דמות אחת ולא אלף מילים – פרשת תזריע מצורע

הדרך הטובה ביותר לתקן את מידותינו היא להתבונן באנשים מתוקנים באותה מידה אותה אנו רוצים לתקן וללמוד מהם.

אין כמו דוגמה אישית, גם שאנו לומדים מספרים בסופו של דבר עלינו להרים את הראש מהספר ולשאול את עצמינו ממי אנו יכולים ללמוד מידה זו, מי יכול להוות לנו דוגמא למצב המתוקן, וככל שנכבד את אותו אדם, נשהה בחברתו ונתבונן בדרכיו כך יקל עלינו לעשות שינוי לטובה.

"הַדִּבּוּרִים הָאֲחָדִים הַיּוֹצְאִים לִפְעָמִים מִפִּיּוֹת שֶׁל קְדוֹשִׁים, נוֹתְנִים מָזוֹן בְּשֶׁפַע רָב יוֹתֵר מֵהָמוֹן דְּרָשׁוֹת וּסְפָרִים אֲרֻכִּים בֵּינוֹנִיִּים". (הרב קוק, אורות התחיה, ד)

והובא אל הכהן

עניין זה רמוז בפרשתנו בפסוקים הבאים:

וַיְדַבֵּ֣ר יְקֹוָ֔ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר: אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים: (פרשת תזריע פרק יג, א-ב)

כלומר הפסוק רומז שהתיקון של המצורע הוא במפגש עם הכהן ולא בכדי כפי שנראה להלן הכהן הוא האדם המתוקן בדיוק באותן המקומות בהם נפל המצורע. המפגש עם הכהן מפגיש את המצורע עם האנטיתזה של אורח חייו עד עתה, זהו מפגש עוצמתי שמערער את תפיסת עולמו ודרך חייו של המצורע עד עתה, ומציב מולו תפיסת עולם בריאה ומתוקנת.

"הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמא" (אלברט אינשטיין)

חכמינו מנו מספר סיבות עליהן באה הצרעת, שלושת הסיבות העיקריות שהן גם השורשים לשאר, הן לשון הרע, גסות רוח (גאווה) וצרות עין, כפי שהסביר בעל הכלי יקר וז"ל:

"אמרו חז"ל על שבעה דברים נגעים באים וכו' ויש לכולם סמך מן הפסוקים… ואנו אין לנו עסק בנסתרות מן פרשה זו כי אם בנגלות בה ומצינו מכולם רמז מפרשיות אלו על שלושה דברים. האחד הוא על לשון הרע שכן פירש רש"י למה קרבנו צפרים לפי שעושין מעשה פטיט וכו'. השני הוא על גסות הרוח שנאמר ולקח למטהר עץ ארז ואזוב פירש רש"י שאם הגביה עצמו כארז ישפיל עצמו כאזוב. השלישי הוא על צרות העין שנאמר ובא אשר לו הבית ותנא דבי רבי ישמעאל זה שייחד ביתו לו וכו' ". (כלי יקר ויקרא פרק יג פסוק ב).

המחנה המשותף לשלושת הסיבות הנ"ל הוא היחס הבעייתי של המצורע עם החברה, המצורע כמו כל אדם חפץ במעמד חברתי, אך הדרך שלו היא "לעומתית" כלומר, אני גדול ככל שהזולת הוא קטן, זו גישה מלחמתי 'צרות עין', או אני או הם, מה שמתבטא ב'גסות רוח', גאווה, הגבהת עצמי לעומת הזולת, או הגבהת עצמי ע"י השפלת הזולת, 'לשון הרע'.

ועל כן הדבר הראשון הוא הוצאת המצורע מהמחנה, "מהזירה הבעייתי", שלא באשמתה, בעבור המצורע, בבחינת "סור מרע":

כָּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ: (פרשת תזריע יג, מו)

לאחר מכן "ועשה טוב", מפגישים את המצורע עם הכהן שהוא כאמור האנטיתזה לתפיסת עולמו של המצורע, עליו נאמר:

"בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת הוּא" (מלאכי פרק ב, ה-ז)

כלומר, הכהן בניגוד למצורע הינו דמות של "שלום", אינו מדבר לשון הרע שמביאה לפירוד ושנאה, להפך "עולה לא נמצא בשפתיו", הוא מלא ענווה כלפי הקב"ה "מפני שמי נחת הוא" בניגוד 'לגסות הרוח'. "רבים השיב מעון" "מלאך ה' צבאות הוא" כל כולו שליחות לטובת העם בניגוד לצר העין שדואג רק לעצמו. (ראו עוד כעין דברים אלו בכלי יקר, ויקרא יג, ב)

המצורע בעצם נפגש עם הדמות הנערצת בעם ומגלה שדרכה הפוכה מדרכו, ובכך מגלה בצורה בהירה וברורה כי דרכו שגויה היא, אין לימוד טוב מכך.

השפעה מודעת ולא מודעת

ככל שאנו מודעים למצבנו ולמה אנו לומדים מהאדם המתוקן כך אנו מתקדמים מהר יותר, אולם גם ללא מודעות מצידנו ישנה השפעה, אך זאת בתנאי אחד והוא שאנו נותנים כבוד.

ככל שאנו נותנים כבוד למישהו כך הוא משפיע עלינו, ועל כן, ככל שנכבד אנשים טובים וצדיקים כך השפעתם עלינו תגדל, ולהפך כדברי המשנה באבות:

"… יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם" (אבות פרק א, ד)

וכפי שפירש ר' עובדיה מברטנורא " … משלו משל למה הדבר דומה, לנכנס לחנותו של בושם, אף על פי שלא לקח כלום, מכל מקום ריח טוב קלט והוציא עמו" (שם)

כלומר מי שמכבד חכמים ושוהה בקרבתם מושפע מהם גם ללא מודעות מצדו למה שלמד מהם.

הלמד מכל אדם

הדרך הטובה והזמינה ביותר היא ללמוד מכל אדם. בכל אדם יש נקודת צדקות שאותה ניתן ללמוד ממנו.

"צדקו של אדם הוא מתדמה ליוצרו, יוצר כל באומר, ואין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות, והמיעוט הכמותי הוה הוא היסוד האיכותי שלו, שהוא פועל ברצונו על כל היקום, והוא גוזר ומקיים, וממנו יצמח הכל…" (אורות הקודש ח"ג עמ' מב)

יש אדם שיכול ללמד אותנו את מדת הענווה, ויש אדם שיכול ללמד אותנו להיות שמח בחלקו וכדומה. כמו כן, אנו יכולים ללמד מאנשים מסוימים כיצד להיות ולעשות דברים שאצלנו נתפסים כסותרים, כגון, גם ליתן כבוד לאחר וגם לעמוד על שלנו, או גם להיות תקיף שאומר דברים ברורים ועם זאת להיות נעים וכן הלאה, לימוד אחד כזה מדמות שחיה את הדברים שווה יותר מהרבה מילים וספרים.

"לעיתים רחוקות ייטיבו האנשים וישתכללו אם אין להם דוגמא אחרת לחיקוי מלבד עצמם" (אוליבר גולדסמית')

"לא המדרש הוא העיקר"

  • בחרו מידה אחת או הנהגה טובה אחת בה אתם חושבים שעליכם להשתפר?
  • איזה דמות יכולה להוות עבורכם מודל למצב הרצוי והמתוקן (זה יכול להיות אדם שממש קרוב אליכם, בן זוג, אח, הורה, או ילד)?
  • כל שנשאר הוא להתבונן בדרכה של הדמות אותה בחרתם ולכבד אותה על הצדקות הזאת? הצעה שלי, תפרגנו לאותה דמות על המידה הטובה שלה ותראו כיצד אותה מידה מתחלחלת ללבכם.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.