התבוננות – פרשת שמות

זמן להתבוננות

הרבה שנויים לטובה אנו יכולים לעשות בחיינו אם רק נתבונן קצת על חיינו. פשוט כך רק לעצור ולחשוב.

זכור לי יום חורפי אחד, בו נאלצתי לעצור 'טרמפ', היה זה בתקופה בה התגוררנו (אני אשתי ושני הילדים הגדולים שהיו אז קטנים) בירושלים, באותם ימים למדתי בכולל רבנות בשכונת רחביה, ופעמים בשבוע נסעתי ללימודי המשפטים בקריה האקדמית אונו, אותו יום היה היום היחידי בו נסעתי ללימודי המשפטים עם חברים ולא ברכבי כהרגלי. לצערי, דווקא אז, באמצע הדרך אשתי מתקשרת ומודיעה לי שאין לה מפתח לבית, והיא עם שני ילדים קטנים וגשם בחוץ. הגענו ליעד והתחלתי לחפש את הדרך חזרה. למזלי עצר לי אדם נחמד בגיל ה-50 פלוס עם רכב מנהלים, ומשום מה החליט לפתוח לפניי את ליבו, הוא סיפר לי על כך שיש לו משרה מכובדת והוא גמר לשלם משכנתא ולימודים לילדיו, אך במבט לאחור הוא רואה שחייו התבזבזו להם על רדיפה אחר עבודה וכסף. וכעת הוא מרגיש רקני ושהשנים עברו במהירות כהרף עין ללא הנאה וללא שניצלם כראוי.

ממש מזכיר את שירו של מאיר אריאל:

והנה עולמי הנה ארצי הנה עירי
הנה ביתי הנה אשתי וילדי
הנה גופי ואיברי, הנה נפשי וכשרונותי
רוחי, עשתונותי, נשמה שלי, חיי –
שם השיר: ואיפה אני בכל העסק הזה.

(שירי החורף הבא)

כמובן שבשבילי זו הייתה שיחת מוסר בעוד שהוא רצה רק לשפוך את ליבו ואולי גם לקבל עצה או עידוד. אני חושב שסיפור זה ממחיש בצורה הטובה ביותר את דברי פרעה:

"תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר" (שמות ה, ט)

וכפי שהסביר הרמח"ל:

"ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר: תכבד העבודה על – האנשים … ". (מסילת ישרים פרק ב)

אנו שוקעים בעבודה ובכל מיני עניינים, ולא מאפשרים לעצמו לעצור ולהתבונן האם אנו מרוצים מהדרך שלנו? האם ניתן לשנות משהו? אנו אפילו לא עוצרים לעכל את מה שעובר עלינו ללמוד לקחים ולשפר בהתאם, טיפת התבוננות יכולה להביא לשינויים גדולים בחיינו.

כמה פעמים אנשים ממשיכים באותו הרגל או מקום או יחסים אע"פ שזה רע להם? הם פשוט התרגלו ואינם מתבוננים על כך, עד שמגיעים מים עד נפש ולפעמים כבר חמור מידי ומאוחר מידי.

לכן צריך "לנשום" לעצור ולהתבונן, לעכל מה אנו עוברים מה עשינו מה אנו רוצים לעשות, את מה או מי שכחנו. האם אנו עובדים נכון? האם אנו שמים לב לאן הדרך שלנו מובילה?

פעמים רבות הסיבה לכך שאנו סובלים ועובדים קשה היא "מקוצר רוח ועבודה קשה", כלומר, הקוצר רוח שלנו מלעצור ולהתבונן מביא לכך ולא המציאות. אם נעצור לרגע ונתבונן נראה שיש המון דברים שאנו יכולים לעשות שיקלו עלינו ישמחו אותנו ויובילו אותנו למקום טוב יותר.

אך כאמור יש נטייה להעמיס עוד ועוד, וככל שהטכנולוגיה מתפתחת כך גם הידע שאנו מעמיסים על עצמנו. כל הפרסומות, החדשות, התוכניות, הרשתות החברתיות, מציפים אותנו, אנו קמים בבוקר מסתכלים בסמארטפון עולים לרכב שומעים רדיו, חוזרים לבית פותחים מחשב או טלוויזיה מתעניינים על מה שקורה בארץ ובקצה העולם, שוקלים בכובד ראש את דעותיהם (יותר נכון השערותיהם) של כל הפרשנים, לכל אנו נותנים מקום מלבד להקשבה עצמית, ואז מתפלאים על כך שהדברים לא הולכים כמו שצריך ואין שינוי לטובה.

"טירוף זה לחזור על אותה הפעולה פעם אחר פעם ולצפות לתוצאה שונה" (אלברט איינשטיין)

זוהי "עצת היצר" עליה דבר הרמח"ל, המכבידה את ענייני העולם הזה עלינו בכדי שלא ליתן מקום להתבוננות.

"אחר כך שנשתקעו בקליפת מצרים שכל כח קליפה זו הוא לשקע האדם בעניני עולם הזה, עד שישכח וישתקע ממוחו ולבו שום מחשבה לטוב כמו שאמר פרעה תכבד העבודה וגו' ואל ישעו …". (ר' צדוק, מחשבות חרוץ אות טו)

 

להשתעמם

אנשים בימינו פוחדים להשתעמם, וזו טעות, תרשו לעצמכם להשתעמם ותגלו שהמוח שלכם מעצמו יתחיל לעבד את כל מה שעובר עליכם ולהסיק מסקנות, יוליד רעיונות חדשים ויצירתיים וייתן לכם עצות. ככה תתחברו לעצמכם, ויתפתח עולמכם הפנימי.

בדרך זו ישתפרו גם מערכות היחסים שלכם, שאנו "עמוסים" אנו לא מקשיבים לזולת, אנו לא רואים אותו ולא נותנים לו מקום, יש הבדל עצום בין לדבר עם אדם "עמוס", לבין דיבור עם אדם פנוי.

על כן, קחו לכם כל יום זמן להתבוננות, זה יכול להיות בבוקר במיטה, 10-20 דק' לפני שאתם קמים ומתחילים התעסקויות למיניהם, זה יכול להיות בלילה, עלו למיטה בטרם עת, לא ברגע שהעיניים נעצמות מעצמם. זה יכול להיות בדרכים, אל תדליקו את הרדיו ועל תחפשו למי להתקשר בכל זמן הנסיעה תשתעממו קצת. תתמידו בכך למשך שבועיים ותראו כיצד זה משפר את חייכם, את החיבור לעצמכם ולזולת ובכלל חייכם מקבלים נוכחות ולא עוברים כהרף עין.

תרגיל טוב איתו תתחילו את זמן ההתבוננות:

ראשית, אם אתם נסערים, קודם כל, תבצעו הרפיה בנשימה בדרך הבאה: (מובא בספרו של ד"ר מארק היימן "מוח מנצח" עמ' 276)

  1. הניחו יד על הבטן והרגיעו אותה.
  2. עצמו עיניים.
  3. שאפו אוויר דרך האף אל תוך הבטן במשך 5 שניות והרגישו את הבטן מתרחבת.
  4. נשפו את האוויר במשך 5 שניות ואפשרו לגופכם לשחרר את המתח.
  5. חזרו על התרגיל חמש או שש פעמים, עד שתרגישו רגועים.

לאחר שאתם רגועים תשאלו עצמכם את השאלות הבאות (כולם או חלק מהן):

שאלות לתחילת יום:

  • מה הדבר שמשמח אותי ביותר בחיי?
  • מה הדבר שאני הכי גאה בו? במה אני בדיוק גאה?
  • על מה אני אסיר תודה?
  • מי ומה אני אוהב?
  • מה אני הולך להעניק או לומר לזולת שישמח אותו?

שאלות לסוף יום:

  • מה הענקתי היום?
  • מה למדתי היום?
  • כיצד היום שחלף העשיר את חיי?
  • איזה דבר קטן אוכל לעשות שישפר את חיי?

תתחילו עם שאלות עלו והם יציפו אצלכם את כל מה שצריך. מי שלחוץ כל הזמן כי חשוב לו להיות אפקטיבי צריך להפנים שבשביל להיות אפקטיבי צריך ראש נקי ומסודר.

 

"אני משעבד את את עצמי ללמודים, למעשים, לחברתיות, לחובות שונים ומשנים, עד שאין שום רעיון נגמר ונגמל… הישועה קבועה היא בלב פנימה. מעין האושר שופע ונוזל הוא באין-הרף. חסד ד' מלא עולם. הנני צריך רק לעמד על ההקשבה העצמית, להאזין את סוד השיח של היצירה בחדרי חדריה. אשמע ותחי נפשי"  (הרב קוק, חדריו / מתוך חדרי הפנימיים)

 

בהצלחה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

מחשבה אחת על “התבוננות – פרשת שמות

  1. פינגבאק: מבט פנימה | levpini

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.