"בלי עין הרע" – פרשת ויחי

בן פורת עלי עין

לדברי חז"ל העין הרעה אינה שולטת בזרעו של יוסף, הדבר נלמד הן מברכתו של יעקב ליוסף "בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן…" (בראשית מט, כב) כלומר, יוסף הוא מעל 'העין' ואין העין מעליו. והן מברכתו של יעקב לבני יוסף, אפרים ומנשה, "הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֘ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ", (בראשית מח, טז)  "וידגו – כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם" (רש"י, שם).

בהמשך לכך, מסופר בגמרא שכאשר נשאל ר' יוחנן שהיה יפה ביותר (ועמד בפתח המקווה, בכדי שבנות ישראל הבאות לטבול יסתכלו עליו ויולידו ילדים יפים כמותו) ע"י חכמים האם אינו חושש מעין הרע, השיב שאינו חושש מאחר והנו מזרע יוסף "שאין עין הרע שולטת בו".

"אמרי ליה רבנן (לר' יוחנן): לא קא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב: בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ואמר רבי אבהו: אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: וידגו לרב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם – אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. ואי בעית אימא: עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו – אין עין הרע שולטת בו". (מסכת ברכות דף כ ע"א)

במקום אחר בגמרא, מסופר שכל יהודי באשר הוא יכול להינצל מעין הרע בזכות יוסף. לדברי הגמרא אדם שנכנס לעיר וחושש מעין הרע יחזיק את אגודל ימין ביד שמאל ואגודל שמאל ביד ימין ויאמר 'אני פולני בן פלניתא (שמו ושם אמו) מזרעו של יוסף שלא שלטה בו עין הרע שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין'.

"האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא, לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא, שנאמר בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וגו', אל תקרי עלי עין אלא עולי עין". (מסכת ברכות דף נה ע"ב)

וצריך להבין, מהי עין הרע, כיצד ניצלים ממנה, מדוע אינה שולטת ביוסף ומה רומזת לנו הגמרא הן במחלוקת סביב הפסוק ממנו נלמד העיקרון שאין עין הרעה שולטת בזרע יוסף, והן 'בטריק' להינצל מעין הרעה בכניסה לעיר.

אנו נתמקד לכל אורך הדרך בדברי הרב קוק בפרושו על הגמרות הנ"ל.

 

עין הרע – התפעלות מהזולת

לדברי הרב קוק, עין הרע היא ההתפעלות שלנו מהזולת. כידוע, הנפשות נפעלות האחת מהשנייה הן לטובה והן לרעה, הרב קורא לתופעה זו "קשר נעלם" וזאת מאחר וההשפעה היא מעצם הנוכחות בקרבת הזולת ללא שאמר מילה או עשה מעשה. וז"ל:

"העין הרעה בפרט היא אחת מהכוחות שמקבלת נפש אחת מזולתה ע"י קשר נעלם שביניהם. מפני שהנפשות עומדות הכן להיות נפעלות מזולתן, ע"כ הננו רואים ש"הולך את חכמים יחכם" ואת צדיקים ילך בעקבותיהם,  והמתחבר לרשעים יהי' כמותן , מפני שטבע הנפש הוא להתפעל מזולתה מהנפשות".(עין איה, ברכות ג, לז)

לכן הגמרא הביאה את החשש מעין הרע 'בכניסה לעיר' המסמלת (במונחים של אז) את המעבר מן הדרך בה האדם היה לבדו, לאינטראקציה המסחרית עם אנשים רבים.

אם כן, עין הרע היא ההשפעה של החברה והזולת עלינו, ויש בזה דרגות שונות יש המושפעים הרבה ויש מעט, ויש המושפעים במקום זה ויש המושפעים במקום אחר. ככל שאדם חזק יותר (להלן נסביר מהו אדם חזק לעניין זה) כך מתמעטת ההשפעה של החברה עליו וממלא נאמר שאין עין הרע שולטת עליו. והסמל לכך הוא יוסף שלמרות היותו במקום זר ומנוכר נשאר נאמן לערכיו ואמונותיו ולא נכנע לאשת פוטיפר בעלת המעמד הגבוה ובעלת היכולת למרר את חייו. לכן הוא נקרא "יוסף הצדיק" (צדיק הוא מי שנאמן לערכיו ואמונותיו גם המקומות הקשים ביותר).

 

נפש חלשה

השפעה של הזולת עלינו נוצרת מחלישות הנפש, ככל שהנפש חלשה כך ההשפעה גדלה. לדברי הרב קוק, החלישות נובעת מאי הכרת ערכנו ו/או מאי הצבת מטרות ויעדים לשלמותנו ו/או מאי חיבור בין הערכים והאמונות שלנו לעולם המעשה. ככל שאדם מכיר בערך עצמו ולוקח את 'חייו בידיים', כלומר מכיר מה נכון עבורו, ומעצב את חייו בהתאם, כך נפשו חזקה ואינה מושפעת מהסביבה.

אז בראש ובראשונה האדם צריך להכיר בערך עצמו, מיהו? מכך לגזור מה נכון עבורו, ומה לא ולפעול בהתאם. (זה הזמן לקרוא את המאמר "גלה טבעך בעולם" על פרשת לך לך)

אדם העושה כן, מבטו מופנה כלפי פנים כלפי מה שנכון עבורו, כאשר הוא לא עושה כן מבטו מופנה כלפי חוץ, מה אחרים חושבים.

שמא נאמר כי יש בהדרכה זאת אגואיסטיות ו/או חוסר התחשבות בחברה? התשובה היא שלא. מי שפועל כן מתחשב בחברה באופן רצוני ומודע ומי שלא פועל כן מתחשב בחברה ממקום הישרדותי ולא מודע. וכדברי הרב קוק:

 "מובן הדבר שאין הדרכה זו חולקת על ערך השלום ושיווי הדיעות וההתרחקות ממחלוקת, ושינוי הנהגות המקום שהוא בו, שהם ראשי אשיות החברה האנושית והלאומית, כי אם שתהיינה כל אלה תוצאות הכרתו הפנימית, שכך הוא ראוי לפי היושר והצדק" (עין איה, ברכות ט', סב)

בכלל חושב לדעת, כי מי שחושב שבכדי להיות חברותי הוא צריך לוותר על עצמו, ימצא עצמו במקום שאינו שמח לא בחברה ולא בחייו. אפשר להיות גם בעל נפש חזקה וגם חברותי ואוהב.

 

נפש חזקה

אם כן, נפש חזקה היא נפש שמרכז מבטה מופנה כלפי פנים והיא פועלת במציאות בהתאם. ומסביר הרב שיש כאן שני צדדים כנגד שני הפסוקים מהם למדים שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף.

המבט כלפי פנים, הנו כנגד הפסוק "וידגו לרוב בקרב הארץ", כדגים אלו שמכוסים מהעין כך אנחנו מתייחדים בשלמותנו, במה שנכון לנו ולא בהרשמת הזולת, משכך גם פחות מתרשמים מהזולת. וההשתלמות בפועל הנה כנגד הפסק "בן פורת עלי עין". נפש שעסוקה בהתקדמות, בהשגת מטרות ויעדים פחות ופחות פנויה להשפעה מבחוץ.

"ויש בזה שני ענינים, האחד הוא שהנפש המתרוממת למעלה מערך הדברים והסיבות שיוכלו להפעילה הדברים שחוץ לה, מפני היותה יודעת כי גדול ערכה במגמתה לעלות תמיד אל השלימות, ע"כ לא תחול עליה פעולה של זולתה מפני שהיא מתיחדת וחזקה בשלימותה. והשני, מפני היותה משימה כל תכליתה בשלימותה הפנימית שהיא עלומה מזולתה מהנפשות, ממילא אין יחש (יחס) וקשר פנימי אל נפשות זולתה לפעול עליה לרעה. ע"כ על הצד הראשון אמר "עולי עין", שהם נעלים מהעין, גבוהים ממדה זו שיתפעלו מזולתן. ועל הצד השני אמר "וידגו", שהם מכוסין מהעין, ואין לעין זולתם עמהם יחש (יחס) אמיתי מפני היותם מתיחדים בפנימיות שלימותן". (עין איה ברכות ג, לז)

 

הסבר דברי הגמרא על הנכנס לעיר

לדברי הגמרא, כמובא לעיל, הנכנס לעיר וחושש מעין הרע יחזיק את אגודל ימין ביד שמאל ואגודל שמאל ביד ימין ויאמר 'אני פולני בן פלניתא (שמו ושם אמו) מזרעו של יוסף שלא שלטה בו עין הרע שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין'.

מסביר הרב שהכניסה לעיר יש בה בכדי להחליש את הנפש בכך שיינתן משקל רב מדי להסכמת הבריאות ומציאת החן בעיניהם, וז"ל: 

"עיר כפי המובן שהוא רוצה בטבע לקנות לו חברה וריעות המועלת לכל עניניו הגשמיים והרוחניים. אז האדם ראוי ביותר להשפעה של שיעבוד העולם החיצוני, שיעשה מרכז עניניו רק הסכמת הזולת ומציאות החן בעיני זולתו בערכו החיצוני לבדו. וזאת היא עבדות פנימית וחלישות נפשית ומצב נמוך מאד, מה שמכשרת את האדם לידי כל מצב מושחת ועושהו להיות נפעל בעצמו מכל עין רעה, בשכל במדות ובמעשים". (עין איה ברכות ט, סב)

הדרך להינצל מכך היא בבירור העולם הפנימי וקישורו לעולם החיצוני, כאשר יד ימין מסמלת את העולם הפנימי ויד שמאל את העולם החיצוני (כמובא בספרי המקובלים) והאחיזה מסמלת את הקשר הבל ינותק שביניהם. ככל שהקשר הנ"ל מתחזק כך מתחזקת הנפש ולהפך ח"ו. ועל כן אומר הרב כי:

"המעשים הגופניים צריכים למצא להם מרכז עולמו השכלי הפנימי. אז למשל כאשר יעסוק בתורה יהיה למען ידע את המעשה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וכאשר יעמול לצבור הון יהיה למען תעודת הטוב והצדק, לכלכל נפשו ונפשות ביתו בכבוד מבלי שיהיה למשא על אחרים, ולמצא ידו לו להרבות צדקה וחסד ביד נדיבה. אמנם בהנתק קשר פעולות השכל מעסקי המעשה, ותכלית המעשי אל הפועל ממגמת השכל, אז ימצא לו ציור חלוש וכוזב לעשות את תורתו לעטרה של ציצת נובל לכבוד המדומה של השפעת זולתו עליו, והמעשים יהיו ג"כ משועבדים למגמות כאלה שמזה מקור לכל חלישות נפשית, ושיעבוד של שלילת שליטת עצמו על נפשו באמת, המכשרת את הנפש לכח השפעה של עין רעה מרפיונה וכשלון כחה הפנימי". (שם)

אין די בקישור בודד בין העולמות (הפנימי והחיצוני), הדבר צריך להיות הרגל, דרך חיים, וזאת רמזה הגמרא באומרה כי הנכנס לעיר יאמר אני פלוני בן פלונית, כאשר האם מסמלת את הטבע של בנה (בעוד האב את השכל). וז"ל של הרב קוק:

"אמנם אין די שהכח של השליטה הפנימית יהיה רק בערך מושכל אצל האדם כי אם צריך לו גם כן שיהיה מורגש ומוטבע. ובאשר חינוך ההרגשה והטבעיות של קנינים גמורים התלויים ברב פעולות מני ילדות תלויים בחינוך האם. ע"כ באמרו אנא פלוני מזרעיה דיוסף קא אתינא, יאמר בר פלניתא ע"ש אמו" (שם).

"מזרע יוסף"- אשר עם כל יופיו הצלחתו ופרסומו שמר על צניעותו, ערכיו ואמונותיו. ועל כן, הנו שטנו של עשיו אשר מרכז חייו הוא הטוב והיפה אצל אחרים, דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

"והנה כח החוזק הנפשי הפנימי מצינו באמת ביוסף באופן מאד נעלה בנסיונו, עלם יפה תואר עבד, שתהיה נפשו חזקה כל-כך עד שהצדק הפנימי של הקריאה: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים" , יהיה חזק כל-כך מבלי תת כח לפעולה של השפעת אדונתו, הוא כח נעלה פנימי מאד, עד שזכה באמת על ידי זה להנחיל גם כן לבניו את אותה ההכנה של החוזק הפנימי מבלי שאת פנים אל העולם החיצוני במקום שהוא עומד לשטן על העולם הפנימי. על-כן הוא שטנו של עשו, "בית יוסף להבה ובית עשו לקש" שעשו אינו מוציא את חובת מרכז עולמו כי   אם על-פי ההשפעה החיצונה לבדה. כי במה תוכל החרב להיות למרכז החיים, אם לא שכבוד המדומה של גבורים שופכי דם יגדיל עקב על היושר והצדק הפנימי. הוא אדום וארצו אדומה, אין לך צבע הפועל ככה בחיצוניותו לגרות את עצבי הראות כצבע האדום" (שם)

 

ובזכותו של יוסף, שלדברי הרב קוק  "אי אפשר כלל כמעט שיהיה אדם מישראל שלא נתערב בו מאומה מגזע יוסף" (שם) נזכה להיות אנשי אמת המפתחים את עולמם הפנימי ועולמם החיצוני ומאחדים ביניהם.

 

 

 

מחשבה אחת על “"בלי עין הרע" – פרשת ויחי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s