מי אני ומה שמי

הדגל שלי הוא…

מובא בפרשה כי בני ישראל צעדו במדבר עם דגלים, שבט, שבט ודגלו:

אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ (במדבר ב,ב)

המדרש מספר לנו שבני ישראל נתאוו לדגלים, לאחר שראו בהר סיני כ"ב אלף רבבות מלאכים, שכולם היו "עשויין דגלים דגלים", הקב"ה שמח על תאוותם זו של בני ישראל ומילא את בקשת ליבם, וז"ל המדרש:

"הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן (שיר השירים ב ד), בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ירדו עמו כ"ב אלף רבבות של מלאכים, שנאמר (תהלים סח יח) רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן, והיו כולם עשוין דגלים דגלים, שנאמר (שיר השירים ה י) דָּגוּל מֵרְבָבָה, כיון שראו אותן ישראל שהן עשויין דגלים התחילו מתאוין לדגלים, אמרו: הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן, לכך נאמר (שם ב ד) הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן – זה סיני, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה – אמרו אלולי הוא מגדיל עלי אהבה. וכן הוא אומר (תהלים כ ו) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ, אמר להם הקדוש ברוך הוא: מה נתאויתם לעשות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם. שנאמר (שם) יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ, מיד מודיע הקדוש ברוך הוא אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו – איש על דגלו באותות". (מדרש במדבר רבה ב, ג).

ויש להבין מה רומז לנו המדרש, מה יש להתאוות כל כך לדגל? בנוסף, וודאי שלמלאכים אין דגלים ממש, ואם כן, למה בדיוק התאוו בני ישראל?

כמו כן, לא ברור מה ההשוואה שיש בין הר סיני ל"בית היין"?

איפה הציר שלי?

הרב קוק הסביר כי הדגלים מסמלים ייחודיות, ובעוד שהמלאכים מכירים בייחודיות ובשליחות שלהם ואינם יכולים לחרוג ממנה, אנו, בני האדם, עשויים שלא להכיר בייחודיות ובשליחות שלנו ואף לחרוג ולהתכחש לה. ובני ישראל נתאוו בהר סיני להכיר בייחודיותם ובשליחותם ולהביאם לידי מימוש בחייהם, וז"ל של הרב:

"והנה במלאכי השרת, שהם בעבודתם מוטבעים, ואין להם אפשרות לצאת מענין מצבם לשנות מעבודה לעבודה, והם ג"כ פרטיים דוקא במה שנתיחדו, בהם יתכן ודאי דגלים מיוחדים, כי אין החפץ תלוי בהם לבחור בענין זולת טבעם. מה שאין כן בני אדם שהם כוללים כל המדרגות …שכולם יכולים לעבוד בכל הדרכים הכל לפי הצורך. אלא שמכל מקום כל אחד מוטבע במדה פרטית ג"כ בפני עצמו ע"פ שורש נשמתו, וג"כ ע"פ מזג גופו, ואע"פ שאין שורש הנשמה וגם המזג מכריח את האדם שלא לסור מדרכו, מ"מ ודאי תשוקתו יותר גדולה בעבודה שטבעו מוכשר לה. ולזה נתאוו ישראל, שינתנו להם דרכים וכח לבחור לכל אחד עבודה כפי נטייתו דוגמת מלאכי השרת, וזהו ענין הדגלים". (מאורות הראי"ה – שבועות / נעשה ונשמע)

וכן פירש בעל ספר שם משמואל, וז"ל:

"ענין הדגלים נראה דכמו בגשמיות הדגל הוא לתועלת שידעו המתפרדים לחזור ולמצוא את המרכז ולא יסתפחו למחנה האחר, כן הוא ברוחניות שימשך לבו אחר שורש נשמתו, ובכלל זה שיעשה מה שעבורו בא לזה העולם לתקן". (שם משמואל במדבר שנה תרעג)

כאמור, הדגל מסמל ייחודיות, לכל עם יש את הייחודיות שלו וכן לכל משפחה ולכל אדם, ולכך נתאוו בני ישראל בהר סיני.

ומאחר והייחודיות שלנו, נסתרת מאיתנו וצריך התבוננות פנימית בכדי לזהותה, נקרא הר סיני בו בני ישראל נחשפו לפנימיותם "בית היין", מאחר והיין חושף את הפנימיות כדברי חז"ל "נכנס יין יצא סוד", והסוד הגדול ביותר, הוא הייחודיות שלנו, האות שלנו בתורה, האור שלנו (רז (מלשון סוד) = אור, בגימטריה) וכפי שהסביר הרב קוק בהמשך דבריו:

"דימה כאן הר סיני לבית היין. כי נודע מדברי הטבעים בסגולת היין שמגברת את כח התכונה הטבעית, ע"כ "נכנס יין יצא סוד", וכאן … נתעוררו ג"כ לבקש עבודה כל אחד כפי טבעו כטבע היין להגביר כח הטבע של האדם … ע"כ "ודגלו עלי אהבה", שאהבתי ג"כ חילוק העבודה שתהיה פונה לפי טבעו של כל אחד ע"פ הילוכו בקודש" (שם).

זהו עיקר עמלנו בעולם הזה, לזהות את הייחודיות שלנו, ולהיות נאמנים לה.

זה לא עניין של פריבילגיה, זה הכרח, יש לנו אחריות על כך, באנו לעולם בכדי לתקן, וזאת אנו עושים רק ע"י נאמנות לייחודיות ולשליחות שלנו:

"כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי. זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות, כל חיבוט הקבר". ( אורות הקודש, ח" ג – עמ' קלט, השם העצמי וההתחדשות )

וכך מסופר על ר' זושא מאניפולי שהיה אומר שכאשר יעלה לשמים אינו חושש שישאלו אותו מדוע לא הייתה כמשה ואהרון, אלא מכך שישאלו אותו מדוע לא הייתה ר' זושא כלומר, מדוע לא הייתה מי שאתה אמור להיות, זהו כובד הדין והאחריות.

מי שמנסה להתקרב לקב"ה ללא שהתחבר לעצמו, ובירר את דרכו הייחודית מחטיא את המטרה, על כן כתב הרב קוק כי התשובה הראשית, היא שהאדם ישוב לעצמו (תשובה לשון שיבה) וכאשר יעשה כן מיד ישוב לקב"ה. כלומר, החיבור לקב"ה עובר דרך החיבור שלנו לנשמתנו, וז"ל:

והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל, האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה. ואם תאמר שהיא חפצה לשוב אל ד' ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה, הרי היא תשובה של רמיה, שתשא ע"י זה את שם ד' לשוא …" (אורות התשובה, פרק טו – י)

להסתובב זה דבר נורא

ההתכחשות שלנו לטבע נשמתנו, מבלבלת את כל עולמנו.

אנו חווים את העולם החיצוני דרך עולמנו הפנימי וכאשר עולמנו הפנימי אינו מבורר ואינו מסודר כך נראה גם עולמנו החיצוני.

"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק" (הרב קוק, שם)

אם כן, לא יהיה לנו מרגוע אם נתכחש לעצמו, נשמתנו זועקת והיא לא תנוח ולא תשקוט עד שתבוא לידי ביטוי בחיינו. כל המדיטציות והטיפולים למיניהם לא יועילו, הם רק יהוו מרגוע, המתקה נקודתית לחיינו המרים עקב ההתכחשות שלנו לעצמנו.

חייבים לדעת להבין ולהפנים "שרוגע" אינו תוצאה של אי עשייה, רוגע הינו תוצאה של הקשבה פנימית והתאמת הפנימיות לחיצוניות, או אז, אפשר להיות פעילים מאוד ורגועים מאוד.

כאשר אין הקשבה פנימית יכולים להיות פסיביים מאוד, רגועים כביכול כלפי חוץ אך רועשים עצבניים ומתסכלים כלפי פנים.

"עיקר היגיעה הרוחנית, ומניעת הנחת רוח הפנימי, בא לאדם ממה שהוא מתרחק ממה שהוא מוכשר לו מסגולות נפשו". (שמונה קבצים ב, קכג)

"תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם ממקומו" (ארכמידס)

הכול טוב ויפה, אך כיצד נדע מה הייחודיות והשליחות שלנו?

לא נפרוס כאן את כל היריעה, רק ניתן את הסימנים העיקריים המופיעים במקורות שהובאו לעיל כמו כן, אפנה אתכם לחוברת ההתפתחות האישית "טבעך בעולם" לגילוי זהותנו האמיתית אותה ניתן להוריד מן האתר בתחתית העמוד הראשי.

הסימנים שנתן הרב קוק, הם התאמה נפשית וגופנית ומשיכה לדבר, ז"ל:

"כל אחד מוטבע במדה פרטית ג"כ בפני עצמו ע"פ שורש נשמתו, וג"כ ע"פ מזג גופו, ואע"פ שאין שורש הנשמה וגם המזג מכריח את האדם שלא לסור מדרכו, מ"מ ודאי תשוקתו יותר גדולה בעבודה שטבעו מוכשר לה". (מאורות הראי"ה, שם)

כלומר, בעל גוף חלש לא נועד לעבוד עבודת כפיים, בעל שכל עיוני רפה שמתאמץ מאוד לזכור ולחדד דברים לא נועד להיות פוסק הלכה או חוקר וכדומה. הכלל הוא שהקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו (מסכת ע"ז דף ג ע"א) כלומר, איננו מכריח או מצפה מהאדם לעשות דבר שאינו יכול. להפך הקב"ה מצפה מהאדם לעשות מה שהוא מוכשר אליו מטבע נפשו וגופו ויש לו משיכה לדבר זה.

סימן נוסף, מובא בדברי השם משמואל שהובאו לעיל לדבריו, שכאשר האדם מתעסק בדבר הנכון עבורו הוא מתמלא שמחה, התרחבות הדעת והרגשה של יציבות, חש הוא השגחה פרטית, וז"ל:

"ובפנימיות הענין יובן עוד יותר, דהדבוק בשורש נשמתו הוא דבוק למקור חיותו ושואב חיים חדשים תמיד ממקורו וכל ימיו הוא בשמחה וחדוה ונהירו דאנפין והתרחבות הדעת … וזה שאמר בלעם מי יכול ליגע בבנ"א אלו מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם, היינו שהם דבקים בשרשם, והכוונה בשורש נשמותיהם, ששואבין תמיד חיים חדשים והם דבקים במקור החיים ואינם כלל בהסתרת פנים, ע"כ אין לו שליטה עליהם בכשפיו" (שם משמואל, שם)

אם כן, אדם שנמצא במקום הנכון עבורו מרגיש בטוח שמח וחזק, הוא אוחז בנקודה המיוחדת לו ומנקודה זו הוא יכול להשפיע על העולם בקלות.

על כן, צריך להתחיל להשים לב למד האנרגיה שלנו, לשים לב מה משמח אותנו ונותן לנו יציבות ומה מתסכל ומעציב אותנו, ולתכנן את צעדנו כך שיתמלא יומנו ככל אשר נוכל בעשייה המביאה לאנרגיה חיובית.

שאלות הכוונה:

  1. באיזה תחום בחייך את/ה חש/ה יציב/ה, בעל/ת בטחון, ויכולת השפעה?
  2. כיצד תוכל/י לפתח תחומ/ים אלו בחייך?
  3. מה הצעדים הראשונים שתוכל/י לעשות עוד החודש או השבוע?

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.