התבוננות – פרשת שמות

זמן להתבוננות

הרבה שנויים לטובה אנו יכולים לעשות בחיינו אם רק נתבונן קצת על חיינו. פשוט כך רק לעצור ולחשוב.

זכור לי יום חורפי אחד, בו נאלצתי לעצור 'טרמפ', היה זה בתקופה בה התגוררנו (אני אשתי ושני הילדים הגדולים שהיו אז קטנים) בירושלים, באותם ימים למדתי בכולל רבנות בשכונת רחביה, ופעמים בשבוע נסעתי ללימודי המשפטים בקריה האקדמית אונו, אותו יום היה היום היחידי בו נסעתי ללימודי המשפטים עם חברים ולא ברכבי כהרגלי. לצערי, דווקא אז, באמצע הדרך אשתי מתקשרת ומודיעה לי שאין לה מפתח לבית, והיא עם שני ילדים קטנים וגשם בחוץ. הגענו ליעד והתחלתי לחפש את הדרך חזרה. למזלי עצר לי אדם נחמד בגיל ה-50 פלוס עם רכב מנהלים, ומשום מה החליט לפתוח לפניי את ליבו, הוא סיפר לי על כך שיש לו משרה מכובדת והוא גמר לשלם משכנתא ולימודים לילדיו וכו', אך במבט לאחור הוא חש חרטה, הוא מרגיש כי חייו התבזבזו ברדיפה אחר עבודה וכסף, וכי  כעת הנו מרגיש ריקני ושהשנים עברו במהירות כהרף עין ללא הנאה וללא שניצלם כראוי.

דבריו הזכירו לי את שירו של מאיר אריאל:

והנה עולמי הנה ארצי הנה עירי
הנה ביתי הנה אשתי וילדי
הנה גופי ואיברי, הנה נפשי וכשרונותיי
רוחי, עשתונותיי, נשמה שלי, חיי –
שם השיר: ואיפה אני בכל העסק הזה. (שירי החורף הבא)

הנטייה הזאת לשקוע בעבודה קשה וברדיפה אחר הפרנסה, נובעת היא מהנפש הבהמית שבנו שכל מה שמעניין אותה הוא "הישרדות", והנטייה להישרדות היא נטייה טובה כל עוד אינה  הופכת להיות חזות הכל, ההישרדות היא אמצעי ולא מטרה, כאשר היא הופכת להיות "המטרה" זו בעיה המכונה בספרים הקדושים "קליפת מצרים", קליפה שכל עניינה לשקע את האדם בענייני העולם הזה:

"אחר כך שנשתקעו בקליפת מצרים שכל כח קליפה זו הוא לשקע האדם בעניני עולם הזה, עד שישכח וישתקע ממוחו ולבו שום מחשבה לטוב כמו שאמר פרעה תכבד העבודה וגו' ואל ישעו …". (ר' צדוק, מחשבות חרוץ אות טו)

ודבר זה רמוז בדברי פרעה:

"תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר" (שמות ה, ט)

כלומר, עניינה של קליפה זו להכביד את העבודה עד שלא יישאר מקום להתבונן, קליפה זו נותנת לאדם תחושה כי כל מה שהוא מעבר לעבודה היומיומית הנו "דברי שקר".

וכפי שהסביר הרמח"ל:

"ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר: תכבד העבודה על – האנשים … ". (מסילת ישרים פרק ב)

אותה קליפה בסופו של יום לא פוגעת רק ברובד הרוחני שבנו עליו דבר רמח"ל, אלא גם ברובד הפיזי, ובכך נטייה זו בצורה מוגזמת חופרת לעצמה שוחה. שהרי בכדי לתחזק את חיינו גם בצורה הפשוטה ביותר צריך מוטיבציה, ללא מוטיבציה גם המטלות הפשוטות כמו לקום בבוקר קשות עלינו, דבר זה רמוז בדברי עשיו שהיה אדם חומרי במיוחד שאמר "כי עייף אנוכי", לא מדובר על עייפות פיזית בלבד אלא על עייפות נפשית שהיא זו שמביאה לעייפות פיזית. כלומר, אדם שמרוצה ממעשיו וחיי בתחושת שליחות יכול לעבוד קשה מאוד ולא להרגיש "עייף" בעוד אדם חומרי שחיי בכדי לחיות, ללא משמעות וללא אידאל, עייף גם אם עבודתו בפועל קלה היא. כלומר, העייפות לא נובעת מהמאמץ הפיזי אלא השאלה האם יש לך סיבה לחיות? ככל שיש סיבה גדולה יותר כך המוטיבציה גדלה והעבודה נעשית בקלי קלות.

כמו שהדבר נכון לגבי האדם הפרטי כך הוא נכון לגבי עם שלם, כדברי שלמה "באין חזון יפרע עם" כלומר גם עם לא יכול להחזיק מעמד מכוח הרצון להישרדות, כל עם צריך חזון והוא זה שיביא את העם לעמוד על רגליו.

חז"ל רמזו לכך בפרקי אבות באומרם "אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח", לרוב אנשים מצטטים את תחילת הדברים "אם אין קמח אין תורה", אך צריך לשים לב שאם אין תורה אין קמח, כלומר בשביל להשיג קמח המבטא את הצרכים הבסיסים ביותר, צריך תורה, כלומר ערך גבוה יותר.

 

"אני משעבד את את עצמי ללמודים, למעשים, לחברתיות, לחובות שונים ומשנים, עד שאין שום רעיון נגמר ונגמל… הישועה קבועה היא בלב פנימה. מעין האושר שופע ונוזל הוא באין-הרף. חסד ד' מלא עולם. הנני צריך רק לעמד על ההקשבה העצמית, להאזין את סוד השיח של היצירה בחדרי חדריה. אשמע ותחי נפשי"  (הרב קוק, חדריו / מתוך חדרי הפנימיים)

 

בהצלחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

מחשבה אחת על “התבוננות – פרשת שמות

  1. פינגבאק: מבט פנימה | levpini

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.