צמיחה ממשבר – פרשת וישב

"בכל עצב יהיה מותר" (משלי)

תמיד כיף לדבר על חלומות, שינויים לטובה, עוצמות, חוזקים, איכויות, התקדמות ועליה מתמדת. אך מה לגבי החולשות שלנו הפחדים והאמונות המגבילות האם צריך להתבונן בהם או שמא להתעלם מהם, ולתן את הדעת רק למקומות בהם אנו חזקים?

התשובה היא, שיש מקום גם לזה וגם לזה וכדברי הגמ':

"דאגה בלב איש ישחנה רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים". (תלמוד בבלי מסכת יומא דף עה עמוד א)

כלומר, לדעת רבי אמי על האדם להסיח דעתו מהדאגה לדברים אחרים, ולעומתו סובר רבי אסי שאין להתעלם מהדאגה אלא לדבר עליה, וכמו שאומרים העולם "לשים את הדברים על השולחן".

ובאמת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", פעמים שעל האדם להסיח את דעתו מהמקומות החלשים בחייו ופעמים שעליו להתבונן בהם ולבררם.

ככלל, איננו מחפשים ומחטטים אחר המקומות החלשים בחיינו (בהמשך נדבר על הזמן הראוי לכך). מצד שני, לא ניתן להתעלם באופן מתמיד מהחולשות. הסחת הדעת ממקומות אלו נכונה באופן נקודתי אך לא כדרך חיים, אם כל החיים נברח ממקומות אלו הם לא יתוקנו וממלא ימשיכו ללוות אותנו.

הבעש"ט דימה זאת 'לאישה עוברה' שלכל מקום שהיא הולכת העובר הולך אתה, כך גם אדם שמתעלם מהצרות ומהמקומות החלשים והמעיקים בחייו, התעלמותו לא פוטרת את הבעיה. הדרך היחידה להיפטר ממה שמעיק עלינו הוא להשתהות במקום הזה ולברר אותו, וכפי שהרחיב השפת אמת על הפסוק  הראשון בפרשה "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", וזו לשונו:

"… וישב יעקב כו' מגורי אביו שנתישב (עצמו) באותו הפחד בעצמו כמ"ש בשם הבעש"ט ע"פ מן המיצר קראתי כי הבורח בעת צרה הוא כאשה עוברה שכל מקום שבורחת העיבור עמה. כן כל עצב שצריך להיות נולד תולדות מזה כמ"ש בכל עצב יהי' מותר. א"צ לסלק עצמו מזה רק למצוא העזר והתולדות תוך המיצר. ז"ש וישב כו' וכתיב אח"כ אלה תולדות יעקב כו'. והוא ללמד לכל בנ"י שלעולם נמצא הרפואה תוך המכה…" (שפת אמת בראשית פרשת וישב שנה תר"מ)

לדבריו כאמור, לא צריך להיבהל ולברוח מן המקומות החלשים והעצובים בחיינו, אלא להפך להתבונן במקומות אלו ומשם למצוא את הרפואה "למצוא העזר והתולדה תוך המיצר … לעולם נמצא הרפואה תוך המכה".

אכן זה לא נעים, אך אומר השפת אמת (שם, בתחילת דבריו) שזו הדרך הנכונה, שאכן תחילתה קוצים אך סופה מישור.

וכפי שכתב בעל התניא על פסוק "בכל עצב יהיה מותר":

"ומ"ש בכל עצב יהיה מותר פרוש שיהיה איזה יתרון ומעלה מזה". (ליקוטי אמרים פרק כו)

לאמור, ההתבוננות וההתמודדות עם המקומות הפחות נעימים בחיינו, תחילתה עצבון אך סופה פתרון ויתרון.

מניסיון אישי בהליכי כיון, השינוי הגדול "פריצת הדרך", מתרחשת רק אחרי שאני והמתכוון נכנסים, משתהים, מעמיקים ומטפלים במקומות החלשים שקשה לדבר עליהם, הכניסה לתוך 'המיצר' מאפשרת קפיצת דרך משמעותית ביותר, זה הדבר היחיד שמאפשר לפטור את הבעיה מה שמוביל לשינוי דרסטי.

אולם, כדי שההתבוננות במקומות אלו תביא לתועלת צריך שיתקיימו מספר תנאים, אחרת ישנה סכנה גדולה שההתבוננות במקומות אלו תביא את האדם לדיכאון, ייאוש, חרדה, שנאה עצמית ועוד. במצב כזה על האדם לשמח עצמו ולהסיח דעתו מהדאגה בכל דרך אפשרית ואפילו בדברי שטות כדברי ר' נחמן:

"… וישמח עצמו בכל מה שיוכל, ואפי' ע"י מילי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה, ולעשות עניני שטות וצחוק, או קפיצות וריקודים, כדי לבוא לשמחה, שהוא דבר גדול מאד". (ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה מח)

אז אפשר לומר שהתנאי הראשון והבסיסי ביותר הוא להכיר בסכנה שיש בעצבות ולהיזהר מכך (בע"ה עוד נכתוב באריכות על חשיבות השמחה והסכנה מהעצבות).

 

דפוסי חשיבה של אנשים פסימיים לעומת אופטימיים

בכדי שיתאפשר לנו להתבונן ולהתמודד עם המקומות החלשים בחיינו ולא ליפול מזה כאמור לעיל, עלינו להימנע משלושה דפוסי חשיבה, שלדברי ד"ר מרטין זליגמן בספרו "אופטימיזם נרכש", עלולים להביא לידי הרס של כל היבט בחיינו. שלושה דפוסי החשיבה (המוטעים) הם "קביעות, כוללנות וייחוס אישי".

לדבריו, ההבדל בין אנשים אופטימיים לאנשים פסימיים, הוא שהפסימיים לעומת האופטימיים רואים כל בעיה בחייהם כקבועה – נתון קבוע שלא יכול להשתנות. כוללנית– הבעיה חולשת על כל תחומי חייהם. ייחוס אישי- הם רואים את הבעיה כחלק מהם ולא כאתגר אותו ניתן לצלוח.

באופן חיובי נאמר, שעלינו להיות אופטימיים ולראות את הבעיות בחיינו כאתגר נקודתי שיכול להשתנות. רק אחרי שניזהר מההסתכלות הפסימית ונלמד להסתכל קדימה, לראות בחולשות שלו כאתגר נקודתי שיכול לבוא לידי תיקון, נוכל להתבונן במקומות החלשים ולתקנן, ומתוך כך לצמוח בצורה דרסטית, אחרת אנו עלולים רק להחמיר את המצב ולקבע את אותם חולשות ולהרוס את חיינו.

בטרם תמשיכו לקרוא, קחו דקה להתבוננות ובחנו כיצד אתם מתייחסים לבעיות בחייכם? האם יש בעיה מסוימת בה נפלתם בשלושת דפוסי החשיבה של הפסימיים? אם כן, זה הזמן לשנות.

 

בכדי לאמץ את הגישה האופטימית הנ"ל ולהעז להתבונן במקומות החלשים בחיינו, צריך להאמין שאנו טובים ביסודנו, כפי שלימד שלמה המלך באומרו: "אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר…" (קהלת פרק ז). מי שאינו מאמין שהוא ישר ביסודו יפחד להתבונן במקומות החלשים שמא ימצא בנבכי נפשו "קופת שרצים", אמונה כזו הנה רעה כשלעצמה ובנוסף אינה מאפשרת תיקון של מידות רעות וחולשות. צריך להאמין ולדעת שכל החולשות והמידות הלא מתוקנות שבנו חיצוניים לנו, ככל שנעמיק בנפשנו ברצוננו ובמניע לכל פעולותינו נגלה שביסוד הכול התחיל ממקום טוב, אך עקב מחשבות ואמונות מוטעות אותו טוב "התחמץ" (אם ירצה ה' נאריך על כך במקום אחר).

ועל כן, כשמתבוננים על מקומות אלו ובוחנים אותם יש להעמיק, להתבונן ולחפש את המניע החיובי שמסתתר מאחורי אותם חולשות.

נציין, כי הדרך הטובה ביותר להיכנס למקומות הקשים ולטפל בהם היא לדבר על כך עם אדם אחר וכפי שאמר ר' אמי "ישיחנה לאחרים". נראה לומר, שזאת מאחר ועצם השיחה, הוצאת הדברים בפה, מאפשרת ללבן את הדברים כמו שצריך ולדייק אותם. בנוסף החבר תומך ולא נותן לנו ליפול לפסימיות ולייאוש שנובעים מייחוס אישי כוללניות וקביעות, וכמו כן, הוא יכול לעזור לנו ולראות את המניע החיובי שמאחורי אותה חולשה, על כך נאמר "קנה לך חבר".

 

צמיחה ממשבר

אחרי הפנמה של הגישה האופטימית וההבנה שבכדי לפטור משבר צריך להתבונן בו, אפשר לנצל את תקופות המשבר בחיינו, כפי שכתבנו לעיל אנו לא מחפשים להתעסק עם המקומות החלשים ומנגד לא ניתן להתעלם מהם כל החיים. הדרך הנכונה היא להתבונן במקומות אלו בזמנים של משבר מאחר וזהו הזמן המסוגל לכך ובהמשך נראה שזהו הזמן המיועד לכך.

לרוב תקופות של משבר מעמידות בפנינו בצורה בהירה את המקומות החלשים שבנו הצריכים תיקון. אם נשים לב, כמו בממד הגופני, כאשר האדם בריא הוא חש וחווה את הסביבה ופחות את עצמו, וכאשר ל"ע האדם חולה, להפך, הוא חש קודם כל את עצמו ופחות את הסביבה, כך גם בממד הנפשי.

כאמור, איננו מחפשים משברים, אולם, משברים הם חלק מן החיים וכאשר מגיעה תקופת משבר עלינו לדעת שניתן לנצלה להתבוננות בנפשנו פנימה להיפגש עם מה שיש לבחון את הדברים ולשנות.

ניתן להמשיל את התקופה הזו 'לאש', האש אינה נעימה אך היא הדרך הטובה ביותר ליישר ברזל. אנו כמו ברזל שעם הזמן קצת מקבל עיוותים ומאוד קשה ליישרו, אולם, על ידי חימומו באש מלאכת היישור קלה יותר.

אם כן תקופת משבר יכולה להיות תקופה להתכנסות התבוננות ושינוי, וכפי שכתב הרב קוק :

"בעת אשר ירגיש האדם נפילה, מפני חולשת רוח המעדה מוסרית, ישים אל לבו שממעמקים התהומיים הוא צריך לדלות מרגליות יקרות, וישוב ויעלה, ויחדש כמו בגבורה ובשלוה לאור עולם, עוד ביתר שאת מימי קדם". (אורות הקודש ח"ג עמ' רנב)

 

משבר מתוזמן

בצורה יותר מעמיקה, רואים מהמקורות, כי המשבר לא מגיע במקרה, אלא הוא מתוזמן, הוא מגיע בזמן שאנו צריכים להשתנות, בכדי לגדול ולהיות ראויים למעלה גדולה יותר.

ונסביר, בדרך כלל שטוב לנו "והכל בסדר", אנו ממשכים את חיינו כרגיל ללא כל שינוי משמעותי. לעומת זאת, אם נשים לב, השינויים הגדולים ביותר בחיינו קרו לנו לאחר תקופת משבר, וכן הוא בעולם כולו השינויים הגדולים ביותר באנושות קרו אחרי מלחמות העולם.

תקופת משבר, 'מנערת' אותנו ודורשת מאיתנו להשתנות ולגדול, ואכן זו המטרה של המשבר, כמובן אם אנו נהיה מהצדיקים עליהם נאמר "ילכו מחיל אל חיל" לא נצטרך משברים, אך מאחר ורובנו איננו משתנים "סתם כך" הקב"ה לא מוותר לנו. מדוע לא? מאחר ודרכו של הקב"ה היא להטיב, וכלל בסיסי הוא- שכל שפע צריך כלי מתאים, ללא כלי תואם השפע לא יכול להתקבל. לדוגמא, אם אדם שאינו מוסרי או אדם שלא יודע להתנהל עם כסף, יקבלו כסף רב בפעם אחת, הדבר יהיה להם לרועץ. הכסף יביא את אדם שאינו מוסרי לידי גאווה ומשכך, לידי פגיעה ביחסים שלו במשפחה, חברים וסביבה, וכמו כן הוא עלול לבזבז את הכסף בהימורים וכדומה ובעקבות כך להיכנס לחובות. האדם שאינו יודע להתנהל עם כסף יקנה בית ורכב יקרים ולאחר זמן יתברר לו כי אין לו כסף לתחזק את הרכוש היקר שברשותו ויתכן שזה יקרה לאחר שהוא כבר יכנס לחובות גדולים, וכן על זו הדרך.

אם כן, מאחר והקב"ה רוצה בטובתנו, השפע מופיע בראשונה בתור משבר שמנער ומחייב אותנו לעשות שינוי, לגדול ולצמוח ומתוך כך הוא יוכל לחול עלינו כדבעי, וכדברי הרב קוק:

"כשמרגיש אדם שהוא עלוב, ריקני, אין לו איל רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע שאור גדול מוכן לפניו, וכל הגרעונות, הביטולים, בין המעשיים, בין הרוחניים, בין החיוביים בין השליליים של כל ימי חייו הנם מתיצבים לפניו, וכל עונותיו מעידים עליו, והרי הוא תוהה, מתחרט מתוך מכאובים רבים, והוא מתרומם ושב, יוצא מעומק התהום אל גבעת הרום, מטומאה לטהרה, מאפלה לאור גדול … " (אורות הקודש ח"ג עמ' רנב).

ע"פ זה נבין את דברי הזוהר על הפסוק בתפילת חנה בו נאמר: "יְקֹוָ֖ק מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל" (שמואל א פרק ב).

כידוע שם "יקוק" הוא שם של חסד ורחמים. ועל כן, שואל הזוהר כיצד יתכן ששם "יקוק" ממית? וזו לשונו:

"פתח ר' יוסי ואמר (שמואל א ב) יי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל האי קרא אית לאסתכלא ביה וכי יי' ממית והא שמא דא סמא דחיין איהו לכלא, ומלה דא דמותא לא שריא ביה ובכל אתר שמא דא יהיב חיין לכל עלמא". (זוהר כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף רה עמוד א)

תרגום חופשי: פתח ר' יוסי ואמר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, יש להתבונן על פסוק זה, וכי שם יקוק ממית? והרי שם זה הוא סם החיים לכול, והמילה הזאת (ממית) לא שורה בשם זה, ובכל מקום שם זה נותן חיים לכל העולם.

הזוהר ממשיך ומתרץ, כי אכן שם יקוק הוא שם של רחמים, ואין הכוונה שהוא ממית אנשים מסוימים ומחייה אחרים, אלא מדובר על אותו אדם, שהקב"ה ממית בו את הצדדים הרעים שבו ומחייה את הצדדים הטובים. כלומר, כפי שהסברנו לעיל, המשבר נובע מרחמים מרצון להטיב עם האדם אך פעמים רבות שבתחילה אותו שפע מופיע כמשבר וזאת בכדי שהאדם יעשה שינוי בחייו, ויהיה ראוי לאותו שפע.

כלומר, המשבר הוא ירידה לצורך עליה. שמבינים זאת ניתן לנצל את התקופות הקשות בחיינו לטובה ובכך להתקדם כל חיינו גם במקומות שנראים לנו כנסיגה. ונסיים בדבר ר' נחמן:

"כְּשֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וּמִזֶּה יָכוֹל כָּל אָדָם לְהָבִין כַּמָּה הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת. הַשֵּׁם וְלא יִפּל לְעוֹלָם בְּדַעְתּוֹ מִכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אִם יִתְאַמֵּץ וְיִתְחַזֵּק לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה בְּשׁוּם אפֶן שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה, יִזְכֶּה לְבַסּוֹף שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הַיְרִידוֹת לַעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר כִּי כָּל אֶחָד שֶׁנָּפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל נִדְמֶה לוֹ שֶׁעָלָיו אֵינָם נֶאֱמָרִים דְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁעָלָיו אֵינָם נֶאֱמָרִים רַק לִגְדוֹלִים בְּמַעֲלָה הָעוֹלִים בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא אֲבָל בֶּאֱמֶת תֵּדַע וְתַאֲמִין, כִּי כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ נֶאֱמָרִים גַּם עַל הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים וְהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכּל תָּמִיד". (משיבת נפש אות ה)

 

עלו והצליחו.

 

 

 

 

 

 

 

5 מחשבות על “צמיחה ממשבר – פרשת וישב

  1. אופיר

    יש לציין את גישת התניא שבא להדגיש כי יש שתי נפשות באדם וע"כ מובן שלאדם יש רצונות סותרים ומנוגדים ואין בכך משום פגם בטוב שבאדם.
    בספר התניא יש כמה הדרכות מפורטות לגבי התמודדות עם הרע האישי אף שבאופן כללי ההתעסקות עם הרע אינה נעשית בפני עצמה אלא כדרך אגב ואכמ"ל.
    מצורף קישור לסרטון נדיר של התוועדות עם הרמ"מ פוטרפס בדיוק בנושא הזה.
    https://youtu.be/QIHrnw05ZoU

    אהבתי

    1. אופיר שלום, אכן לאדם יש יצר רע ונפש בהמית שבאים לידי ביטוי גם ברצון. אך כידוע מצד שני "נפש האדם אחת היא" כפי שכתב הרמב"ם, כלומר האדם מורכב ממספר רבדים כמובא בקבלה ובחסידות. הנפש הבהמית הנה ברובד הנמוך וככל שמעמיקים מגיעים לרובד הנשמתי הטהור "נשמה שנתת בי טהורה היא". וזה גם הפירוש לדברי הגמ' ששואלת ממתי ניתן יצר הרע באדם, ועונה משננער מבטן אמו, כלומר היצר הרע הנו עיוות שקורא עקב הפגישה עם המציאות המורכבת אך בסופו של דבר הרצון הפנימי של האדם טוב הוא. ברוך תהיה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s