"טבעך בעולם" – גלה את זהותך האמתית

 

החיים הסואנים מוציאים אותנו רבות מהמקום שלנו ממי שאנו רוצים וצריכים להיות. טוב מדי פעם לחזור ולברר האם אנו מממשים בחיינו את זהותנו האמתית האם אנו חיים בצורה תואמת למי שאנו רוצים וצריכים להיות?

במאמר זה נעבור בעקבות אברהם תהליך בו נחזור ונברר את זהותנו.

בטרם נתחיל, נביא את דברי הרב קוק בהם מודגש כמה חשוב שאדם יכיר ויהיה נאמן לעצמו, וז"ל:

"כל אדם צריך לדעת, שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו, ובעולם זה, הכולל עולמים אין ספורות, ימצא את אוצר חייו. אל יבלבלוהו תוכנים שוטפים אל תוכו מעולמות זרים, שאינו קולטם כהוגן, שאינו מוכשר לאגדם יפה בצרור החיים שלו. אלה העולמות ימצאו תיקונם במקומם, אצל המסוגלים לבנינם ושכלולם. אבל הוא צריך לרכז את חייו בעולמותיו הוא, בעולמות הפנימיים שלו, שהם לו מלואים כל ומקיפים את כל. חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, גדולה ענותנית זו מאשרת היא את האדם, ומביאתו לשלמות העליונה, העומדת ומחכה לו, ובהיותו צועד בדרך חיים בטוחה זו, במסלולו המיוחד, באורח צדיקים המיוחד שלו, ימלא גבורת חיים ועליזות רוחנית, ואור ד' עליו יגלה, מהאות המיוחד שלו בתורה יצא לו עזרו ואורו". (שמונה קבצים קובץ ד, ו).

אם כן, הרב מלמד אותנו שאנו קרואים לחיות על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחדת שלנו וכאשר נעשה זאת ונהיה נאמנים לעצמנו נתמלא באנרגיה חיובית "גבורה חיים ועליזות רוחנית".

בטרם נעמיק בנפשנו אבקש ממכם לענות על שאלה מאוד פשוטה, והיא:

1) מי את/ה?

כן ממש כך, מי את/ה?  כתוב/י תעודת זהות של עצמך שמי שיקרא אותה יכיר אותך.

כתוב/י בחופשיות.

 

 

 

 

יופיי, אחרי שכתבת/ה תחזור/י לקרוא את הרשימה ושים לב, האם כתבת/ה את המקצוע שלך? האם כתבת/ה את העבר שלך אולי את העתיד? האם בתעודת הזהות שלך יש תיאור מראה או תמונה? האם כתבת/ה את הדעות שלך, אג'נדה פוליטית חברתית וכדומה? אולי כתבת/ה רגשות? מקום המגורים? משפחה? ייחוס? לעת עתה הינך מתבקש/ת רק לשים לב למה שכתבת/ה. מעניין לראות עם מה אנו מזהים את עצמנו, לא כן?

כעת ניגש להעמיק בנפשנו דרך הציווי שנאמר לאברהם "לך לך"…

 

לאתקנא דרגא דילך (זוהר)

 

"וַיֹּ֤ אמֶר יְקוָק֙ אֶל־אַבְרָָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽולַדְתְךָ֖ וּמִבֵֵּ֣ית אָבִִ֑יך אֶל־הָאָָ֖רֶץ אֲשֶָ֥ר אַרְאֶּֽ ך: וְאֶּֽעֶשְך֙ לְגֵּ֣וי גָדָ֔ול ואֲבֵָּ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְלָָ֖ה שְמִֶ֑ך וֶהְיֵָ֖ה בְרָכָּֽה: (בראשית פרק יב)
כידוע כל מילה בתורה מדויקת, ונשאלה השאלה, מדוע הכפילות בציווי "לך לך", היה מספיק ונכון יותר לומר "לך" או "צא", לא כן?
עוד שאלה שעולה באשר לציווי זה היא – במה זכה אברהם שהקב"ה פונה אליו מברך אותו ונותן לו את הארץ הטובה? הרי לא כתוב לפני כן שאברהם היה צדיק או עשה איזה מעשה טוב כלשהו.

"מה טעם שיאמר לו הקדוש ברוך הוא עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים … ומנהג הכתוב לאמר התהלך לפני ותשמע בקולי ואיטיבה עמך כאשר בדוד ובשלמה, וכענין התורה כולה" (רמב"ן בראשית פרק יב פסוק ב)

ומלבד זאת מדוע כתוב "לך לך", היא מספיק ונכון יותר לומר לאברהם "לך" או "צא", לא כן?

כמובן שהרבה פרשנויות נאמרו על שאלה זו ואנו נתמקד בפרשנות של השפת אמת ור' נחמן מברסלב ע"פ ספר הזוהר.

לדברי השפת אמת (ע"פ ספר הזוהר) ישנו קול פנימי שפונה לכל באי עולם ואומר לכל אדם ואדם "לך לך", אולם, רוב ככל האנשים מתעלים מקול זה, השבח של אברהם, שבזכותו זכה למה שזכה הוא בכך שהיה היחיד באותו הדור שמע לקול הזה ופעל על פיו.

"רמב"ן הקשה שנאמר לך לך בלי שנזכר מקודם חיבתו. ובזוה"ק נראה כי זה עצמו השבח ששמע זה המאמר לך לך שנאמר מהשי"ת לכל האנשים תמיד כמ"ש וי לאינון דשינתא בחוריהון ואאע"ה שמע וקיבל. וממילא נקרא רק הדיבור אליו כי הלא לא נמצא מיוחד לשמוע רק הוא אבל בודאי זה השבח בעצמו שהי' מוכן לקבל המאמר" (שפת אמת בראשית פרשת לך לך)

אולם, מה בדיוק אומר אותו קול לכל באי עולם? אם נסתכל בהמשך ספר הזוהר נבין:

"ויאמר יי' אל אברם לך לך אמר ר' אלעזר לך לך לגרמך לאתקנא גרמך (לאתקפא) לאתקנא דרגא דילך…"  (זוהר כרך א פרשת לך לך דף עו עמוד ב)

ע"פ ספר הזוהר הקב"ה פונה לכך באי עולם לתקן את עצמם ולתקן את המדרגהוחדת להם בעולם, במילים אחרות הקב"ה פונה בקול חרישי לכל אדם בעולם ואומר לו תהיה מי שאתה אמור להיות.

לפי זה, הפירוש למילה "לך לך", היא – "לך לעצמך" למי שאתה באמת תוציא לפועל את טבעך האמתי את טבע נשמתך.

ע"פ זה נבין את פירוש רש"י על האמירה "לך לך" בדרך חדשה. רש"י כתב:

"לך לך – להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול… ועוד שאודיע טבעך בעולם" (רש"י בראשית פרק יב)

לפי דברינו אין הכוונה להודיע לעולם מי הוא אברהם, אלא הכוונה היא להודיע לעולם ולאברהם עצמו מי הוא אברהם, וכדברי השפת אמת:

"וז"ש לך לך להודיע טבעך בעולם להוציא מכח אל הפועל שורש נפשו ועצמותו". (שפת אמת בראשית פרשת לך לך).

אם כן, אותו קול פונה גם אלינו ואומר לנו ללכת לעצמנו להכיר את עצמנו להביא את האני האמתי שלנו לידי ביטוי, להיות מי שאנו צריכים להיות.

כיצד עושים זאת?

ע"פ הפסוק בו פותחת הפרשה, בשביל לחיות את זהותנו האמתית צריך להתנתק מהארץ מהמולדת ומהמשפחה.

"וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ …."

אולם טרם תרכשו כרטיסי טיסה, תנו לי לנסות לחסוך לכם את הכסף והטרחה, ולהעביר אתכם את התהליך בביתכם…

אם כן, הזיהוי שלנו כפי שכתבנו אותו בפתיחה אינו מדויק לנו, הרבה ממה שכתבנו שם הוא תוצאה של המשפחה והחברה והתרבות בה גדלנו, ההרגלים הלא טובים שרכשנו, כל אלו השפיעו עלינו רבות הן במידות הן ברצונות והן במחשבות.

תארו לכן שהייתם נולדים במקום אחר, למשפחה שונה מאוד ממשפחתכם ולאג'נדה ותרבות שונה, בוודאי שלא הייתם כפי שאתם היום, מן הסתם הייתם חושבים אחרת, מקבלים החלטות אחרות וכו', בעצם חייכם היו יכולים להיות שונים מאוד ואפילו הפוכים מחייכם כפי שהם היום.

ושמבינים זאת, נשאלת השאלה האם אנו (על כל המשתמע מכך) תוצאה של נסיבות בלבד?  או שמא יש בנו איזה שהוא 'ציר' יציב שלא משתנה עקב הנסיבות?

"האדם אינו יציר הנסיבות; הנסיבות הן יציר האדם" אמר בנג'מין ד'יזראלי[1], האומנם???

התשובה היא כפי שראינו לעיל, יש לנו זהות פנימית מולדת וזהות חיצונית נרכשת, הזהות החיצונית אכן משתנה לפי הנסיבות, החברה והמשפחה בהם גדלנו, אך זהותנו הפנימית היא זהות שלא משתנה היא טבע נשמתנו, היא הציר היציב שבנו שכאשר אנו נאמנים לה יש בחיינו הרמוניה ויציבות וכאשר אנו מתכחשים לה אנו נתונים לשינויים ע"פ נסיבות החיים.

עבודת חיינו היא כמו אברהם לצעוד בכיוון של מציאת זהותנו הפנימית, ובשביל כך צריך להתנתק מהסביבה שעיצבה את זהותנו החיצונית שיתכן מאוד שהרחיקה אותנו בקצת או בהרבה מזהותנו הפנימית, וכפי שהרחיב ר' נחמן:

וְזֶהוּ, לֶךְ לְךָ, 'לְךָ' דַּיְקָא, שֶׁכָּל הִלּוּכְךָ וּנְסִיעָתְךָ יִהְיֶה לְךָ וְאֵלֶיךָ לְבַד, הַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקָּרְךָ וְחִיּוּתְךָ, כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבּוֹ שֶׁזֶּה כָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן כב שֶׁמַּה שֶּׁנִּקְרָא אֵצֶל הָאָדָם אֲנִי הוּא רַק עֶצֶם הַנְּשָׁמָה, כִּי בְּשַֹר הָאָדָם נִקְרָא בְּשַֹר אָדָם וְעִקַּר הָאָדָם הוּא הַנְּשָׁמָה וְהַנְּשָׁמָה הִוא חֵלֶק אֱלֹקִי מִמַּעַל שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת … וְזֶהוּ, 'לֶךְ לְךָ', הַיְנוּ שֶׁתֵּלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ הַמֻּשְׁרָשׁ בְּךָ שֶׁרַק זֶה נִקְרָא אֲנִי כְּשֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ וְכֵן רַק זֶה נִקְרָא אַתָּה אוֹ לְךָ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עִמּוֹ לְנוֹכֵחַ, הַיְנוּ שֶׁבְּכָל הִלּוּכְךָ בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת תֵּלֵךְ רַק לְךָ לְעַצְמְךָ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַמֻּשְׁרָשׁ בְּךָ וְלֹא תִּסְתַּכֵּל עַל שׁוּם הֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים שֶׁל הַשֶּׁקֶר הַמַּחֲשִׁיךְ …  וְזֶהוּ לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, כִּי כַּמָּה מִינֵי חֹשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵאַרְצְךָ, דְּהַיְנוּ מֵהָעִיר וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפְּרִי וּבְכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם הַרְבֵּה טוֹב אֲבָל יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חֲשֵׁכוֹת הַמַּחֲשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁבְּכָל אֶרֶץ רֻבָּם רוֹדְפִים אַחַר תַּאֲוֹת, וּבִפְרָט אַחַר הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וְכוּ' כְּאִלּוּ זֶה הַדֶּרֶךְ נִתַּן מִסִּינַי חַס וְשָׁלוֹם. וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִזֶּה וְלָצֵאת מֵאַרְצְךָ הַנַּ"ל וְתֵלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקַּר עַצְמְךָ כִּי אִם תִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת תָּבִין הֵיטֵב כִּי לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ לָבֹא לַתַּכְלִית הַנִּצְחִי לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּצֵא מֵהָרַע וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה בְּחִינַת הֵן בֶּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וְכוּ' (בְּסִימָן יוּ"ד). וְכֵן וּמִבֵּית אָבִיךָ שֶׁהוּא מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי יֵשׁ כַּמָּה שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָן לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים, וּמִכֻּלָּם צִוָּה לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּצֵא וְיֵלֵךְ מֵהֶם לְךָ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעַצְמְךָ שֶׁהוּא עֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁהִוא כָּל הָאָדָם כַּנַּ"ל, וְאָז תָּבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ שֶׁהִוא אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וְאֶעֶשְֹךָ לְגוֹי גָּדוֹל זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹקֵי אַבְרָהָם שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה וֶאֱמוּנָה וְכוּ' וְנִבְרְכוּ וְכוּ' שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסִּים וְכוּ', כִּי לְכָל זֶה תִּזְכֶּה עַל יְדֵי הָאֱמֶת וְכַנַּ"ל: (ליקוטי הלכות, חו"מ , גניבה ה, ה).

כפי שאמרתי, טרם נקנה כרטיסי טיסה ננסה לעשות את התהליך בבית, אז השאלה הבאה היא:

2) מי את/ה רוצה להיות? מה ייכתב בתעודת הזהות בה את/ה חפץ/ה?

כדי להגיע "לנקודת האמת", נעשה תרגיל בדמיון, דמיינו את עצמכם נולדים למשפחה אחרת, בארץ אחרת בתרבות אחרת, בחרו את המשפחה והארץ והתרבות כפי רצונכם כפי מה שמשרת אתכם בכדי להגיע לזהות הרצויה. תשתחררו גם מגבולות המידות וההיגיון שלכם, וענו על השאלה.

עכשיו לכתוב:

 

איך ההרגשה? אם הרגשתם תחושה של עונג שמחה ושחרור זה מראה שנגעתם בנקודת האמת שלכם. אם הרגשתם לחץ, ייתכן שאתם עדיין חולמים חלומות של אחרים (אם כך לחזור על התרגיל בשנית).

מפתח הברכה

 

אחרי שעניתם על השאלה הקודמת, באו ונלטש עוד את זהותנו.

מן הסתם כתבתם בתעודת הזהות החדשה שלכם, דברים מוגדרים כמו מקצוע, עשייה מסויימת, מקום מגורים וכדומה, כל הגדרה כזו קצת מגבילה אתכם במקום אחר, הגדרה היא מלשון 'גדר', יש משהו בתוך הגדר ויש משהו מחוץ ויתכן שע"י הגדרה מסויימת הוצאתם החוצה דבר אחר ששייך לכם.

בשביל ליתן 'לאני' שלכם להופיע במלואו, צריך לצאת מן ההגדרות. הרב קוק קורא לזה "ביטול הצורה הדימיונית", לדבריו רק אחרי שנבטל את הצורה הדימיונית נאפשר לכל לקבוץ אלינו:

"… בזה שישתפל עד לכדי הנמכת הרוח היותר קיצונה, עד לכדי ביטול הצורה הדמיונית הפרטית, ואנכי תולעת ולא איש, עד לכדי ביטול היש בעומק עצמו, ואנחנו מה. אז יכיר את כל זיק של אמת, את כל ברק של יושר, המשוטט בכל מקום שהוא. והכל יקבץ אליו, בלא שום שנאה קנאה ותחרות, ואור השלום ועז הגבורה עליו יופיע, הוד הרחמים, ופאר האהבה עליו יזרח … (אורות הקודש ח"ג התבודדות והתגלות הנשמה פסקה ג)

השפת אמת מלמד אותנו ש"המפתח לברכה" נמצא בעניין הזה, ביציאה מהצורה הגשמית ודיבוק בצורה הרוחנית שלנו, וז"ל:

"וזהו עצמו פי' לך לך שהאדם יש בו יצירה פנימיות שערי בינה בלב אבל מתלבש בצורה חצוניות וכמו שהי' במצרים שהוציאנו ה' משערי טומאה והכנסנו לחמשים שערי בינה. כן הוא בפרט גם כן וזה לך לך לצאת מלבוש הגשמי להתדבק בצורה הפנימיות… ואיתא לך לך בגי' מאה ובזוה"ק מפתחא דמאה ברכאן[2]". 

כלומר, לדברי השפת אמת, הברכה / ההצלחה בחיים, תלויה בחיבור שלנו לעצמיות שבנו כפי שהובא בתחילת המאמר בשם הרב קוק, ואומר השפת אמת שהחיבור המדויק ביותר הוא בחיבור לרובד הרוחני המופשט יותר.

אחרי התרגיל הבא הדברים יובנו יותר.

עכשיו אבקש מכם להתבונן בזהות הרצויה שכתבתם לעיל ולהוציא משם את "הצורה הפנימית" כלומר, אם לדוגמא כתבתם שאתם רוצה לגור במזרח הרחוק, חישבו מדוע? האם זה נובע מרצון להיות רוחני יותר? רגוע יותר? פשוט יותר?. במידה וכתבתם שאתם שהמקצוע שלכם הוא סופר/ת שאלו את עצמכם מדוע זה מדבר אליכם? האם זאת מאחר ואתם חפצים להשפיע? אולי להתעסק ביצירה? אולי להחכים או להתעמק בדברים? בדרך זו תעברו על הרשימה שלכם וכתבו מי אתם רוצים להיות ב'הוויה' שלכם.

כגון: רגוע, אוהב, נבון, חרוץ, מעצים, מעניק, מצחיק וכדומה.

3) מי אני רוצה להיות? (בהוויה)

 

 

"את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו".

(מדרש תנחומא פרשת ויקהל סימן א)

 

"עומק רום ועומק תחת" (ספר יצירה)

 

רק עכשיו, אחרי שאנו יודעים מי אנו רוצים להיות ברובד הרוחני והמדויק יותר, אנו יכולים לגזור דרכים מעשיות להביא את עצמנו לידי ביטוי:

 

"אך האדם צריך … להמשיך הארת הנשמה בגוף. וז"ש והיו הדברים כו' אשר אנכי מצוך כו' על לבבך. וכ' שמעי בת וראי אח"כ והטי אזנך ושכחי כו'. שאחר שזוכין להסתכלות הנ"ל בכח הנשמה צריכין להטות הגוף להתדבק בכח הנשמה … ואז ויתאו המלך יפיך. וכפי הארת הנשמה בגוף כך יכולין לשכוח הבלי עולם". (שפת אמת שמות פרשת יתרו)

ועל כן, יש לחשוב כיצד אדאג שזהותי האמתית תהיה נוכחת בחיי, לשם כך ענו על השאלות הבאות:

4) מה תעשה/י שיביא את מי שאת/ה רוצה להיות לידי ביטוי?

  

 

5) ממה את/ה צריך/ה להימנע בכדי להיות מי שאת/ה רוצה להיות?

 

 

כל שנשאר לנו הוא להתחייב להיות מי שאנו אמורים להיות. אם אנו לא נהיה מי שאנו אמורים להיות מי ישלים את החסר ?    

 

 ואם לא עכשיו אימתי!?

 

 

[1] סופר ומדינאי בריטי ממוצא יהודי (כפי שמעיד שמו "בנימין הישראלי") היה ראש ממשלת בריטניה.

 

[2] הזוהר אומר כי הגימטרייה של המילה "לך לך" הוא מאה, כנגד מאה הברכות שצריך לברך בכל יום.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s