איזה מן קורבן אתה? – פרשת צו

ישנם אנשים רבים וטובים המתקשים להנות בחייהם, וזאת לא בעקבות מה שיש או אין להם בחייהם אלא בעקבות "תפיסת עולם", אנשים אלו לא מאפשרים לעצמם להנות בין בכך שהם נמנעים מהנאה ובין בכך שכאשר הם נהנים הם דואגים להפחית מעוצמת ההנאה והשמחה. אנשים אלו לעולם לא יאמרו "היה כיף" "ממש נהנתי" וכדומה, מקסימום הם יצאו מגדרם ויאמרו "היה נחמד". מכירים? אלו כמובן יכולים להיות גם אנחנו.

אחת הסיבות לתפיסת עולם זאת היא המחשבה כי "ליהנות" זה לא מוסרי, כביכול ככל שאתה פחות נהנה כך אתה יותר מוסרי והפוך, במילים אחרות או מוסרי או נהנתן.

במאמר זה נתבונן בתפיסת עולם זאת ונראה מה דעת הזוהר על כך.

 

תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם

בפרשה מופעים שני קורבנות שונים מאוד באופיים, קורבן עולה וקורבן שלמים, קורבן עולה הינו קורבן שנשרף כולו על גבי המזבח אין בו הנאה לא לכהן וקל וחומר שלא לבעלים, לעומתו קורבן שלמים הינו קורבן אשר גם הכהן וגם הבעלים נהנים ממנו, עקב כך קורבן זה נחשב כקודשים קלים, כלומר קדושתו קלה היא, אעפ"כ לדברי הזוהר קורבן זה חביב יותר לפני הקב"ה, וז"ל הזוהר:

"רבי אבא פתח (שיר ד) עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, עורי צפון אלין עולות דנשחטות בצפון … באתר דדינא … ובאי תימן אלין שלמים דנשחטין בדרום בגין דאנון שלמא דכלא, שלמא דעלאי ודתתאי ואלין שלימו (י"ז א') דסטרי עלמא … ושלמים בגין דאינון שלמא דכלא בעלים אכלין מנייהו ומתהניין מנייהו דהא שלמא הוא ליה לכל עלמא בדרגא חדא … ומכל קרבני לא חביבין קמי קודשא בריך הוא כמו שלמים בגין דאשתכח שלמא בעלאי ותתאי" (זוהר כרך ג (ויקרא) יא עמוד א)

תרגום חופשי: רבי אבא פתח ודרש את הפסוק "עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו". עורי צפון אלו עולות שנשחטות בצפון מקום מידת הדין. ובואי תימן אלו השלמים נשחטים בדרום (חסד) מאחר שהם שלום לכולם, שלום לעליונים והתחתונים והם שלום לכל כיווני העולם, ושלמים מאחר והם שלום לכולם הבעלים אוכלים ונהנים מהן שהרי הם שלום לכולם. ומכל הקורבנות אין קורבן חביב לפני הקב"ה כמו קורבן שלמים וזאת מאחר ונמצא שלום בעליונים ובתחתונים.

מדברי הזוהר הללו אנו למדים שדרך החיים הנכונה והחביבה על הקב"ה, היא דרך החיים בה האדם עושה את הטוב וגם נהנה מכך. והדברים מפורשים במשנה במסכת אבות, וז"ל:

"רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם"  (משנה מסכת אבות פרק ב, א)

כלומר, הדרך הנכונה היא הדרך שנוחה וטובה לזולת וגם לנו, איננו צריכים לסבול בשביל לעשות טוב לזולתנו, וכפי שפירש רש"י במקום:

 "כל שהיא תפארת לעושיה. שנוח לו והנאה וגם בני אדם נוחין הימנו".

 

הנאה והנעה

אם כן, הנאה אינה מילה גסה, ההבדל בין אדם מוסרי לאדם שאינו מוסרי אינה תלויה בשאלת ההנאה אלא בשאלה "ממה את נהנה" ממעשים טובים או רעים? הסבל שלנו לא מגדיל את הטוב בעולם ולא מועיל לאף אחד.

יתרה מכך, ככל שאנו נהנים כך הטוב שאנו עושים גדל הן בכמות והן באיכות, ההנאה היא ממש הנעה, כאשר אנו נהנים אנו עושים המון ומרגישים כי לא עשינו כלום, ולא זו אף זו אנו מלאי תודה והכרת הטוב, ולא בכדי קורבן שלמים הינו הקורבן הקרב כקורבן תודה. לעומת זאת, ללא הנאה אנו עושים מעט וחשים כי עשינו "המון", אנו ממורמרים וחושבים כי כולם צריכים להודות לנו על מעשינו וסבלנו, אולם, מאחר והם לא יעשו כן, אנו גוזרים על עצמנו סבל מיותר.

משל יפה לכך מובא בשם המגיד מדובנא על פסוק "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" (ישעי' מ"ג), ואלו דבריו:

"ונראה דהנה כתיב (ישעי' מ"ג) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, והמגיד מדובנא ז"ל פירש על פי משל לסוחר שבא מן הדרך וחבילתו אתו ואמר לסבל להוליך לו חבילתו לביתו, וכשבא לביתו תבע ממנו הסבל שכר גדול ואמר שמגיע לו שכר גדול באשר המשא הי' גדול וכבד, וענה לו הסוחר אם-כן נראה שנתחלפה לך חבילתי במשא אחר שהרי חבילתי היתה נקיה וקלה אם-כן לא את חבילתי נשאת כלל, כך אמר הש"י לישראל אם יגעת בי הרי נראה שלא אותי קראת כלל, ודפח"ח". (שם משמואל ויקרא פרשת ויקרא)

כלומר, עשיית הישר והטוב היא קלה, אם אנו מרגישים כבדות  זה לא בגלל ש'המשא' כבד אלא בגלל שאנו כבדים בכך שאיננו מאפשרים לעצמנו להנות מן הדרך או לבחור בדרך שטובה לנו ולזולת. ועל קושי שאינו לצורך ולתועלת, איננו מקבלים זכויות נוספות.

 

תענוג עליון 

מעבר לכך, תפיסת העולם הקורבנית והמרירה לפיה האדם המוסרי "עובד קשה" ואינו נהנה, מקלקלת יותר משהיא מועילה, וזאת מאחר וטבע האדם הוא להנות לשמוח ולהתרחק מכל מה שמסיב לו צער וסבל, לכן, כאשר קושרים את המוסר, הטוב והנכון עם הסבל זה מביא לבריחה ממנו. על כן, לדברי הרב קוק החובה הגדולה של הצדיקים היא להתענג על הטוב ולא רק לבחור בו,  ואלו דבריו:

"וחובה גדולה היא על הצדיקים, להתעסק תמיד בלימודים ושירות המעוררים את התענוג העליון, כדי שיהיו תמיד מדושני עונג, ומהעונג שלהם ימשך שפע עונג על כל העולם כולו, על כל בחינה של כל בריה כפי מה שהיא יכולה לקבל. ומרוב העונג המתמשך מזיו הנשמה הקדושה של הצדיק העליון, בעל ההשגה הבהירה, ימשך נועם של אהבה לכל ישראל ואהבה פנימית לכל טוב, וימחקו כל תוי הקטיגוריות מכל הפנים, וממילא תשתתק החוצפא, ולא תוכל להרים ראש לטשטש את העולם. כי כל כחה של הרשעה בא מהמרירות הנמצא בנשמות, מפני היבשות שבהן, ומפני הריחוק שלהם מהעונג העליון…" (שמונה קבצים, קובץ א, שט.)

 

בחנו את עצמכם:

מי אתם כאשר אתם מאמינים למחשבה הקורבנית? איזה יחסים אתם יוצרים? אם תמשיכו כך, כיצד יראו חייכם בעוד מספר שנים.

מי אתם כאשר אינכם מאמנים בכך, כאשר אתם מאפשרים לעצמכם להנות ולשמוח? איזה יחסים אתם יוצרים? אם תמשיכו כך, כיצד יראו חייכם בעוד מספר שנים.

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s