אתה לא לבד – פרשת יתרו

דמותו של משה מעוררת השראה, משה הנו "השליח" בה"א הידיעה, כל כולו התמסרות ושליחות למען עם ישראל, זה מתחיל ביציאתו 'ממגדל השן' (ארמון פרעה) לראות "בשלום אחיו", ולאחר מכן בחזרה למצרים לשחרר את עם ישראל ומשם בהובלת העם במשך ארבעים שנה אל הארץ המובטחת.

אותה תחושת שליחות, הביאה את משה כמובא בפרשה לשפוט את העם וללמדו תורה, כל היום כולו מן הבוקר עד לערב:

"וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב … וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים; כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו " (שמות פרק יח, יג – טז)

בזוהר הקדוש מובא כי מידתו של משה היא מידת הנצח, "משה דאיהו נצח" (רעיא מהימנא כרך ג, דף רמג.) מדה זו היא מידת "הניצחון" ולקיחת אחריות, לדבוק במטרה ולפעול להגשמתה. (על דבקות במטרה ראו מאמר "נחישות וגמישות")

וכך היה משה רבנו מסור כל כולו לשליחות, ובכך ביטא את התשוקה הממלאת את לב "הגדולים שבבני האדם", כדברי הרב קוק:

"התשוקה היותר גדולה שממלאת את לב הגדולים שבבנ"א, השלמים והצדיקים, היא להיות תמיד עובד עבודת הכלל, להיטיב כפי כחו אל הכלל כולו כפי אשר תשיג ידו, שזוהי עבודת ד' התמימה במובנה האמיתי". (עין איה שבת א, פרק א, ט).

קליפת מדת הנצח

מובא בספרים הקדושים, כי בכל מידה יש 'פרי' 'וקליפה'. כלומר, בכל מידה יש את הצד הטוב 'הפרי', ויש את הדברים המיותרים שנטפלים לאותה מידה שלא בצדק אותם עלינו לזרוק.

"שבע מידות נפלו בשבירה, ונתפזרו הניצוצות והכלים נשתברו, ונתערב טוב ברע, לכן אפשר לברר הניצוצות ולהעלות אותם אל הקדושה על ידי כשרון מעשיו שימאוס ברע ויבחר בטוב …" (מאור ושמש דברים פרשת דברים)

ועל כן, מוטל עלינו לעשות בירור בין הטוב לרע גם במידות שהנם טובות בעיקרן, כך שנרכוש את הטוב שבהן בלבד. וכפי שעשה ר' מאיר עליו נאמר "תוכו אכל, קליפתו זרק". (חגיגה דף טו:).

הקליפה שמתלווה למידת הנצח כמובא בפרשה, היא החוסר בשיתוף פעולה.

טובים השניים מן האחד

כמובא בפרשתנו, יתרו מעיר למשה על כך שהנו פועל לבד דבר שעלול לפגוע הן בו (במשה) והן בעם:

"וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה; נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ". (שמות פרק יח, יז- יח)

יתרו אכן צדק ומשה קבל את עצתו: "וַיִּשְׁמַ֥ע מֹשֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר" (שמות פרק יח).

תופעה נפוצה היא שאנשים "אחראיים" לוקים בכך שאינם יודעים לשתף אחרים בעשייתם, וזאת ממספר סיבות. האחת, שאינם נותנים אמון באחרים, דבר הנובע מאחריותם הרבה לתוצאות. שנית, לאנשים אלו הלוקחים אחריות ביתר שאת וביתר עוז, נדמה כי עצלנות היא לבקש עזרה או ליצור שיתוף פעולה. אולם זו טעות, הצורך בשיתוף פעולה נצרך הן לאדם הפועל והן לפעולה עצמה.

לאדם הפועל, מאחר ולעבוד לבד זה לעבוד קשה, מי שאינו יודע ליצור שיתופי פעולה ולהאציל סמכות עובד קשה מאוד, וכמאמר החכם מכל אדם "יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכָל־עֲמָל֔וֹ" (קהלת פרק ד, ח). ולכך ישנם שתי השלכות, האחת היא שאותו אדם עלול להתעייף "נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה…" והדברים ידועים, מי שעבוד בצורה של "או הכל או כלום" כלומר, או שאני עושה הכל לבד או שאיני עושה כלום, פעמים רבות יגיע "לכלום" עקב המעמסה שהוא מעמיס על עצמו. שנית, כל מידה מוקצנת לבסוף פוגעת בעצמה, זה עניין שפגשתי בו פעמים רבות בכל מידה ומידה, באשר למידת האחריות, ניתן לראות כי מי שלוקח על עצמו אחריות בצורה כזו, לבסוף דבר זה מביא אותו להימנע מלקיחת אחריות, מהסיבה הפשוטה שאצלו לקיחת אחריות מתפרשת כעבודה קשה ולא נעימה לא לו ולא לסביבה, לכן דווקא האנשים האחראיים ביותר מפחדים מלקיחת אחריות ולוקחים אותה רק שהם חייבים וחבל.

באשר לצורך של שיתוף פעולה לפעולה עצמה, כידוע "טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם" (קהלת פרק ד, ט), כל פעולה שרבים שותפים בה טובה יותר מפעולה של יחיד. קחו לדוגמא את ההבדל בין ימינו לימים שעברו, בעבר אדם היה בונה את ביתו מפרנס את משפחתו מחנך את ילדיו וכו' והכול היה עושה לבד. העולם הלך והתפתח בזכות כך שהתחילו שיתופי פעולה, ככל שאנשים הלכו והתמקצעו בדבר ספציפי כך הלך העולם והשתכלל, היום העולם כל כך משוכלל בזכות שכל אדם מתמקצע בדבר אחד ספציפי מאוד, שיתופי הפעולה בימינו הם אדירים אנו נעזרים בעשרות או מאות אנשים וכן הם נעזרים בנו. כלומר מלבד הכוח הכמותי של הרבים ישנו גם את הכוח האיכותי של הרבים, ככל שרבים שותפים לדבר כך איכותו עולה. ויש להסתכל על הדבר בעין טובה ולדעת שחסד עשה ה' בעולמו בכך שכל אדם טוב ונצרך לדבר מסוים ומשום כך נוצרת אינטראקציה בין אנשים.

"צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות, והכרח השלמות, שהוא כח המושך היותר אידיאלי, הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה, המוכרחת לבא בעולם, והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". (הרב קוק, אורות ישראל, פרק ה, ב)

ועל כן, כאשר אנו באים לקחת אחריות, מדתו של משה, עלינו לדעת לקחת במקביל את מידתו של אהרון שהיה מחובר לעם וידע לשתף פעולה עם משה אחיו למרות היותו הבכור, ולא רק שידע לעשות כן, גם שמח בכך:

"הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ" (שמות פרק ד).

לשם כך נצטרך בראש ובראשונה לוותר על הקפדנות שהדברים יעשו בדיוק כפי שאנו רוצים או רגילים. בכדי שאנשים יהיו שותפים צריך ליתן להם מרחב עשייה ותמרון, אם לא נעשה כן, כולם סביבנו יהיו "ראש קטן" ואנו נמשיך לעבוד קשה ולבד.

כאשר נדע ליצור שיתופי פעולה, נוכל להפיק תוצאות טובות יותר, לאפשר לעצמנו להתמקד בדברים בהם אנו טובים ולהמשיך ולעשות ללא לאות.

כל שנשאר הוא לבחור תחום בו אנו מוכנים לשחרר ליצור שיתוף פעולה או להאציל סמכות.

"ארבע מדות בנותני צדקה הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים יתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו יתן ויתנו אחרים חסיד לא יתן ולא יתנו אחרים רשע" (אבות פרק ה, יג).

בהצלחה!

4 מחשבות על “אתה לא לבד – פרשת יתרו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s