אפקטיבי ורגוע – פרשת וישלח

יראתו של יעקב

בפרשה אנו רואים שיעקב חושש מהמפגש עם עשיו "וירא … וייצר לו" ובעקבות כך משגר דורון לעשיו מתפלל לקב"ה ומכין עצמו למלחמה.

הפחד של יעקב מעלה תמיהה גדולה, מאחר והקב"ה כבר הבטיחו כי יהיה עמו.

"וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־ דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ:" (בראשית פרק כח פסוק טו).

"ואף על פי שהבטיחו הקדוש ברוך הוא ירא מאוד … (שכל טוב פרשת וישלח פרק לב סימן ח).

כל זה מעלה את השאלה הגדולה על היחס בין הביטחון בה' מצד אחד ובין ההשתדלות שלנו וההגנה על חיינו מצד שני.

לפני שנלבן את היחס הנכון בין הביטחון בה' וההשתדלות, נראה עוד מדרש על הפחד של יעקב, וזאת לשון המדרש:

"ויירא יעקב מאד ויצר לו, ר' פנחס בשם ר' ראובן שני בני אדם הבטיחן הקדוש ברוך הוא ונתייראו, הבחור שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות זה יעקב, שנאמר (תהלים קלה) כי יעקב בחר לו יה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא והנה אנכי עמך, ובסוף נתיירא שנאמר ויירא יעקב, הבחור שבנביאים זה משה, שנאמר (תהלים קו) לולי משה בחירו, ואמר לו הקדוש ברוך הוא כי אהיה עמך, ולבסוף נתיירא (במדבר כא) ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו, אינו אומר אל תירא אותו אלא למי שנתיירא … "(בראשית רבה פרשת וישלח פרשה עו).

עוד כתוב שם בהמשך המדרש, כי מהמקרה של יעקב ושל משה למדים  " שאין הבטחה לצדיק בעוה"ז"… ".

אם כן, המדרש אומר 'שהנבחרים ביותר' יעקב ומשה נתיראו אע"פ שהקב"ה הבטיח להם שמירה, על פניו – "אם בארזים נפלה שלהבת – מה יעשו איזובי קיר" (מועד קטן דף כה:).

אולם, השפת אמת מפרש לנו את דברי המדרש באופן שונה, ומתוך דבריו נבין מהו היחס הנכון בין הביטחון ההקב"ה ובין ההשתדלות מצדנו.

בטרם נביא את דברי השפת אמת, נשים לב שלא ברור המשך המדרש האומר: "אינו אומר אל תירא אותו אלא למי שנתיירא", מה הכוונה? וכן המשך המדרש שאומר שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה מעלה תמיהה, מדוע לא? ואם כך, מדוע להבטיח להם? ובכלל ישנו כלל הקובע, שהקב"ה לא חוזר בו מדבר טוב שהבטיח, מדוע שכלל זה לא יכול גם על צדיקים?

והשאלה הגדולה ביותר היא האם אכן יעקב ומשה לא בטחו בה' ח"ו?

אז כפי שכתבתי לעיל, השפת אמת נותן לנו פרשנות אחרת למדרש ומתוך הפרשנות הפלאית שלו נבין טוב יותר את היחס הרצוי בין הביטחון בה' לבין השתדלות מצדנו.

 

היחס הנכון בין ביטחון להשתדלות 

לדברי השפת אמת, המדרש שראינו לעיל על יעקב ומשה לא מדבר בגנותם, אלא להפך,  הוא מדבר בזכותם. לדבריו, יעקב ומשה בטחו בקב"ה והגדולה שלהם, שבזכותה הקב"ה הבטיח להם שמירה, היא שהם למרות הביטחון בקב"ה המשיכו להתנהל בחיים כרגיל כמו כל אדם שנמצא בסכנת חיים, הם לא נתנו להבטחה להביא אותם לידי שאננות שה' יעשה בשבילם, וזאת לשונו:

"במדרש הבחור שבאבות ושבנביאים הבטיחן הקדוש ברוך הוא ונתייראו כו'. שמעתי מפי מו"ז (מורי וזקני) ז"ל להפליא בשבח ענין זה שעל ידי שהבין יעקב אבינו כי על פי דרכו הוא בסכנה והגם שבודאי היה בטוח בהבטחת הקדוש ברוך הוא. אבל לא נעשה בו שינוי ע"י הבטחה והוא עשה את שלו להתפלל בעת צרה עכ"ד ז"ל. ונראה שאין מבטיחין משמים רק לאיש אשר אלה לו שלזה נקרא בחיר ה' כמ"ש יעקב בחר לו. ואם היה נחסר זו התפלה ע"י ההבטחה. לא היה מבטיחין לו. וזה גם כן נכלל ברמז המדרש אין אומרים אל תירא אלא למי שמתיירא. פירוש שיהיה נשאר בהיראה".

אם כן, המדרש אינו מדבר לגנותם של יעקב ומשה להפך המדרש מראה את מעלתם שלמרות הבטחת ה' להם הם המשיכו להשתדל כרגיל.

 

אשר ברא אלוה' לעשות

ונשאלת השאלה, מדוע זו מעלה לפעול למרות הביטחון בקב"ה? על פניו מי שבוטח ולא פועל זה מראה יותר על ביטחון בקב"ה, הלא כן?

השפת אמת ממשיך בדבריו ועונה על כך:

"וביאור הענין כי בוודאי כל הצרות הבאים בעולם הם דברים שצריכים תיקון. כענין שכ' המשתף שם שמים בצרתו כו'. והצדיק שהקב"ה מצא לבבו נאמן מגלה לו כל הישועה ואעפ"כ הוא עומד בתפלה".

כלומר, כל צרה היא דבר שצריך תיקון, ותיקון העולם צריך להתבצע ע"י האדם. עניין זה קשור בשורשי בריאת העולם. העולם נברא כדי שהאדם יפעל לתקנו. כל מטרת הבריאה שהאדם בהשתדלות יביא לתיקון העולם כדברי הפסוק "אשר ברא אלוה' לעשות", כלומר, בבריאת העולם לא הושלם תיקון העולם, הקב"ה השאיר לנו מקום להמשיך ו'לעשות', ובזכות כך להיות שותפים לו בתיקון העולם.

ע"פ זה נבין את המשך המדרש שהובא לעיל: " … מכאן שאין הבטחה לצדיק בעוה"ז" הסביר ר' יצחק מברדיצ'ב (המכונה סנגורם של ישראל) שהפירוש הוא שגם צדיקים למרות הבטחת ה' אליהם לא פטורים מהשתדלות, ההבטחה תצא לפועל בהשתדלותם. ההבטחה כאמור לא באה להפר את ההשתדלות וזה הפירוש לדברי המדרש: "אינו אומר אל תירא אותו אלא למי שנתיירא". כלומר, הקב"ה מבטיח רק למי שהוא יודע שהוא ימשיך לפעול ולתקן כאדם שירא, ואינו מבטיח למי שעקב ההבטחה יפסיק לפעול ולתקן.

 

גם וגם

אם כן אנו רואים שהיחס בין ביטחון להשתדלות הוא גם לבטוח וגם להשתדל.

אולם, נשאלת השאלה כמה להשתדל? בימינו יש משפט "עשיתי השתדלות", שפירושו- עשיתי משהו קטן עכשיו תורו של הקב"ה, האם זו גישה נכונה?

ועוד דבר, שאנו מעמיקים בסוגיית הביטחון וההשתדלות אנו רואים שיש סתירה פנימית, שהרי אם אני עושה הכל והכל תלוי בי איזה מקום יש לביטחון שהרי אם אעשה יהיה ואם לא אעשה לא יהיה. ולהפך, אם יש ביטחון בקב"ה שהכל יעשה בצורה, בדרך, ובזמן הנכונים איזה מקום יש להשתדלותי? האם ההשתדלות שלי היא רק למראה עין? או שמא יש בה ממש? ושוב, אם יש בה ממש והכל תלוי בי איזה מקום יש לביטחון הרי אם אעשה יהיה ואם לא אעשה לא יהיה?

התשובה היא שאין לנו הסבר לסתירה זו. לדברי השפת אמת זו סתירה זו היא כעין הסתירה בין ידיעת ה' את העתיד לבין הבחירה החופשית שלנו (שכלינו אינו מסוגל להבין כיצד מצד אחד יש לנו בחירה חופשית ומצד שני הקב"ה יודע את העתיד, את מה שנחליט ונעשה).

ומה עושים אם סתירות אלו?

התשובה היא שחיים את שני הצדדים במקביל ללא פתרון הסתירה, כלומר, מצד אחד אני מאמין שהקב"ה יודע מה אעשה, ומצד שני, אני פועל באחריות מוחלטת על מעשי והחלטותיי כאילו הבחירה ניתנה לי במלואה.

כמו כן בביטחון והשתדלות, מצד אחד, אני בוטח בקב"ה שהטוב ביותר בעבורי ייעשה, ואם זאת, אני פועל כאילו אין לי במי לבטוח.

וכעין הדברים שכתב הרב קוק על היחס בין אמונה וחקירה שכלית בענייני אלוהות שלרוב סותרות האחת את השנייה. מי שמאמין "אמונה תמימה" לרוב לא חוקר בעניין האלוהות ואם הוא חוקר הוא עושה זאת בצורה לא רצינית,  ולעומת זאת מי שחוקר לא מאמין 'הוא רוצה לחקור את זה'.

אומר הרב כלל שחוזר במשנתו הרבה והוא – שצריך "גם וגם", גם להאמין 'אמונה תמימה', וגם לחקור וללמוד בשכל קר, ולא ליתן לאמונה לטשטש את חריצות המחקר, וכדבריו:

אֲבָל תַּכְלִית דֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא, שֶׁכָּל כּחַ לֹא יְמַעֵט אֶת חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִתְמַעֵט עַל יָדוֹ, כִּי-אִם יִתְגַּלֶּה בְּכָל מְלֹא עֻזּוֹ, כְּאִלּוּ הָיָה הוּא הַשּׁוֹלֵט לְבַדּוֹ. כּחַ הָאֱמוּנָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם כָּל-כָּךְ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם אֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁל מֶחְקָר, וּלְעֻמַּת זֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כּחַ הַחָכְמָה כָּל-כָּךְ מְעֻלֶּה וּמְזרָז כְּמוֹ לֹא הָיָה כְּלָל כּחַ שֶׁל אֱמוּנָה בַּנֶּפֶשׁ. "אָדָם וּבְהֵמָה – עֲרוּמִים בְּדַעַת וּמְשִׂימִים עַצְמָם כִּבְהֵמָה". (אורות ישראל ח, א)

וה"ה לענייננו, צריך להיות מצד אחד, אדם שמלא בטחון בה', ועם זאת, להיות מלא השתדלות כמו אדם שאינו מאמין.

זה מזכיר לי סיפור- מסופר שאחד התלמידים בא לר' שלמה קרליבך ושאל אותו, האם זה נכון שאין דבר לבטלה בעולם ולכל דבר יש מקום? כן, ענה ר' שלמה. אם כן, שאל התלמיד, מה המקום לכפירה בקב"ה?

ענה ר' שלמה לתלמיד, כאשר מגיע אליך יהודי ומבקש את עזרתך, אל תאמר לו ה' יעזור, אלא תעזור לו כאילו הקב"ה אינו קיים.

ולפי דברינו הדברים נכונים לכל פעולה, אין ליתן לאמונה בקב"ה למעט את השתדלותנו לפעול לטובה.

וכדברי הרב קוק:

"אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולד ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, ועל פי השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה".(אורות הקודש ח"ג עמוד כז)

אדם שמחזיק בשני הקצוות הסותרים הוא אדם שפועל יוזם ועושה, ואם זאת, הכל במין שלווה פנימית וביטחון.

זו הנקודה האידיאלית והרגישה, כעין שחקן ספורט בתחרות, שצריך להיות גם רגוע וגם במתח בו זמנית. רק מתח – לא טוב, רק רגוע –  גרוע. צריך גם וגם.

אם נסכם נאמר, שהביטחון הוא לא שה' יעשה עבורנו, אלא שיעזור לנו בהשתדלותנו. וכדברי הרב קוק:  "אבל הבטחון התמידי הוא להיות בוטח בד' שיעזרהו בהשתדלותו" (עין איה, ברכות א, דף י ע"א).

ברכת ה' חלה על מעשה ידינו, ככל שנעשה יותר, יותר ניתן מקום לקב"ה לסייע לנו, וכדברי הפסוק:
"…למַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה" (דברים פרק יד).

 

תוצאות בשטח

כאשר האדם מגיע לאיזון הנכון הזה הוא נמצא במקום מאוד טוב ומאוד מפרה, עשייה נמרצת ושלווה פנימית הם מתכון מנצח להצלחה. שהרי אדם עם בטחון מופרז, לא פועל מספיק שהרי הוא בטוח שזה יצליח 'אז מדוע להוציא אנרגיה לריק'?, מה שקורה במצב כזה, הוא שלאחר זמן מסתבר לאותו מתרברב שהוא בפיגור מהשאר (כסיפור המפורסם על התחרות בין הצב והשפן). מצד שני, אדם ללא בטחון גם לא יפעל בשיא העוצמה, מאחר ומקונן בו חשש של הפסד, ובעקבות כך, הוא חושש שמא הוא הולך לבזבז זמן ומשאבים יקרים לריק, ועל כן הוא מונע את עצמו בהרבה הוא במקצת.

מחקרים מראים שאנשים מצליחים, הם אנשים שמצד אחד פועלים ללא ערף וללא וויתור, ומצד שני מקוננת בהם אמונה שמשהו טוב עומד להתרחש.

זהו היחס הנכון בין השתדלות לביטחון, גם וגם בשיא העוצמה.

נציין, כי מחקרים בפסיכולוגיה רפואית הראו שמתח יכול לקצר חיים ויכול להאריך חיים. לדבריהם, מתח שלילי מקצר חיים, אולם מנגד, מתח חיובי מאריך חיים. כלומר, להיות רק במתח זה רע, להיות רק רגוע, גם לא טוב, צריך איזון נכון להיות גם וגם, גם מתוח ופועל, וגם במין שלווה פנימית.

בעצם הגוף גם מרמז לנו על היחס הנכון עליו אנו מדברים. שהרי מי שלא בוטח הוא במתח חרדתי וכאמור זה פוגע בבריאותו. מי שרק רגוע זה יותר טוב מהקודם אך גם זה לא המצב הטוב ביותר. המצב הטוב ביותר הוא להיות במתח כלומר לפעול לעשות ולהאמין שהדברים תלויים בי, ואם זאת, ללא חרדה, אלא לסמוך ולבטוח בקב"ה שמנהל את העניינים במקביל, וכי הכל לטובה.

 

"הבוטח בה' חסד יסובבנהו"

לסיום נדגיש, כי התוצאות הטובות מהביטחון בקב"ה לא מסתכמות בהרגשה טובה גרידא, הביטחון הוא כוח פועל כמו תפילה, ויתרה מכך, מי שבוטח בקב"ה יש עליו שמירה מיוחדת כדברי המהר"ל:

"כי בעל הבטחון עושה לו הש"י (השם יתברך) מחסה לגמרי ולכך הוא ית' מחסה עליו בעוה"ז ובעוה"ב במה שמגיע מחסה שלו עד עולם העליון והבן זה, וזה נרמז במה שאמר (תהילים ל"ב) והבוטח בה' חסד יסובבנהו והוא חסד עליון ודבר זה מגיע עד עוה"ב" (נתיבות עולם נתיב הבטחון פרק א)

וכדברי הגמ' במסכת ברכות:

"ת"ר מעשה בהלל הזקן שהי' בא בדרך ושמע קול צווחה ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. אמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדרש ומסיפיה לרישיה מדרש מרישיה לסיפיה משמועה רעה לא יירא משום דנכון לבו וגו' מסיפיה לרישיה משום דנכון לבו בטוח בה' משמועה רעה לא יירא". (מסכת ברכות דף ס', א')

 

שאלת כיוון:

אם הייתה מאמין שהקב"ה חפץ בעשייה שלך, וחפץ לסייע לך בה, איזה דבר ממנו אתה נמנע כעת הייתה עושה?

 

בהצלחה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

3 מחשבות על “אפקטיבי ורגוע – פרשת וישלח

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ב"ה
    חזק וברוך הרב
    מי כמוני מבין מזדהה לחלוטין עם כל מילה ומילה של הרב
    מי ייתן וכולנו נגיע לדרגת ביטחון הראויה לנו כפי שכותב הרב דסלר זצ"ל בשער הביטחון
    זו עבודה יום יומית ללא הרף שהרי היצר עומד מנגד מנסה ומצליח ליצור בילבול
    אבל בהחלט ניתן וצריך להגיע להבנה שההשתדלות רצויה אצלו יתברך והביטחון בה' יתברך כשמגיע לדרגה גבוהה הוא מלווה ברוגע פנימי מאין כמוהו
    חזק וברוך כבוד הרב
    דותן

    אהבתי

  2. יפה מאוד.
    זה מחדד את העניין שבסוף תמיד מגיעים למקום של גם וגם אמיתי/טוטאלי באחדותו
    ושם היא נק האמונה שלא נתפסת בשכל.
    המקום שמכיל הפכים הוא המקום שבו לא קימיים הפכים כלל כי הכל ממנו מתהווה.
    אבל אנחנו מתקשים להכיל את זה בשכלנו כי המח הוא במדרגה נמוכה יותר מהכתר
    ולכן אולי אנחנו פשוט צריכים לחיות את זה ולהפנים את זה לאט לאט באופן שהמח לא משיג אבל הלב משיג.

    אהבתי

  3. ,ציפי

    יישר כוח לרב יוגב , בסתירה יש הבנה, כי בעצם ככה בחיים יש גם וגם והעבודה היא איזונים ובלמים, עבודת המידות זה גם מידתיות של כל דבר , ואולי מה שצריך לבקש ולהתפלל שתהיה סיעתה דשמיה לקבל את המימון הנכון . שיעור מאלף 👍

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s