באדם כאשר מריב עם חבירו ופוגם אותו מורה זה על השורש שהפגם בא ממנו הוא רע, ולכך במומו דוקא פוסל, מפני כי הדבר הרע שיוצא ממנו הוא נמצא בו וכאשר גזע האילן הוא פגום כן יצא ממנו". (נתיבות עולם נתיב השתיקה פרק א)

 לא מדובר כאן על דיבור חד פעמי, אלא "בהרגל" וכפי שכתב הרמב"ם "הפוסל את אחרים תמיד".

הדיבורים היוצאים מפינו לעיתים תכופות מלמדים הרבה על עולמנו הפנימי, בין לטוב ובין לרע.

 

לא טוב היות האדם לבדו

הבעש"ט הלך עם הכלל עוד צעד קדימה, לדבריו, כל חסרון שאנו רואים בזולת נובע מחסרון בנו, לולא אותו חסרון לא היינו רואים חסרון בזולתנו.

"שמעתי בשם מורי (הבעש"ט) ז"ל  ביאור משנה (אבות ד', א') איזה חכם הלומד מכל אדם על פי משל, המסתכל במראה יודע חסרונו וכו' כך ברואה חסרון זולתו יודע שיש בו שמץ מנהו" (בעש"ט פרשת בראשית, אות קכה)

לדבריו, זהו פירוש הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" כלומר, הקב"ה עוזר לנו ע"י כך שהוא מראה לנגדנו, חסרונות מסוימים, ובכך רומז לנו לתקן את עצמנו.

ובאותו האופן, פירש את הפסוק "שוויתי ה' לנגדי תמיד", כלומר אני רואה את רצון ה' בכל מה שאני רואה לנגדי. כאשר המילה "נגדי" מוסבת הן על דבר שהוא חוץ ממני והן על תופעות שאני מרגיש שהם מתנגדות לי או נוגדות את תפיסת עולמי.

הבנה זו מאפשרת לנו להסיר את הביקורת והכעס שלנו כלפי הזולת ולהסתכל פנימה ולתקן. כמו כן, יש בה גם בכדי לשחרר אותנו מרגשות שליליים, שהרי הדבר המתסכל ביותר, הוא לכעוס על הזולת, ולהתנות את השינוי במצב רוחנו בידיו, בכך שהוא ישתנה.

ע"כ מלמד אותנו הבעש"ט שהתיקון הוא בידיים שלנו, וכאשר נעשה שינוי בעצמנו נראה שינוי גם בזולתנו.

"כתב רמ"א באורח חיים (סימן א') 'שויתי ה' לנגדי תמיד' זה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים וכו', אך יש להבין דהוי ליה למימר, לפני תמיד (כלומר, היה על הפסוק לכתוב שה' הוא 'לפני' תמיד, מדוע כתב 'לנגדי'?)  … ולי נראה לפי מה שקבלתי מרבותי וחבירי איך יתנהג במדת רחמים עם כל אדם, וגם שרואה באיזה אדם שום דבר מכוער יתן לב שגם שם שורה שמו יתברך דלית אתר פנוי מיניה, ועל כרחך שהוא לטובתו, שיש בו גם כן שמץ מנהו, ויתן לב לשוב …

והזמין לו ה' יתברך ראייה זו או שמיעה זו, כדי שישים אל לבו לשוב ולתקן הפגם ההוא, ועל ידי זה ישוב גם האיש הזה העושה רע, כי הוא תלוי בו ולכן אין לאדם לדבר לשון הרע על חבירו אף שראה אותו עובר עבירה … דהא מזה שהוא ראה או שמע הדבר ההוא, מזה יראה שמסתמא גם בו בעצמו יש מקצת מאותו הדבר, ומוטל עליו לתקן אצלו הדבר ההוא, ועל ידי זה יתוקן גם האיש העושה רע" (בעש"ט על התורה פרשת בראשית פסקאות קכא עד קכז)

דוגמא פשוטה לכך, כולנו שמים לב שישנם אנשים מסוימים שמכעיסים דווקא אותנו או נלחמים דווקא בנו, והשאלה היא מדוע זה קורה רק לנו?

אין זאת, אלא שיש משהו בנו שמביא לקונפליקט ולכעס, כאשר אנו נשתנה גם מערכת היחסים תשתנה בהתאם. במילים אחרות, לטנגו הזה, לא צריך שניים מספיק אחד וכדאי שזה יהיה אנחנו, כי אם יש לנו הזדמנות להשתפר מדוע לא לקחת אותה?

 

"שמץ מינהו"

כאמור בדברי הבעש"ט, אנו כועסים שאנו רואים בזולת חסרון שישנו גם בנו. ועל פניו הדברים לא תואמים את המציאות.

שהרי אם נתבונן במציאות נבחין כי אנו כועסים דווקא על אנשים שהם ההפך מאיתנו, אנשים שפועלים בניגוד לערכינו, לדוגמא, חילוניים וחרדים, מוסלמים ונוצרים, אוניברסלים ולאומנים וכו' וכו'.

הכעס נובע מהמחשבה שהצד השני מפר את הערכים שחשובים לנו, אם כן, כיצד מתיישבת עובדה זו עם דברי הבעש"ט?

התשובה היא שאכן אנו כועסים על אנשים שמפרים את הערכים שחשובים לנו, אך זאת רק אם גם אנו עושים זאת.

בהקשר לפרשתנו, קרח מגן על ערך האחדות וטוען "כל העדה כולם קדושים", ומאשים את משה בהפרת ערך זה "ומדוע תתנשאו על קהל ה'". קרח אכן דגל בערך האחדות, אך ללא ספק הוא לא עמד בו כמופיע במדרשים, ועל כן, הוא כועס על משה, כפי שאמרנו כל הפוסל במומו פוסל.

"שנינו (נגעים ב', ה') כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, ופירש הבעל שם טוב הקדוש, כל הנגעים שאדם רואה חוץ, זה נמשך מנגעי עצמו, כמאמר רבותינו ז"ל (קידושין ע' א) כל הפוסל במומו פוסל" (שם, אות קכו).

אולם חשוב להדגיש, כי אצלנו ההפרה של הערך יכולה להיות בצורה זהירה מאוד, דקה מן הדקה "שמץ מינהו" כדברי הבעש"ט, ללא אותו שמץ מינהו, לא היינו כועסים כלל.

"הבעש"ט אמר כי האיש אשר הוא נקי לגמרי, ולא פגם כלל מעולם כל שהוא, אי אפשר לו לראות רע בשום אדם" (שם, אות קכז)

עד כאן באשר לתיקון הכעס שלנו על אחרים. כעת נדון בקצרה במקרה הפוך בו אחרים כועסים עלינו, מה עלינו לעשות במצב כזה בכדי לשנות את המצב?

 

זמן לגדול

כאמור לעיל הכעס נובע משוני מהותי בערכים המניעים אותנו. אם אנו אנשים שאוהבים ראש גדול, אנו נמצא עצמנו בקונפליקט עם אנשים שהם ראש קטן, אם אנו אנשי חסד נמצא עצמנו בקונפליקט עם אנשי אמת, אם אנו אנשי חופש נמצא עצמנו בקונפליקט עם אנשים של מסגרות וגבולות וכן הלאה.

ככל שהמרחק בין הערכים רב כך גם הקונפליקט. הדרך להתגבר על הקונפליקט ולהסיר את הכעס של הזולת מעלינו היא לגדול ולהכיל גם את הערך של הזולת.

לדוגמא, נפגשתי לא מזמן עם מורה שנמצאת בקונפליקט עם סגן המנהל, לאחר התבוננות בקונפליקט היה ניתן לראות בברור כי הסיבה לקונפליקט היא שהמורה דוגלת בראש גדול, וסגן המנהל שאחראי לדברים הטכניים והבנאליים, של זמנים, סדר וכדומה, מרגישה שהמורה מאיימת על הערך שלו ואף מזלזלת בו, לכן אותו סגן עסוק ב'להוריד' את אותה מורה 'לקרקע', ובכך לגונן על הערך עליו הוא שומר.

הדרך לגבור על הקונפליקט היא שאחד מן השנים יראה בעין טובה את הערך עליו שומר הצד השני, זה יוריד את הכעס ואף יאפשר שיתוף פעולה כאשר כל אחד מהצדדים יתרום את חלקו.

אם כן, כאשר אנו רואים מישהו שמתנגד לנו אנו צריכים להבין שיש בנו משהו שגורם לו להרגיש מאוים יתכן ואנו מחצינים ומקצינים ערך מסוים ובמקביל לכך דורסים ברגל גסה על ערך שחשוב לצד השני, ככל שנקצין כך יקצין הקונפליקט.

במצב כזה בכדי לפטור את הקונפליקט עלינו "לגדול" בעולמנו הפנימי ולהכיל ולראות בעין טובה את הערך שחשוב לזולתנו, ככל שנמשיך לגדול בדרך זו, כך נכיל יותר ערכים וממלא נוכל להתחבר לעוד אנשים.

אם כן, אנו לוקחים את המושכות לידנו בכל מצב בין שאנו כועסים בין שאחרים כועסים עלינו, ובמקום לבקר את האחר ולחכות שהוא ישתנה, אנו משתנים לטובה ובכך משנים גם את היחס שלו כלפינו. זהו חסד גדול שעשה הקב"ה בעולמו שנתן בידנו את האפשרות לתקן כל חסרון אתו אנו נפגשים בעולם.

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה.  (שמונה קבצים, קובץ ב, צט)

 

תרגיל התפתחות אישית

התרגיל מבוסס על שיטת ההו'אופונופונו, ומסכם את מה שלמדנו במאמר זה.

ראשית, אנו מודים לקב"ה על כך שבידנו לתקן את עצמנו וע"י כך להיפטר מהכעסים ולשנות את המציאות שסביבנו.

לאחר מכן, אנו מצהירים על אהבתנו לקב"ה, כאשר אהבה לקב"ה גוררת אהבה לכל יציר נברא. וכפי שראינו לעיל, כל קונפליקט או כעס נועד לטובתנו, הוא נובע מאהבת הקב"ה לנו, ובהבנה זו יש גם בכדי להסיר את הכעס שלנו על זולתנו.

לאחר מכן, אנו מצטערים על מה שבנו אשר הביא לכעס או לקונפליקט.

ולבסוף מבקשים סליחה מהזולת (וגם מעצמנו), על מה שבתוכנו שהביא לכעס או לקונפליקט.

 

חישבו על אדם איתו יש לכם כעס עליו או שאתם נמצאים אתו בקונפליקט, וחזרו על המנטרה הזו, כאשר אתם רגועים ומרוכזים:

  1. תודה לך בורא עולם שנתת לי את ההזדמנות לנקות ולשחרר את הסבל הזה.
  2. אני אוהב אותך – (כלפי האלוהות וכל יציר נברא).
  3. אני מצטער על מה שבתוכי שיצר את הכעס או הקונפליקט הזה.
  4. בבקשה סלח לי על מה שבתוכי שיצר את הסבל הזה.

 

"אמר רבינו (רבי חיים מוולאזין) דבר בדוק ומנוסה, אם יהי לאיש שונאים, אם יפעל אצל עצמו שהם צדיקים בזה … תכף כשידרוש זכותם ויפעל אצל עצמו שהדין עמהם, מיד יתהפכו לאוהבים, ובזה פירש הגמוהרי"ץ (בנו של רבי חיים) הפסוק 'עד שוב אף אחיך ממך' פירוש, ישוב מלבך שהוא חטא כנגדך, ואז 'ושכח את אשר עשית לו', ואמר ששמע מגדול אחד שדבר זה בדוק ומנוסה" (עץ החיים פסקה פא)

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s