ומחשבה איהו אדם (זוהר) – פרשת ויצא

 

ישנו כלל חשוב מאוד לכל אדם החפץ "לראות טוב" בחייו ולהצליח באשר הוא עושה והוא שהאדם נמצא היכן שנמצאים מחשבותיו, כדברי הבעש"ט:

"כי במקום שאדם חושב במחשבה שם הוא כולו"  (כתר שם טוב חלק א אות נו).

טרם נעמיק בכלל זה והשלכותיו לחיינו, נציין, כי כלל זה מקיף את פרשת ויצא ומתרץ קושיות גדולות בפרשה. וגם נראה לי לפי עניות דעתי, שהמקור הקדום ביותר לכלל זה נמצא בספר הזוהר על הפרשה:

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה והנה סולם דא צלותא מוצב ארצה דמצלאן בני נשא לית בארעא דאיהי שכינתא ומטא לשמיא דאיהו קודשא בריך הוא … ומצוה בלא מחשבה לית ליה סליקו ומחשבה איהו אד"ם. (זוהר – השמטות כרך א (בראשית) דף רסו עמוד ב).

במאמר זה נתמקד בשני מקומות בהם הכלל מופיע בפרשה.

 

מלאכי ארץ ישראל וחו"ל

על הפסוק הפותח את הפרשה: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָֽנָה" (בראשית פרק כח, י),  אומר ר' שמעון בר יוחאי דבר תמוה ביותר:

"רבי שמעון אמר, נפיק מכללא דארעא דישראל, דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע ואזל לרשו אחרא דכתיב וילך חרנה". (זוהר כרך א, פרשת ויצא דף קמז עמוד א)

כלומר, לדברי רשב"י, כאשר יעקב יצא מבאר שבע הוא יצא מכל ארץ ישראל לרשות אחרת (חרן, לשון חרון אף) וכמובן שהדבר תמוה מאחר והעיר באר שבע לא נמצאת על הגבול, מי שיוצא מבאר שבע עדיין נמצא בגבולות הארץ, תסמכו עלי רק אתמול הייתי שם…

באותה מידה לא מובנים דברי רש"י שפירש את עניין עליית וירידת המלאכים, בחלומו של יעקב בבית אל, כחילוף משמרות בין מלאכי ישראל שליוו את יעקב עד כאן ומלאכי חו"ל שירדו ללוות את יעקב מכאן והלאה, מדוע שהחילוף יהיה בבית אל ולא על הגבול?

אותה קושיה בדיוק, עולה בחזרתו של יעקב לארץ ישראל אחרי עשרים שנה, גם אז עוד הרבה לפני שנכנס לארץ כתוב שפגשו אותו שני מחנות מלאכים:

"וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ־בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִֽים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵֽׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא מַֽחֲנָֽיִם"  (בראשית פרק לב, ב-ג)

לדברי רש"י גם כאן מדובר על 'חילופי משמרות: "מחנים – שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו" (רש"י, שם).

וכאמור חילוף זה נעשה הרבה לפני הכניסה לארץ וכפי שמעיר הרמב"ן במקום:

"ויפגעו בו מלאכי אלהים – לשון רש"י, מלאכי ארץ ישראל יצאו לקראתו. מחנים, שתי מחנות של חוצה לארץ באו עמו עד כאן ושל ארץ ישראל יצאו לקראתו. ואני תמה בזה, שהרי עדיין לא הגיע יעקב לארץ ורחוק היה משם ושלח מלאכים אל עשו מרחוק, ושם (להלן לב כג) נאמר ויעבור את מעבר יבק, שהוא "יבק הנחל גבול בני עמון" (דברים ג טז), שהוא דרומית מזרחית לארץ ישראל, ועדיין יש לו לעבור גבול בני עמון ומואב ואחרי כך ארץ אדום…" (רמב"ן, שם)

השם משמואל מתרץ את כל הקושיות האלו ע"פ הכלל בו פתחנו וכלשונו:

"שכל מקום שדעתו של אדם שם נחשב כאילו הוא שם בפועל" (שם משמואל, ויצא שנת תרע"ב)

לפיכך, לא המקום הגאוגרפי קובע אלא דעתו של יעקב. ולכן, כאשר יעקב גמר בדעתו לצאת לחו"ל הוא נחשב כמי שיצא, ולהפך כאשר יעקב גמר בדעתו לחזור לארץ הוא  נחשב כמי שנמצא בארץ, ובהתאם לכך נעשה חילוף המלאכים.

ע"פ זה עונה השם משמואל על עוד קושיה שמעלה ספר הזוהר, והיא על נבואת יעקב בבית אל שהייתה נבואה בחלום ולא בהקיץ, ככתוב: "וַֽיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה".

כידוע נבואה בחלום היא נבואה בדרגה נמוכה, ושואל ספר הזוהר כיצד יתכן שיעקב המובחר שבאבות מתנבא במקום הקדוש ביותר בעולם בחלום ולא בהקיץ?

וכי יעקב קדישא דאיהו שלימא דאבהן בחלמא אתגלי עלוי? ובאתר דא קדישא לא חמא (ליה) אלא בחלמא? (זוהר כרך א, פרשת ויצא דף קמט עמוד ב).

תרגום חופשי: וכי יעקב הקדוש שהוא השלם שבאבות, בחלום נגלה אליו (הקב"ה)? ובמקום הקדוש הזה לא נראה אליו אלא בחלום?

הזוהר עונה מה שעונה, אולם, השם משמואל כאמור, מתרץ את הקושיה ע"פ אותו כלל והוא שהאדם נמצא היכן שמחשבתו נמצאת ומאחר ויעקב גמר בליבו לצאת מהארץ הוא כבר אז נחשב כמי שיצא לחו"ל ולכן הוא מתנבא בצורה הראויה לנבואת חו"ל.

אם כן, אנו רואים שבמקום שהאדם חושב שם הוא נמצא ממש.

 

תחשוב טוב יהיה טוב

חז"ל לימדונו שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה, אם נרחיב את הכלל הזה נאמר שכל חוויה טובה גוררת אחריה דברים טובים וכל חוויה רעה גוררת דברים רעים.

ועל כן, מאחר והאדם נמצא היכן שנמצאים מחשבותיו, כאשר הוא חושב על דברים טובים זה גורר אחריו עוד דברים טובים בבחינת מצווה גוררת מצווה, ולהפך כאשר הוא חושב על דברים רעים זה גורר עליו עוד דברים רעים בבחינת עבירה גוררת עבירה.

במילים אחרות המחשבה היא כמו מגנט והיא מושכת אליה את הדברים עליהם היא חושבת לטוב ולרע.

לדוגמא: אדם שנמצא בביתו בנסיבות משמחות, אולם, עלה בדעתו עניין מטריד מאוד, אם נשים לב ונבדוק את האדם הזה היכן הוא נמצא נראה שמצב רוחו, רצונו, הבעות פניו, דופק ליבו, כולם תואמים למקום בו נמצאת מחשבתו. בהתאם לכך הביצועים שלו והתגובות יהיו בהתאם הוא יגיב בעצבנות וזה ימשוך עליו שנאה כעס ומלחמה מיותרת.

תת המודע אינו מכיר את המילה "לא"

הבעש"ט הרחיב את העניין והסביר שגם כאשר חושבים על עניין לא טוב על דרך השלילה זה עדיין לחשוב 'ולדבוק' באותו דבר לא טוב.

לדבריו, מי שמפחד ממידת הדין מושך על עצמו את מידת הדין, וזאת על אף שהוא חושב על מידת הדין על דרך השלילה "רק שלא יבוא עלי" בסופו של דבר על הדין הוא חושב ומחשבתו זאת מושכת אליו את הדין, וזאת לשונו:

"והבוטח בה' חסד יסובבנו- ומי שהוא להפך, ומתיירא תמיד מהעונש, הוא מדבק עצמו בדינים וחס ושלום שלא תבוא לו רעה כמו שכתוב "ומגורתם הביא להם". כי בכל עניין שאדם חושב עליו הוא נדבק בו, ואם הוא חושב על הדין הוא נדבק בדין ואם הוא בוטח בחסד, שם תדבק נשמתו חסד יסובבנו". (כתר שם טוב חלק א אות רל)

אם כן, יוצא שאדם שחושב "רק שלא אפול" המחשבה שלו נמצאת במקום של נפילה, אדם שחושב "רק שלא אכשל" מחשבתו נמצאת במקום של כשלון, ולכן זה גם מה שהוא מושך על עצמו, נפילה וכשלון.

גם מומחים של תת המודע בימינו טוענים את אותו הדבר בדיוק, לטענתם, תת המודע לא מכיר את המילה "לא". ולפי זה, כפי שכתבנו לעיל, אדם שאומר לעצמו "רק שלא אכשל" תת המודע שומע אך ורק את המילים "רק שאכשל", ועל זו הדרך.

על כן, לחשוב חיובי זה לחשוב על דברים חיובים ולא על דברים שלילים גם שאנו חושבים עליהם בדרך השלילה.

 

הפסימיים תמיד צודקים

אם נשים לב, יוצא מדברינו דבר מרתק ומעציב כאחד, והוא שאנשים פסימיים תמיד צודקים, שהרי מאחר והם חושבים שדבר לא טוב יקרה להם, זה אכן מה שקורה.

והדבר החמור יותר, הוא שכאשר מגיע אליהם אותו דבר שלילי ממנו חששו כל כך, הם לומדים מכך להמשיך באותה דרך של פסימיות מאחר והם רואים שהחשש שלהם היה מוצדק "ידעתי שזה מה שיקרה" וזה עוד יותר מחזק להם את המחשבות הפסימיות ככדור שלג שגדל וגדל, שהרי הם תמיד צדקו …

ואינם מבינים "שכאשר יגורתי בא לי" שהם אלו שמביאים על עצמם את כל אותם דברים שליליים כנבואה שמגשימה את עצמה.

בהקשר לכך אציין, שככל הזכור לי, הפעמים היחידות שאבדתי או הרסתי חפץ של אדם אחר זה היה כאשר האדם הזה היה לחוץ שזה מה שיקרה ובעקבותיו גם אני, מזדהים?

המחשבה היא בידינו ואין אנו בידה

לאור האמור, כאשר באה מחשבה על דברים לא טובים (אפ' אם היא על דרך השלילה) עלינו להחליף אותה, אנו לא צריכים להמשיך להרהר ולשהות במחשבות לא טובות רק בגלל שהם עלו בראשנו, כל זמן שאנו לא מחליפים את המחשבה היא פוגעת ברצוננו במצב רוחנו בעקבות כך גם בביצועים שלנו, וכאמור לעיל היא מושכת עלינו את הדבר הרע עליו אנו חושבים.

הסחת דעת

כיצד מסיחים את הדעת ממחשבה רעה? ראשית כל, מה שלא עוזר הוא להילחם במחשבות הרעות, כלומר, הניסיון להשבית את המחשבות הרעות ולחשוב כמה שאני לא רוצה לחשוב עליהם, לא עוזר וכפי שבארנו לעיל שגם כאשר חושבים על משהו בדרך השלילה עדיין חושבים עליו.

ולכן לחשוב על כמה שזה מציק לי וכמה איני חפץ לחשוב על כך, מביא אותך להמשיך ולחשוב על כך.

מה לעשות?

מה שעושים הוא פשוט חושבים על דבר אחר, ומאחר שלא ניתן לחשוב על שני דברים במקביל המחשבה על הדבר האחר דוחקת את המחשבה הרעה וכפי שביאר ר' נחמן:

כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים, והוא מתחזק ומתגבר עליהם ומנצח אותם, יש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול מזה … הכלל שא"א בשום אופן בעולם שיהיו שני מחשבות ביחד בפעם אחד. ע"כ בקל יכולין לגרש מחשבות רעות רק בשב ואל תעשה, דהיינו שלא לחשוב אותו המחשבה רק לחשוב איזה מחשבה אחרת בתורה או עבודה או אפילו מו"מ, כי א"א שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אופן. וכבר מבואר במ"א (לעיל בסי' עב) שאין צריכין לעשות מלחמה ולנענע ראשו אנה ואנה כדי לגרש המחשבות רעות כי אין זה מועיל כלל, אדרבא עי"ז מתגברים יותר רק לבלי להשגיח עליהם כלל, רק לעשות את שלו במה שהוא עוסק בתורה או תפילה או מו"מ, ולבלי להסתכל לאחוריו כלל ועל ידי זה ממילא תסתלק (ליקוטי מוהר"ן תורה רלג)

במקום אחר סיפר ר' נחמן (ליקוטי מוהר"ן תורה ע"ב) על יהודי אחד שלא הצליח להתרכז בתפילה מאחר וכל פעם שעמד להתפלל חשב על איזה 'ערל' שעומד לפניו, וכל מה שניסה להילחם במחשבה זו לא הועיל, עד שאמר לו חכם אחד שייתן לערל לעמוד לפניו 'ומה בכך', ורק אז הוא נפטר מהמחשבה. במילים אחרות אמר לו אותו חכם להפסיק ולהילחם במחשבה הזו, כי המלחמה כאן לא עוזרת, מה שעוזר הוא לחשוב על התפילה ולא על כך שאיני רוצה לחשוב על אותו 'ערל'.

שינוי בסגנון המחשבה

וכאן תשאל השאלה- ומה אם מדובר על מחשבה מטרידה אך בעניין חשוב שאיני יכול להסיח דעתי ממנו? כגון פחד מראיון העבודה שיתחיל בעוד 5 דקות ועולות לי מחשבות של כשלון, וכדומה.

התשובה היא שאפשר לחשוב על עניין מטריד בשני צורות, בצורה השלילית כגון "רק שלא אכשל", "רק שלא יגלו עלי את הדבר הזה", "רק שלא ישאלו את השאלה הזו" וכדומה.

ואפשר לחשוב על אותו עניין בצורה חיובית כגון: 'מדוע כדי להם לקבל אותי' 'מה אעשה שיוביל לתוצאה טובה', 'איזה טוב יכול לצמוח מזה', 'לאחר שהתקבל כיצד יראו חיי' או פשוט להיזכר בראיון או משהו דומה בו הצלחתי ולנסות ושחזר את אותה חשבה והוויה שהייתי בה אז. אלו מחשבות מעצימות שמרימות את רמת האנרגיה, והסיכוי להצליח עם מחשבות אלו גדל פלאים, על כן, ישנם מקרים בהם צריך לשנות את סגנון המחשבה ולאו דווקא להסיח את הדעת לדבר אחר.

אז נסכם? פשוט מאוד תחשוב טוב, כלומר על דברים טוב, יהיה טוב.

 

תרגילים

כדי שהדברים לא יישארו רק ברמת התיאוריה אתן כאן שני תרגילים מעצימים למחשבות טובות.

בחרו אחד מן התרגילים הבאים ויישמו אותו בכל יום למשך שבועיים לפחות.

שימו לב כיצד המחשבה על דברים טובים משפרת את מצב רוחכם ומושכת אליכם דברים טובים.

 

תרגיל ראשון

 להצהיר בכל יום בקול:

הקב"ה אוהב אותי וחפץ בהצלחתי / כל יום שעובר אני הולך מתקדם ומשתפר.

אני מוצלח ומוכשר ועם הרבה ענווה / אני אוהב את הבריות ורוצה בטובתם.

נעים לי בחברת אנשים / העתיד צופן לי הצלחה, שמחה, ומימוש עצמי.

אני אסיר תודה על כל הטוב בחיי / כל מה שעובר עליי הנו לטובה.

החיים נעימים ומלאי עניין / בכל יום שעובר העולם מתקדם לימים של שלום אהבה ואחווה.

לקב"ה יש רצון להעניק ואהבה אין סופית לכל בריה / בשבילי נברא העולם.

 

תרגיל שני

לחשוב בכל יום על:

שלושה – הצלחות, הישגים ומחמאות שקבלת (ניתן לחזור על אותם דברים וניתן גם לשנות).

בהצלחה! 

 

 

מחשבה אחת על “ומחשבה איהו אדם (זוהר) – פרשת ויצא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s