הגשמת חלום – פרשת מקץ

כולנו רוצים להגשים חלומות, אך פעמים רבות אנו מרגישים שזה רחוק מאיתנו ולא בידנו, ומשום כך אנו מרימים ידיים ונותנים לגורל לעשות את שלו. במאמר זה נלמד כיצד להביא את החלומות שלנו לידי הגשמה. כדי שלא להשאיר את הדברים ברמת התאוריה, המאמר משולב בשאלות כיוון ומשימות ליישום הנלמד וכדברי רשב"ג "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות א, יז). אל דאגה, זה לא ידרוש מכם שום מאמץ פיזי או מנטלי.

כאן המקום להדגיש כי במאמר זה לא ידובר על חלומות של שינה (מי שירצה להרחיב בעניין זה יעיין בספר מדבר שור דרוש כד (קטעים מדרוש זה יובאו במאמר זה) ובספר דרך ה' לרמח"ל חלק ג' פרק א' ובטללי חיים על פרשת מקץ) אנו נתמקד בחלום בהקיץ, כלומר בשאיפות וחזון.

לחלום

לפני שניגש לדבר על הגשמת חלום, עלינו בראש ובראשונה לדבר על 'לחלום'. אנו חוששים מלחלום, וגם שאנו מאפשרים לעצמינו לחלום אנו עושים זאת 'במשורה' וזאת ממספר סיבות, והם:

1) חלום אינו רציונאלי זה מנותק מהמציאות, ולכן זה מסוכן.

2) כעין זה, יש הטוענים ש"חלומות זה לאנשים ישנים" (חייב להודות שאהבתי את התחכום), כלומר זה לחיות באופוריה שלא מקדמת את המציאות.

3) חשש מלשאוף ולרצות וח"ו להתאכזב.

4) ויש הנמנעים מלחלום מאחר ולדעתם לחלום זה 'מותרות', ולמי יש זמן לזה?

ברשותכם, נתבונן ונענה על התנגדויות אלו.

להתעורר מחלום

באשר לטענה שחלומות הם לאנשים ישנים, יפים לעניינינו דברי ר' נחמן על סיפורי מעשיות, וז"ל:

"העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגל לשינה. ואני אמרתי שסיפורי מעשיות מסוגלים לעורר מהשינה".
הוא הדין לחלום, החלום מעיר אותנו מהתרדמה בה אנו נמצאים, החלום ממלא אותנו באנרגיה וחיוניות וגורם לנו לעשות תזוזות ושינויים בחיינו. כאשר אנו מפסיקים לחלום אנו נעשים לאנשים פסיביים שמקבלים את המציאות כפי שהיא ללא כוח ורצון לשנות. ללא חלום אנו ממשיכים בהרגלים בקשרים ובמקומות שאינם טובים לנו. אם כן, חייבים להודות שהחלום מעורר והפחד אינו 'מהשינה' אלא מ'ההתעוררות'.

לא רציונאלי וטוב שכך

באשר לטענה כי חלום אינו רציונאלי, חייבים להודות שאכן חלום אינו רציונאלי. חלום רציונאלי אינו חלום. מי ששואף רק לדברים שהוא יכול להגשימם במצב הנתון בו הוא נמצא, אינו אדם חולם.

אולם, העובדה שהחלום אינו רציונאלי, אינה אומרת שאנו צריכים להיות אנשים לא רציונליים. אפשר לחלום מצד אחד ומצד שני להיות אדם רציונאלי שמביא את החלום שלו לידי ביטוי בהדרגה ובשכל ישר. יש עשרות דוגמאות לכך, הדוגמא הפשוטה ביותר הוא הרצל, אדם שחלם גבוהה מאוד והגשים את חלומו בצורה רציונאלית ביותר.

כעין זה כתב הרב קוק בהקשר של רגשות. לדבריו, ניתן וצריך להיות גם בעלי רגשות קודש עזים ועם זאת, בעלי שכל טוב חכמה ובינה:

"את הצמאון האלהי, הבוער וסוער בשלהבת עזו בלב, אסור לכבות. אם כל המכבה גחלת מעל המזבח הגשמי, עובר הוא בלאו של אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, קל וחומר המכבה גחלת רוחנית עליונה מעל גבי המזבח הרוחני, המלא חיי קודש, הלב הישראלי. אמנם צריכים תמיד להוסיף אש מן ההדיוט, בשכל טוב, בחכמה ובבינה, באור תורה ונר מצוה, כדי שתהא השלהבת עולה ומתרוממת, עולה ומוסיפה כח וגבורה, בכל הדרגות של החיים, מרום רקיעא עד ארעית תהומא". (אורות הקודש ח"ג עמ' רי)

אם כן, צריך ואפשר גם לחלום וגם להיות רציונאלי. הייתי אומר שצריך 'איזון' אך "עליה וקוץ בה", מאחר ולרוב כאשר אומרים 'איזון' מתכוונים קצת מזה וקצת מזה. אולם, באותה מידה אפשר הרבה מזה והרבה מזה ושימו לב שזה בדיוק אותו "איזון", ההבדל הוא שכאשר חולמים הרבה ועם זאת פועלים בהרבה רציונאליות מגיעים רחוק.

האם לחלום זה מותרות?

התשובה היא שלא, ונסביר כך, כולנו יודעים שהמדרגות העליונות נצרכות למדרגות התחתונות, לא ניתן להגיע רחוק ללא בסיס. אך המעניין הוא, כי באותה מידה שהמדרגות העליונות זקוקות למדרגות התחתונות, כך המדרגות התחתונות נצרכות למדרגות העליונות. וכפי שלימדו חז"ל באומרם, אם אין קמח אין תורה ומנגד אם אין תורה אין קמח. וכמו כן אמרו, אם אין דרך ארץ אין תורה ואם אין תורה אין דרך ארץ.

וכן הוא באשר לחלום וכדברי החכם מכל אדם "באין חזון יפרע עם" (משלי כט, יח). כלומר, עם לא יכול להתקיים ולתפקד גם ברובד הפשוט ללא חזון, והוא הדין לאדם. בכדי להעמיד את הדברים הפשוטים בחיים אנו צריכים לשאוף גבוה יותר, לולא זה יהיה קשה לנו לעמוד גם במטלות החיים הפשוטות ביותר. ככל שהחלום שלנו גבוהה יותר ואנו משתוקקים אליו כך קל לנו יותר בחיים בכלל ובדברים הפשוטים בפרט.

אנו צריכים להשים לב לנקודה הזו גם בתור מורים, מטפלים, מאמנים, מכוונים הורים או רבנים. כאשר אנו דורשים מהאנשים אתם אנו עובדים מדרגה בסיסית, היא מאוד קשה להשגה. ולעומת זאת, אם נשכיל להביא את אותם אנשים לשאיפות גבוהות, הדברים הבסיסים יבואו ביתר קלות כבדרך אגב.

אם כן חלומות אינם מותרות אלא צורך בסיסי. בשביל להיות 'נורמלי' צריך לחלום אחרת מתקשים גם בדברים הפשוטים, אדם ללא חלום אינו רואה כל טעם בחיים, ומנגד ככל שאדם יותר חולם כך הוא יותר אוהב את החיים וחפץ לנצל כל רגע.

ויפים לענייננו דבריו הנפלאים של הרב קוק המסכמים את הנאמר עד כה, וזו לשונו:

"החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתיקן העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שקועים רק בצדם החמרי, נוטלת את אור החלום מן העולם, את זהר ההרחבה שלו, את עליתו העליונה, מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זהר החלום. רק המכאובים הם יסורי אהבה, הם ימרקו את העולם, יבררו לו, כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות …". (אורות הקודש, ח"א עמוד רכו, החלומות הגדולים – נג)

כפי שרואים מדברי הרב החלומות הם "יסוד העולם" כלומר לחלום זה דבר בסיס ויסודי שעליו העולם מושתת, וכי חיים ללא חלום הם חיים של ייסורים ומכאובים. לפי זה הפחד מלחלום ולהתאכזב צריך להיות קטן בהרבה מהפחד שלא לחלום כלל. עוד רואים מדבריו, שהחלום לוחם במציאות הלקויה ומבקש לשנותה, וההתפארות "ברציונאליות" הינה התפארות בוויתור על עולם טוב יותר.
בהקשר לכך, מעניין לראות כי המילה חלום היא אותיות 'לחם' ו'לוחם', לחם – ביטוי לצורך הבסיסי בלחלום. לוחם– מאחר והחולם לוחם במציאות המוגבלת והלקויה כאמור. ומי שלא חולם הינו "נציב מלח" (היפוך אותיות) שקופא על שמריו ומונע מעצמו ומהעולם להתפתח, מה שמביא ל"מחלה"".

זמן לחלום

הגיע הזמן לחלום, הקדישו זמן למחשבה וענו על השאלה הבאה בכתיבה:
אילו הכל היה אפשרי והיית/ה יודע/ת שאינך יכול/ה להיכשל איך היו נראים חייך ומה היית/ה עושה? כתוב/י בחופשיות.

אין חלום ללא דברים בטלים

מחלומו של יוסף למדנו שאין חלום ללא דברים בטלים. ועל כן, השלב הבא הוא לבודד את החלום מן הדברים הבטלים שבו. כיצד נעשה זאת? נעבור על הרשימה שכתבנו ונרשום ברשימה חדשה רק את השאיפות או המטרות הסופיות שלנו, אלו שמשמחות אותנו. כלומר, נשמיט את כל המטרות שהם אמצעי ל… או בדרך ל… ונכתוב רק את המטרה הסופית. כמו כן, מי שפירט את חלומו, יכתוב ברשימה החדשה רק את מה שהוא בטוח בו וישמיט כל מה שאינו בטוח בו.

עברו על הרשימה שכתבתם ורשמו ברשימה חדשה רק את המטרות העיקריות ורק את הדברים בהם אתם בטוחים, אותם דברים שמשמחים אתכם ונותנים לכם אנרגיה חיובית:

הסגולה שבנפש

אם אפשרתם לעצמכם לחלום ועניתם על השאלות, בטח עלו שם כל מיני דברים עליהם חשבתם כמה זה רחוק ממני, איפה אני ואיפה זה?
האמת היא, שאם אתם חולמים על כך זה לא רחוק מכם. זה ממש טבע נפשכם שעדיין לא בא לידי ביטוי, ועל כן הוא מופיע אצלכם בתור חלום / שאיפה, וכדברי הרב קוק:

"ענין ישראל לעולם יש בהם סגולה צפונה שתצא מן הכח אל הפועל לעת קץ, והסגולה היא הנותנת להם להיות עליון על גויי הארץ לשם ולתפארת ולתהילה, וכמו שכתוב: "והייתם לי סגֻלה מכל העמים". וכל זמן שהם בשפלות, עדיין לא יצאה הסגולה מן הכח אל הפועל, רק היא מסבבת סיבובים איך תצא לפועל. והוא דומה ממש לטבע החלומות, שהסגולה שבנפש מתאמצת לצאת מן הכח אל הפועל ובזה היא מסבבת החלומות". (מדבר שור, דרוש כד)
כלומר יש בנו סגולה, או במילים אחרות שייכות לדברים מסוימים ואותה סגולה / שייכות גורמת לנו לחלום ולשאוף לאותם הדברים. אם כן, המרחק בנינו לבין השאיפות אינו מרחק מהותי, להפך זוהי המהות שלנו, המרחק הוא התפתחותי, כלומר אנו צריכים לעבור התפתחות אישית, בכדי לממש את החלום ולהיות מי שאנו אמורים להיות, וכדברי הרב קוק במקום אחר:
"כשמצירים דברים נשגבים, שאנו רחוקים מקנינם ומרכישתם בפועל, צריכים אנו לדעת, שהרחוק הזה איננו כי אם רחוק גופני ולא נפשי. על כן לתשובה אנו צריכים, כדי שנהיה קרובים לאור האידיאלי המתנוצץ ברעיוננו…" (אורות התשובה, פרק יד, כא)

אם כן, השאלה הבאה היא:

במה עלי להתפתח בכדי להגשים את החלום? מי אני צריך להיות?

התגשמות חלום

אחרי שיש לנו חלום אנו יכולים לגשת להגשמתו, התלמוד מלמד אותנו שהדרך להגשים חלום היא פשוט לומר אותו:

"עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה – וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה. אטו כל החלומות הולכים אחר הפה קרא הוא? – אין, וכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה – שנאמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה. אמר רבא: והוא דמפשר ליה מעין חלמיה". (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד ב)
לאמירת החלום חשיבות כפולה האחת היא בירור ודיוק החלום, אמירת החלום עוזרת לנו לדייק ולברר אותו. יש פתגם בראשונים שאומר כי הלשון היא חרב חדה, כלומר כאשר אנו אומרים את הדברים הם מתחדדים ומתבררים בראש ובראשונה אצלנו . שנית, האמירה של הדברים היא כבר הוצאתם מהכוח אל הפועל, האמירה היא המעבר בין עולם המחשבה המופשט לעולם המעשה. המעבר הזה הוא מעבר ענק זה מעבר מאין ליש, כאשר אנו אומרים את החלום הוא כבר מקבל ממשות הוא כבר מתחיל "להתגשם" תרתי משמע. (בקבלה הפה הוא כנגד ספירת המלכות "מלכות פה תורה שבעל פה" (תנא דברי אליהו) וכן המלך נקרא "דבר" לשון דיבור, מאחר והוא המוציא מן הכוח אל הפועל). על כן, במשימה הבאה היא:
ספר/י את החלום לחבר קרוב:
כמובן שניתן לפצל את החלום ולספר למספר חברים לכל אחד חלום אחד שנראה לכם מתאים לספר לו.

ויזכור יוסף את החלום

החלק הקשה מאחורינו, עתה כל שנשאר הוא לזכור את החלום. הזוהר הקדוש מלמד אותנו שחלומו של יוסף התגשם בגלל שהוא זכר אותו, וזו לשון הזוהר:
"ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם … דהא חלמא דאיהו טבא בעי ב"נ לאדכרא ליה דלא יתנשי וכדין אתקיים דהא כמה דאתנשי קמיה דב"נ הכי אתנשי עליה … ועל דא מאן דאתנשי מניה חלמא ולא ידע ליה לא קיימא עליה לאתקיימא, ובגין דא יוסף הוה דכיר חלמיה בגין לאתקיימא בגין דלא יתנשי חלמא מניה לעלם והוה מחכה ליה תדיר…". (זוהר כרך א פרשת מקץ דף קצט עמוד ב)
תרגום חופשי: ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם … שהרי חלום שהוא טוב צריך אדם להזכיר לעצמו שלא ישתכח ובזכות כך יתקיים, שהרי כפי מה שאדם שוכח את החלום כך החלום נשכח ממנו … ועל כן, מי ששוכח את חלומו ולא זוכר אותו חלומו אינו מתקיים, ובגין זה יוסף היה זוכר את חלומו כדי שיתקיים וכדי שלא ישכח ממנו והיה מחכה (להתגשמות החלום) באופן תדיר".

חשוב להדגיש, שכוונת הזוהר באומרו שצריך לזכור את החלום, אינה לזכור שיש לי כזה חלום (שיתגשם ביום מן הימים). אלא, הכוונה היא לחפוץ בהתגשמות החלום כבר עתה כפי שמבואר בסוף דברי הזוהר. מדוע חשוב לי להדגיש זאת? מאחר ופעמים רבות שחלומנו יכול להתגשם כאן ועכשיו, אולם, אנו מעקבים אותו מלהתגשם מאחר ואנו מציבים כל מיני תנאים להתגשמותו, אנו מחלטים שבכדי שהחלום יתגשם צריך קודם כל לקרות דבר זה או אחר או שאנו צריכים להיות משהו מסוים. בדרך זו אנו יכולים להרחיק את החלום עד אין סוף. בעוד שיתכן מאוד שהחלום עומד על הפתח וכל מה שצריך זה פשוט להגשים אותו.

הסביר זאת על פי הפרדוקס של הפילוסוף זנון מאליאה, הנקרא 'פרדוקס אכילס והצב'. אכילס הוא סמל לאדם המהיר בעולם והצב הוא סמל לחיה האטית בעולם. הפרדוקס הוא כך: אם נערוך תחרות בין אכילס לצב וניתן לצב יתרון התחלתי של 10 מטר, בפועל אכילס ינצח בתחרות ויעבור את הצב. אולם, בתאוריה הוא לעולם לא יכול לעבור את הצב מאחר והצב גם מתקדם ולפני שאכילס עובר את הצב עליו קודם כל להגיע אליו, אכן המרחק ביניהם הולך ומתקצר אך מאחר ויש אין סוף מרחק (0.1 00.1 וכן הלאה) באופן תאורתי אכילס אינו יכול לעבור את הצב.

אז מה עושים? פשוט רצים ועוקפים ללא התחשבות באין סוף, כך גם לגבי חלום מגשימים את החלום ולא מסתכלים על האין סוף שבדרך…

שהתגשמו חלומותיכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s