על הדבש ועל העוקץ – פרשת בא

"אין ברעה למטה מנגע ואין בטובה למעלה מענג" (ספר יצירה, פ"ב מ"ד)

אחת מן המצות המופיעה בפרשתנו היא מצוות אכילת מרור בליל פסח (ליל הסדר), המסמלת את הסבל של אבותינו במצרים "וַיְמָרְרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה…" (שמות פרק א, יד), והשאלה הנשאלת היא מדוע לנו להזכיר דברים רעים בלילה בו אנו חוגגים את חירותנו?

השפת אמת מביא למצווה זו הסבר מעניין שדרכו נרחיב בתובנה פסיכולוגית שהיא הבסיס להתנהגותנו ולעריכת שינויים בחיינו. לדבריו, אכילת המרור בליל פסח מסמלת את הגאולה וזאת מאחר ו"בזכות" הסבל התפללו בני ישראל להיגאל ונענו, וזו לשונו:

"… טעם אכילת מרור שמה שהי' מר להם היה קצת גאולה מ"ש וימת מלך מצרים ויאנחו ולכך בא הגאולה. וזה שכתוב מתחת סבלות מצרים שמה שלא היינו יכולים לסובלם היה גאולה…". (שפת אמת ויקרא פסח)

כלומר, כל עוד העבדות במצרים הייתה 'נסבלת' בני ישראל לא ביקשו לשנות את המצב, רק כאשר "הגיעו מים עד נפש" ביקשו בני ישראל לצאת לחירות, משכך יש לראות בשיא הסבל כתחילת הגאולה.

ונסביר, כל התנהגות בחיינו מונעת היא מאחת מן השתיים, או מרדיפה אחר עונג או מבריחה מסבל. אין דבר שאנו עושים סתם, כל דבר שאנו עושים או נמנעים לעשותו, מונע ממחשבה כי התוצאה באם נעשה או לא נעשה כן, תהיה עונג או סבל.

אנו הולכים לעבודה או משום שאנו אוהבים את עבודתנו, או משום שאנו רוצים כסף להגשים את רצונותינו- עונג, או משום שאנו פוחדים שללא הכנסה נכנס לחובות ונסבול – סבל. כמו כן, אנו עושים התעמלות או משום שאנו נהנים להיות בריאים או משום שאנו חוששים לעתיד בריאותנו, וכן הלאה. כל דבר גדול או קטן בחיינו מונע מסבל או עונג.

כלל זה חל על כל אדם בעולם בין צדיק בין רשע בין אגואיסט ובין אלטרואיסט. ההבדל בין האנשים הוא בשני דברים: האחד ממה הם סובלים או מתענגים, אדם צדיק או אידאליסט מתענג מעזרה לזולת ואינו יכול לסבול לעמוד מן הצד כאשר הוא רואה אנשים הזקוקים לעזרה, אדם שפל מתענג על הנאות גופניות פחותות וסובל כאשר הם נלקחות ממנו. כלומר אין כל רע להתענג השאלה היא על מה אתה מתענג? על כן, הרמח"ל פותח את ספרו מסילת ישרים, ספר מוסר שמטרתו להביא לשינוי בהתנהגותנו, בכך שיש לבחור בתענוג הנכון שהוא התענוג מזיו השכינה, וזו לשונו:

"יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא…" (ספר מסילת ישרים פרק א).

חשוב להדגיש זאת, מאחר והמחשבה הפרימיטיבית אומרת או שאתה נהנה או שאתה סובל, והמחשבה הנכונה היא, שאני נהנה בכל מקרה, השאלה ממה ?

ההבדל השני בין אנשים הוא "אופק המבט" התנהגותו של אדם החפץ לחוש הנאה "כאן ועכשיו" שונה מהתנהגותו של אדם המסתכל בצורה רחבה יותר ושוקל את ההשלכות למעשיו בעוד כמה חודשים או שנים. שניהם רוצים עונג באותה מידה רק שאחד רוצה אותו "כאן ועכשיו" ללא התחשבות בהשלכות לטווח הרחוק והשני מוכן להתאפק ולסבול כעת כדי שלא לסבול או ליהנות אח"כ. לדוגמה, לימודים, ההנאה המיידית דוחפת לוותר עליהם, אולם, בהסתכלות רחבה יותר עדיף לסבול שלוש ארבע שנים ואח"כ ליהנות מהפירות לטווח הארוך ועל זה הדרך, חז"ל מדגישים שהדרך הנכונה היא כמובן "לראות את הנולד".

"משל לזקן שהיה יושב על הדרך והיו לפניו שתי דרכים אחת תחלתה קוצים וסופה מישור ואחת תחלתה מישור וסופה קוצים והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים ואומר להם אף על פי שאתם רואים תחלתה של זו קוצים לכו בה שסופה מישור וכל מי שהיה חכם שומע לו והיה מהלך בה ומתיגע קמעא הלך בשלום ובא בשלום, אבל אותן שלא היו שומעין לו היו הולכים ונכשלין בסוף…" (מדרש תנחומא פרשת ראה)

הנטייה הטבעית של כולנו, אפשר לקרוא לה יצר הרע או הנפש הבהמית, היא להעדיף הנאות פחותות ומיידיות "קרוב אל העין קרוב אל הלב", ככל שנרים את מבטנו ונשקול את עתידנו החלטותינו יהיו טובות יותר וחיינו ישתפרו.

שינוי לטובה:

מאחר וכל מעשה והתנהגות שלנו מונעים מעונג וכאב, הדרך לשנות התנהגות היא לקשר לה כאב במצב הקיים ועונג בשינוי המצב. ככל שהקישור של עונג או סבל יהיה ברור וחזק ככה התנהגותנו תשתנה במהירות ובאופן בלתי מתפשר, זהו חוק בנפש האדם, אף אחד מאיתנו לא מתלבט אם להושיט את ידו לאש וזאת מאחר והסבל כתוצאה מכך ברור. הקושי הוא כמובן במקרים בהם ישנם "שני צדדים למטבע" גם עונג וגם סבל באותה התנהגות אלו המקרים אתם אנו מתמודדים.

לציין, כי הסבל או העונג יכולים להיות גופניים או נפשיים, גופני כפשוטו שאני ממש חש בכאב או בעונג שבדבר. נפשי, כלומר שאני מרוצה או לא מרוצה מעצמי, כאשר אנו רואים שמעשינו אינם תואמים לערכים בהם אנו מאמינים ולתפיסת עולמנו את עצמינו זה מכאיב לנו.

"אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות" (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א)

אם כן, בכדי לערוך שינויי נרצה קודם כל לעשות בירור, מהו הרווח שלי מההתנהגות ומה אני משלם על כך, לאחר מכן מה גדול יותר הרווח או המחיר? האם בסופו של דבר אנו מרווחים או מפסידים מהמצב הקיים? הנטייה הטבעית שלנו כאמור לעיל, היא להעדיף את הרווח הקרוב והמורגש על פני המחיר לתווך הארוך, לשם כך נבקש לראות את התמונה הכוללת איך יראו חיינו בעוד חמש או עשר או עשרים שנה במידה ונמשיך באותה דרך? מה ההשלכות של ההתנהגות בעוד תחומים של חיינו (כסף, משפחה, חברים, מימוש עצמי וכו').

כאמור, ככל שנראה את התמונה בצורה מוחשית וברורה יקל עלינו לשנות את המצב הקיים. בנוסף לכך, לאחר שנבין מהי הסיבה להתנהגותנו מה הרווח שבגינו אנו מתנהגים כן, נוכל לחפש דרך אחרת לשמר את אותו הרווח, ודבר זה יחזק את השינוי בכך שהוא ישמוט את הקרקע שמטפחת את ההתנהגות הלא רצויה.

לשם המחשה, מסופר (סיפור אמיתי) על אישה בת 40 שהייתה בדיכאון במשך 15 שנים, כאשר הגיעה לטיפול טענה שהיא סובלת מאוד מהדיכאון, אולם, בתהליך הטיפול יתברר שהדיכאון שירת אותה טוב בחייה "בזכות" הדיכאון היא הייתה פטורה ממטלות הבית וכולם התייחסו אליה כל הזמן. אישה זו יצאה מהדיכאון אחרי שראתה כמה היא מפסידה מהדיכאון בתחומים נוספים בחייה וכיצד יראה עתידה במידה והמצב ימשיך כך. במקרה כזה ניתן להוסיף ולראות כיצד היא יכול לשמר את הרווחים של יחס ועזרה בבית גם כאשר היא בריאה ושמחה דבר זה ישמוט את הסיבה לשמר את המצב.

לציין, שהשינויים שאנו אמורים לחולל בחיינו בדרך הזאת, אינם רק בתחום ההתנהגות, הם בראש ובראשונה בתחום תפיסת העולם, ההשלכות של תפיסת עולם מעוותת כגון, אנשים הם רעים, אני לא מוצלח, הסוף הוא מר וכו' חמורים בהרבה מכל התנהגות (על כך ניתן להרחיב במאמר "ומחשבה איהו אדם" על פרשת ויצא).

תרגיל התפתחות אישית ליישום הנאמר עד כה:

מהי ההתנהגות או תפיסת העולם אותה הנך חפצ/ה לשנות?

מהם הרווחים שלך מאותה ההתנהגות או תפיסת עולם?

מהם המחירים שאת/ה משלמ/ת על התנהגות או תפיסת עולם זאת? (פרט את המחירים בכל התחומים בחייך, כסף, יחסים, בריאות, ממימוש עצמי, ועוד? ענה על שאלה זו בהרחבה למרות הכאב שכרוך בכך, זכור שיא הכאב הוא תחילת השינוי לטובה כאמור בתחילת המאמר).

כיצד יראו חייך אם תמשיכ/י באותה התנהגות או תפיסת עולם?

מה יתאפשר לך אם תשנה/י ההתנהגות או תפיסת עולם זו?

כיצד תוכל/י להפיק את אותם הרווחים בדרך החדשה בה את/ה הולך/ת?

בהצלחה!

מחשבה אחת על “על הדבש ועל העוקץ – פרשת בא

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.