אהוב את המלאכה – פרשת ויקהל פקודי

כולנו מכירים את המימרות המופיעות בדברי חז"ל המעודדות לעסוק מלאכה, כגון:

"אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (משנה מסכת אבות פרק א, י); "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון" (משנה מסכת אבות פרק ב); "גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים. דאילו בנהנה מיגיע כפו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ואילו בירא שמים כתיב אשרי איש ירא ד' ואילו וטוב לך לא כתיב". (מסכת ברכות דף ח ע"א).

ויש להתבונן האם המלאכה טובה ורצויה עקב כך שהיא מונעת אותנו מן החטא וכפי שניתן ללמוד מהמשנה דלעיל שהמלאכה "משכחת עוון" ומדברי רב יהודה שהסביר כי המצווה ללמד את הבן אומנות היא בכדי שיהיה לו ממה להתפרנס ובכך לא יבוא ללסטם (לגנוב) את הבריות. או שמא המלאכה רצויה היא מצד עצמה? במילים אחרות האם חז"ל שיבחו את המלאכה מצד עצמה או שמא הם רק רצו ללמדנו כי המלאכה הנה הכרח בל יגונה? בהמשך הדברים נתבונן על ההשלכות לכך.

מלאכה ורוח הקודש

פרשות ויקהל פיקודי עוסקות בעיקר במלאכת הקמת המשכן, כאשר בסיום העבודה נאמר:

"וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה" (שמות פרק לט, מג)

על פסוק זה כותב המדרש:

"גדולה היא המלאכה, שלא שרתה השכינה בישראל אלא מתוך המלאכה, שנאמר וירא משה את כל המלאכה, ויברך אותם משה. וכבר היה הקדוש ברוך הוא יכול לעשות את המשכן, ומפני מה צוה את ישראל לעשותו, שהמלאכה חביבה. תדע שהוא כן, שהרי נאמר בה מה שלא נאמר ביראה. ביראה כתיב אשרי איש ירא את יי', ובמלאכה כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". (משנת רבי אליעזר פרשה יג)

מדרש זה מלמד שהשראת השכינה במשכן חלה בעקבות המלאכה שישראל עשו, כלומר המלאכה הנה מעשה של קדושה, של קירבה לקב"ה. המדרש הזה ממשיך ומלמד כי גם ההתגלות של הקב"ה למשה רבנו בסנה הייתה מתוך כך שמשה עשה מלאכה באותה העת, וז"ל המדרש:

"גדולה היא המלאכה, שלא שרתה שכינה על משה רבינו אלא מתוך המלאכה, שנאמר ומשה היה רעה". (שם)

עוד מוסיף המדרש בשבח המלאכה ואומר, כי הקב"ה לא התגלה למשה עד שראה כי משה פסק ממלאכתו והתקרב לסנה, וזאת בכדי שלא לבטלו ממלאכתו:

"ד"א קרא לו הקדוש ברוך הוא למשה והוא עושה במלאכתו, שלא לבטלו עד שהניח לו לעצמו את הצאן, וקרב לו לסנה, שנאמר ויאמר משה אסרה נא ואראה. מלמד, שנטה לו מן הדרך שהצאן רועין בה". (שם)

כעין זה מובא במדרש על אלישע בן שפט, כידוע אליהו נשלח למשוח את אלישע לנביא תחתיו, וכאשר הגיע אליהו לאלישע מצאו עוסק במלאכתו. ומספר לנו המדרש כי גם אצל אלישע רוח הקודש שרתה מתוך המלאכה וכי אליהו לא רצה לבטלו מן המלאכה, וז"ל המדרש:

"חביבה היא המלאכה שלא שרת רוח הקדש על אלישע בן שפט אלא מתוך המלאכה שנאמר וילך וימצא את אלישע בן שפט והוא חורש ומה אליהו אומר לו לך שוב כי מה עשיתי לך, שלא לבטלך " (מדרש תנאים לדברים פרק ה).

ממדרשים אלו רואים בברור שהמלאכה טובה היא מצד עצמה עד כדי כך שיש בה בכדי לקרב את האדם לקדושה ולהשרות עליו רוח הקודש. ומדרש אחר מלמד אותנו שכל הנביאים התעסקו במלאכה:

"חביבה היא המלאכה שכל הנביאים נתעסקו בה ביעקב אבינו הוא אומר 'אשובה ארעה צאנך אשמור', במשה הוא אומר 'ומשה היה רעה': בדוד הוא אומר 'ויקחהו ממכלאות צאן', בעמוס הוא אומר 'כי בוקר אנכי ובולס שקמים. ויקחני ה' מאחרי הצאן' … " (מדרש תנאים לדברים פרק ה)

בהמשך לכך ובהקשר לפסוק בתחילת פרשת ויקהל: "שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיקֹוָ֑ק כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת" (שמות פרק לה, א-ב)

מלמד אותנו מדרש אבות דרבי נתן, כי כפי שנצטווינו על השבת כן נצטווינו על עשית המלאכה בששת ימי השבוע, וז"ל המדרש:

"אהוב את המלאכה כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה אדם שונא את המלאכה שכשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך" (אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יא)

בזיעת אפיך תאכל לחם

כיצד מתיישבים הדברים לעיל, עם מקורות אחרים מהם ניתן ללמוד כי המלאכה פחיתות היא לנו ונובעת היא מחטאנו, וכדברי ר' שמעון בן אלעזר, וז"ל:

"ר"ש בן אלעזר אומר: מימי לא ראיתי צבי קייץ, וארי סבל, ושועל חנוני, והם מתפרנסים שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני – אינו דין שאתפרנס שלא בצער! אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, שנאמר: עונותיכם הטו וכו'". (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד ב).

כמו כן, כיצד מתיישבים הדברים עם דברי המשנה באבות "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ" ( פרק ג, ה), משמע שההדרכה היא לקבל עול תורה ובכך להימנע מעול דרך ארץ?

ובכלל, האם המלאכה אינה תוצאה של חטא אדם ראשון? כפי פשט הפסוקים:

"וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֘ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ: וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה: בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב" (בראשית פרק ג, יז- יט)

התשובה היא שאין כל סתירה בין המקורות, המלאכה אכן טובה היא כפי שראינו, הקללה היא רק "בעול" ב"עיצבון" ובזעה שמתלווים אליה אך לא בעצם המלאכה. וכפי שדייק בעל השפת אמת וז"ל:

"המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ולא אמרו מעבירין ממנו מלכות ודרך ארץ שהרי אמרו חז"ל יפה תלמוד תורה עם ד"א, רק עול דרך ארץ אמרו …". (שפת אמת פרשת חיי שרה)

כלומר, המקבל עליו עול תורה מסירים ממנו את ה"עול" שיש במלאכה אך לא את המלאכה עצמה, מאחר והמלאכה כשלעצמה טובה היא כפי שראינו לעיל. וזאת כוונת דברי ר' שמעון בן אלעזר שהובאו לעיל, וכמדויק בדבריו, שהחסרון אינו במלאכה אלא בצער הכרוך בה "אינו דין שאתפרנס שלא בצער". בכך מתיישבים דבריו אלו, עם דברי ר' מאיר שאמר דברים דומים אולם עם מסקנה שונה לחלוטין, ואלו דבריו:

"וכן היה ר' מאיר אומר ראית מימיך ארי סבל צבי קייץ שועל כורם או אחד מן החיות עושה מלאכה הרי אינן עושין מלאכה והרי הן מתפרנסין בלא מלאכה ובני אדם אינן מתפרנסין אלא מן המלאכה לא מפני שהן קלים מן החיות אלא שהמלאכה חביבה".

לאמור, לדעת כולם המלאכה כשלעצמה חביבה היא, והקללה היא רק בצער המתלווה לה הנובע מחטאינו.

וכן באשר לקללת אדם הראשון, הקללה אינה על עצם עשיית המלאכה שהרי גם לפני החטא נצטווה אדם הראשון לעשות מלאכה כדברי הפסוק: "וַיִּקַּ֛ח יְקֹוָ֥ק אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ" (בראשית פרק ב, טו), הקללה היא בכך שאותה המלאכה שנעשתה לפני החטא בקלות והנאה, נעשית עכשיו בזיעת אפיים.

אם כן, המלאכה טובה היא ויש בה צד של קדושה ותיקון עולם כפי שנראה בהמשך, החיסרון הוא רק בקושי, בעיצבון ובקנאה המתלווים לה.

כמציאות האדם קודם החטא כך גם לעתיד לבוא לא תבוטל המלאכה אלא רק העיצבון שבה, וכפי שתיאר זאת הרב קוק, וז"ל:

"העולם עומד לעלות ממעל למצב עבודת האדמה, בצורתה האמללה, שתאר קללה יש לה. הזריעה וכל עמלה, הזריה, והניכוש שקדם לקצירה, כל אלה תוצאות של נפילה הן, מעקבות החטא, בזעת אפך תאכל לחם. יעלה רוח האדם למעלה, ותענה הארץ לעומתו ברכה עליונה, ירעש כלבנון פריו, וגלוסקאות וכלי מילת מארץ יצמחו, ועבודת האדם גם המעשית תקח לה תואר עליון יותר … ולא חובה כי אם עדן תשאר עבודת האדמה, ובגן עדן יטייל האדם, ושמה יהיה לעבדה ולשמרה…" (אורות הקודש, ח"ב עמוד תקסג)

תיקון עולם

כידוע, בטרם כל יציר נברא, העולם היה תהו ובבהו. ע"פ דברי חז"ל אותו תהו ובבהו עדיין לא תוקן לגמרי, וכל הבאת חיים לעולם וכל תנועה ומלאכה המקדמת ומיישבת את העולם יש בה בכדי להוציא את העולם עוד ועוד מהתהו ובבהו שבו עד לתיקון השלם. לדברי הרב קוק, זוהי הסיבה לכך שהמלאכה חביבה, משום שבעזרתה אנו שותפים לקב"ה בתיקון העולם. וז"ל:

"דָּבָר פָּשׁוּט הוּא שֶׁהַצַּדִּיק עוֹשֶׂה כָּל מַעֲשָׂיו בִּקְדֻשָּׁה, וְכָל פְּעֻלּוֹתָיו הַגַּשְׁמִיּוֹת עוֹלוֹת הֵן לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְזאת הִיא אַהֲבַת הַמְּלָאכָה, שֶׁכָּל-כָּךְ שָׂגְבָה מַעֲלָתָהּ מִצַּד עַצְמָהּ וְשֶׁנִּתְּנָה בִּבְרִית כְּמוֹ שֶׁתּוֹרָה נִתְּנָה בִּבְרִית. וּמֵעַתָּה אֵין סָפֵק שֶׁתִּקּוּן עוֹלָם מָלֵא וְהִתְרַחֲבוּת אוֹר הַקּדֶשׁ נִמְצָא בֶּאֱמֶת בְּכָל מְלָאכָה. כָּל תְּנוּעָה שֶׁמַּצֶּלֶת אֵיזֶה חֵלֶק מִן הַהֲוָיָה מִן שְׁלִיטַת הַתּהוּ, – דָּבָר גָּדוֹל וּכְלָלִי יֵשׁ כָּאן". (אורות התחיה, טז)

כמובן, שתיקון עולם נעשה גם ובעיקר בתיקון העולם הפנימי, שהוא משפיע רבות על העולם החיצוני:

"הַנַּעֲלָה מִכּל הִיא הַהַצָּלָה הַכְּלָלִית שֶׁל הַכְשָׁרַת הַחַיִּים הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הַמְּצִיאוּת, לְהוֹצִיאָם מִידֵי גָּלְמוּתָם וּלְתַקְּנָם בְּתוֹר כֵּלִים שְׁלֵמִים הָעוֹשִׂים אֶת תַּפְקִידָם יָפֶה". (שם)

אך עם זאת, הדברים אינם סותרים ו"גדולי הדעת" מבינים שצריך גם את התיקון הרוחני וגם את התיקון הגשמי:

"אֲבָל הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל גְּדוֹלֵי הַדַּעַת מִתְאַחֶדֶת גַּם עִם הַנְּטִיָּה הַהֲמוֹנִית וְקַל וָחֹמֶר עִם נְטִיַּת אַהֲבַת הַמְּלָאכָה וְהָעֲבוֹדָה הַמַּמָּשִׁית". (שם)

בימינו אנו נחשפים להרבה פיתויים להרווחת כסף ללא עשיית מלאכה וללא קידום העולם, וכן פיתויים להרווחת כסף רב בזמן קצר בכדי שנוכל בשארית חיינו לשבת בחיבוק ידיים.

כאמור גישות אלו לא נכונות לא מוסריות ולא בריאות, לא צריך לברוח מעשיית מלאכה להפך גם אדם שזכה בהון עתק צריך להתעסק במלאכה, אחרת בטלה מביאה לידי שעמום ושעמום מביא לידי שיגעון. ומלבד זאת, הרדיפה אחר הכסף היא קשה ומתסכלת, הרדיפה צריכה להיות אחר התועלת שאנו מפיקים לעצמנו ולעולם והכסף צריך להתלוות אך לא להיות העיקר אחרת אנו לא בונים לא את עצמינו לא את סביבתנו ולא את העולם. הסיבה לכך שאנשים מנסים לברוח מעבודה היא מאחר וישנם קשיים המתלווים לה כפי שראינו לעיל, וצריך לדעת לעשות את ההפרדה בין המלאכה עצמה לקשיים המתלווים לה ולברוח רק מהקשיים ולא מהמלאכה עצמה, וזאת אנו יכולים לעשות ע"י שנתבונן ונדייק מהו הדבר שמעיק עלינו וכיצד נוכל לגבור עליו.

בהצלחה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s