דמות אחת ולא אלף מילים – פרשת תזריע מצורע

אחת הדרכים לגדול, להתקדם בחיים ולהשתנות לטובה, היא להידבק באנשים גדולים ומתוקנים, יש בכוח המפגש עם אנשים כאלו לחולל בחיינו שינוי גדול שספרים רבים לא יוכלו לחולל.

עניין זה רמוז בפרשתנו בפסוקים הבאים:

"וַיְדַבֵּ֣ר יְקֹוָ֔ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים" (ויקרא יג, א-ב)

לדברי הכלי יקר (שם, ב), המפגש של המצורע עם הכהן לא נועד רק לצורך ראיית הנגע, אלא גם לצורך טהרתו ותיקונו של המצורע מעצם המפגש, לדבריו, הכהן  הינו האדם המתוקן ביותר בדיוק באותן המקומות בהם נפל המצורע. המפגש עם הכהן מפגיש את המצורע עם האנטיתזה של אורח חייו עד עתה, זהו מפגש עוצמתי שמערער את תפיסת עולמו ודרך חייו של המצורע עד עתה, ומציב מולו תפיסת עולם בריאה ומתוקנת.

"הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמא" (אלברט אינשטיין)

חכמינו מנו מספר סיבות עליהן באה הצרעת, שלושת הסיבות הרמוזות בפרשתנו הן לשון הרע, גסות רוח (גאווה) וצרות עין, כדברי בעל הכלי יקר וז"ל:    

"אמרו חז"ל על שבעה דברים נגעים באים וכו' ויש לכולם סמך מן הפסוקים… ואנו אין לנו עסק בנסתרות מן פרשה זו כי אם בנגלות בה ומצינו מכולם רמז מפרשיות אלו על שלושה דברים. האחד הוא על לשון הרע שכן פירש רש"י למה קרבנו צפרים לפי שעושין מעשה פטיט וכו'. השני הוא על גסות הרוח שנאמר ולקח למטהר עץ ארז ואזוב פירש רש"י שאם הגביה עצמו כארז ישפיל עצמו כאזוב. השלישי הוא על צרות העין שנאמר ובא אשר לו הבית ותנא דבי רבי ישמעאל זה שייחד ביתו לו וכו' ". (כלי יקר ויקרא פרק יג פסוק ב).

אפשר לשים לב, כי שלושת הסיבות קשורות האחת בשנייה, שלושתם מצביעות על היחס הבעייתי של המצורע לחברה, המצורע חושב רע על החברה ועל כן, נולדת בו מידה של "צר עין", דיבורי  "לשון הרע",  והתנהגות גאוותנית "גסות רוח".  

 ועל כן, דבר ראשון מוציאים את המצורע מן המחנה, "מהזירה הבעייתי", שלא באשמתה, בעבורו, בבחינת "סור מרע":

"כָּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ" (שם, מו)

לאחר מכן מפגישים את המצורע עם הכהן, שהוא כאמור האנטיתזה לתפיסת עולמו של המצורע. הכהן לעומת המצורע, הינו דמות של שלום ואהבת הבריות "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (מסכת אבות א, יב). אשר מברך את עם ישראל בכל יום "באהבה", בשפע גשמי ורוחני (ברכת כהנים), עליו נאמר:

"בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת הוּא" (מלאכי פרק ב, ה-ז)[1]

השפעה לא מודעת

כאמור, עצם המפגש של המצורע עם הכהן הינו חלק מהתיקון, זוהי השפעה לא מודעת, היא לא עוברת דרך המילים או ההבנה אלא מעצם המפגש.

חז"ל שהכירו בכוחה של השפעה זו, עודדו את המפגש עם הרב או הצדיק, והוסיפו ואמרו כי התנאי להיות תלמיד חכם הוא לשמש תלמידי חכמים:

"אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ"  ( מסכת ברכות דף מז ע"ב)

וכל זאת בידיעה שהמפגש החי עם אנשים גדולים, יכול לחולל בנו שינויים שלמידה לעצמה לא יכולה לחולל.

"הַדִּבּוּרִים הָאֲחָדִים הַיּוֹצְאִים לִפְעָמִים מִפִּיּוֹת שֶׁל קְדוֹשִׁים, נוֹתְנִים מָזוֹן בְּשֶׁפַע רָב יוֹתֵר מֵהָמוֹן דְּרָשׁוֹת וּסְפָרִים אֲרֻכִּים בֵּינוֹנִיִּים" (אורות התחיה פסקה ד)

כלומר, בלמידה מאדם גדול ישנם שני מישורים של השפעה, השפעה אחת מודעת, והיא התוכן שהוא מעביר, והשפעה אחת לא מודעת והיא מה שקולטים מאישיותו.

כך שגם אם לא הבנו או לא זכרנו את תוכן דבריו, עדיין הושפענו בצורה לא מודעת מאישיותו. וכמשל שהביא ר' עובדיה מברטנורא על המשנה באבות "יהי ביתך בית וועד לחכמים" (פרק ד, משנה ד) וז"ל:

"שאי אפשר שלא תלמוד מהם איזה דבר חכמה, משלו משל למה הדבר דומה, לנכנס לחנותו של בשם, אף-על-פי שלא לקח כלום, מכל מקום ריח טוב קלט והוציא עמו".

אם כן, עלינו להפנים שחלק מהדרך שלנו להתקדם בחיים היא להדבק באנשים טובים, אנשי רוח, אנשי השראה, המפגש עימהם ייתן לנו מה שספרים רבים ותובנות רבות לא יתנו.

 "לעיתים רחוקות ייטיבו האנשים וישתכללו אם אין להם דוגמא אחרת לחיקוי מלבד עצמם" (אוליבר גולדסמית')

סיפורי צדיקים

מסיבה זו, עודדו חכמינו לקרוא על חייהם, מעשיהם ומפעלם של גדולי הדור, החת"ס כתב כי אף ישנה מצווה לעשות כן: "לספר בשבח הצדיקים הוא מצוה גדולה" (שו"ת חת"ס ח"ו, נט).

וזאת מתוך הידיעה כי הסיפור הוא כעין מפגש עם אישיותם של אותם צדיקים, ויש בו בכדי לעורר ולקדם את האדם רבות.

"…מה שהקורא, הרואה את ההוד וההדר הקדושה והתפארת הפנימית שזכה להם האיש הגדול, מתעורר בקרבו רצון פנימי לנסות כחו גם הוא ללכת בדרכיו, ואם לא יוכל לחקות חיקוי שלם, על כל פנים אי אפשר כלל שלא יזוז על ידי זה ממקום שפלותו להתעלות לצד עילאה, לבחור גם הוא איזה דרכים טובים וקנינים יקרים כאלה…"(אדר היקר עמוד כג)

מכך אנו למדים שדמות אחת יכולה להשפיע עלינו יותר מאלף מילים…


[1] הכלי יקר אמר את אותו העיקרון שהכהן שונה בתכלית מהמצורע אך בסגנון אחר, וז"ל:

"והובא אל הכהן. אין טהרתו כי אם על ידי כהן יען כי כל מי אשר הוא מזרע אהרן נמצאו בו שלוש מדות טובות הפכיים לאלו כי חטא הלשון גורם כל ריב וכל נגע ובין אחים יפריד על כן יבוא אהרן שאחז במדת השלום וירפא לזה כי הוא היה אוהב שלום ורודף שלום, וכן חטא גסות הרוח ראוי שיתוקן על ידו כי הוא היה עניו ביותר כמו שאמרו חז"ל (חולין פט א) גדול מה שנאמר במשה ואהרן ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתיב (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר ובמשה ואהרן כתיב (שמות טז ח) ונחנו מה, וכן חטא חמדת הממון לא היה גם כן באהרן יען כי הכהנים לא היה להם חלק ונחלה בארץ ולא היה להם יותר ממה שזכו משולחן גבוה על כן היו שלמים במדת ההסתפקות ולא היו בכלל צרי העין אשר כל מגמת פניהם לאסוף ולכנוס, על כן מן הראוי שכל שלושה מיני צרעת אלו לא יטהרו כי אם על ידי כהן" (כלי יקר, ויקרא יג, ב)

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.