התפתחות וכיוון שבועי על פי ספר בראשית

בראשית

מיקוד והגדרת מטרה

לדברי רבותינו במדרש רבה, המילה בראשית פירושה "בשביל ישראל" או "בשביל התורה" הנקראים "ראשית", כלומר בשבילם ברא הקב"ה את עולמו. לקב"ה יש מטרה ברורה שבשבילה הוא בורא את כל העולם: הוא עושה זאת כדי שיתגלה שמו הגדול בעולם הזה דרך התורה וישראל. זהו הכלל של "סוף מעשה במחשבה תחילה". אם כן, הראשית של כל דבר היא השאלה: מה המטרה? לאן אני רוצה להגיע? אדם שיש לו מטרות דומה לאדם החותר לכיוון מסוים ואכן לשם הוא מתקדם, ולא בכדי אנו קוראים למטרה חתירה. לעומת זאת אדם בלא מטרה דומה לאדם הנסחף עם הזרם לאן שייקח אותו.

הידעת: בשנת 1957 נעשה סקר באחת מהאוניברסיטאות בארה"ב, ובו בדקו את ההשפעה של קביעת מטרה על עיצוב העתיד ואכן התגלה שהן משפיעות: מצבם הכלכלי של הסטודנטים שהציבו לעצמם מטרות ברורות ומוגדרות היה טוב יותר ממצבם של אלו שלא.

 

משימת השבוע: כתוב מהן המטרות שלך לשנה הזאת.

 

נוח

התכנסות פנימה

הרב קוק כותב בספרו "מוסר אביך" שתיקון האדם הוא קל מאחר שרצונו של האדם הוא טוב ביסודו, והחטא הוא רק חיצוני לאדם. על כן אדם שקלקל את דרכו צריך להתכנס פנימה ולפנות את עצמו מכל הסביבה הרועשת, ואז בטבעיות הוא יתחיל לחזור לעצמיותו ויוכל לבטא את רצונו הטוב בעולם. כך היה בדורו של נוח. באותו הדור "השחית כל בשר דרכו על הארץ", ותיקון העולם היה על ידי התכנסות פנימה לתיבה. חכמינו לימדו אותנו שהתהליכים העוברים על העולם מתרחשים גם באדם היחיד, ועל כן הם קראו לאדם עולם קטן. אם כן, כמו בדורו של נוח, כאשר האדם מרגיש שהכול סביבו תוהו ובהו, יתכנס פנימה ומשם יצא לדרך חדשה.

"אפילו כשימצא אדם את עצמו טבוע עמוק מאוד ברפש החיים, ידע שההתבודדות הפנימית תמציא לו בחזרה את עצמיותו אשר אבד, ואור נשמתו ישוב אליו". (הרב קוק)

 

משימת השבוע: קום השבוע חצי שעה מוקדם יותר, בזמן שכולם עוד ישנים, והתחבר לעצמך דרך לימוד או כתיבה.

 

 

לך-לך

בדרך אל

קיימת נטייה לא לזוז עד שלא נדע לאן אנו צריכים להגיע בדיוק, אפילו כאשר ברור לנו שהמקום שבו אנו נמצאים רע לנו. מאברהם אנו לומדים שאם רע לך במקום שבו אתה נמצא, תתחיל לזוז לכיוון שאתה רוצה להגיע אליו ולאט לאט הדברים יתבהרו מעצמם. אפילו כשיש לאדם כיוון כללי בלבד, כל דבר שהוא יעשה בכיוון ישרת אותו להגיע למקום המדויק לו.

וזהו שכתוב "לך לך… אל הארץ אשר אראך". כשמתבוננים בפסוק רואים שלאברהם לא נאמר לאן עליו ללכת, הקב"ה אמר לו לֵךְ ואני אראה לך לאן. לאברהם הייתה וודאות מאיפה הוא יוצא, אך לא למקום אליו יגיע. מה שמלמד אותנו שאפשר להתחיל לזוז גם כשלא ברור לאן נגיע, והדברים ילכו ויתבהרו תוך כדי עשייה.

 "החיים אינם מסדרון ארוך וקל … כי אם מבוך ובו מעברים שדרכם עלינו לגשש את דרכנו אבודים ומבולבלים … אך תמיד אם נאמין, ייפתח לנו שער, אולי לא שער שאנו עצמנו חשבנו עליו, אבל כזה שיתברר לבסוף כשער שיועיל לנו". (א' ג'יי קרונין)

.

משימת השבוע : איזה מעשה אני יכול לעשות כדי לקדם את עצמי למקום שנכון לי, מה הצעד הבא שאני יכול לעשות כרגע שוודאי הוא נכון. 

 

 

וירא

לא לעצור

כאשר אברהם שומע על חורבנה של סדום הוא פותח עם ה' במשא ומתן על מנת להציל את העיר. הקב"ה מקבל את בקשתו של אברהם שאם ימצאו חמישים צדיקים בסדום לא תיחרב העיר. אולם, אברהם לא מוותר ומבקש שגם אם יהיו פחות מכך לא תיחרב סדום. ולבסוף הקב"ה מסכים עם אברהם שגם בעבור עשרה לא תיחרב סדום וכאן המשא ומתן מסתיים במילים "וילך ה' כאשר כילה לדבר עם אברהם", רש"י במקום אומר "כיוון שנשתתק הסנגור (אברהם), הלך לו הדיין" מה שמלמד שהקב"ה מבחינתו היה פתוח להמשיך במשא ומתן ולשקול שלא להחריב את סדום גם בפחות מעשרה צדיקים, אולם אברהם לא המשיך לבקש מאחר וחשב שלא תתקבל בקשתו, המעצור היה במחשבה של אברהם ולא במציאות, לדברי הזוהר מי שהלך עד הסוף הוא משה שביקש שה' ימחל לישראל ללא תנאים, והפלא ופלא בקשתו התקבלה. שימו לב שרובם של המעצורים והגבולות אנו אלו שמציבים אותם, ופעם בכמה דורות מגיע אדם ששובר לנו את האמונה המגבילה.

 

עד 1954 סברו מדענים שבן אדם לא מסוגל פיזית לרוץ מִיל בפחות מארבע דקות, ואכן עד אז שום אצן לא שבר את המחסום. אבל ב-6.5.1954 רוג'ר בניסטר שבר את המחסום ורץ מִיל בשלוש דקות וחמישים ותשע שניות. מה שמפליא הוא שכעבור שבועיים נשבר גם השיא הזה, ולאחר מכן רבים הצליחו לרוץ מיל בפחות מארבע דקות.

 

משימה שבועית: בחר דבר אחד שאתה רוצה מאוד וחושב שאינו ניתן להשגה וכתוב הוכחות שדבר זה אפשרי.

 

 

חיי שרה

לא משנה מה נקודת הפתיחה השאלה היא מה הלאה

אליעזר עבד אברהם היה מזרע חם שקולל להיות "ארור" ו"עבד עבדים" לאחָיו. אולם אותו "ארור" היה מי שנבחר למצוא, על פי שיקול דעתו, את האישה העתידה להיות אחת מהאימהות של עם ישראל, העם המבורך מכל עם ולשון. כיצד ייתכן הדבר? חז"ל מלמדים אותנו שאליעזר יצא מכלל ארור ונהיה ברוך ומסביר בעל השפת אמת שהכל קרה בזכות כך שהוא "הכיר את מקומו", הוא הכיר שהוא עבד והוא לא ניסה להיות משהו אחר, הוא היה נאמן לעצמיותו בצורה הטובה ביותר וכפי שרואים בפרשה שהוא ביטל את עצמו כלפי אברהם וכל הזמן הגדיר את עצמו "כעבד אברהם". בזכות זה הוא נהיה אחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם, משפיע יותר מהרבה אנשים "ברוכים",  מה שמלמד שכאשר אדם נמצא במקום המתאים לו חייו מסתדרים ומשם הוא צומח.

ובמדרש עבד משכיל כו' מה השכלתו כו' מוטב שיהי' עבד בבית הזה כו' וקשה דלכאורה נראה דלגרמי' עביד. ומה השכלה זו שישבחו הכתוב. אבל הפי' הוא זה עצמו. שלא עלה על דעתו לבקש דרך לצאת מן העבדות רק למצוא תקונו בהעבדות עצמו. כמ"ש איזהו חכם המכיר את מקומו. ולכן מיד אמר עבד אברהם אנכי. שכל שמחתו הי' במה שהוא עבד לאברהם ולא להיות חפשי מן העבדות כי מי יבוא אחרי המלך כו' כבר עשהו. ונאמר עליו ימשול בבן מביש. ודבר זה נוהג בכל אדם למצוא תקונו במקומו ושלא לחפש מדריגות אחרות כנ"ל: (שפת אמת בראשית פרשת חיי שרה)

משימת השבוע: 

מהו המקום שלך? מה הייחודיות שלך שהיא התרומה שלך לסביבה?

 

תולדות

השתדלות במציאה

כתוב בגמרא שבתקופתם היו שואלים את החתן ערב החתונה: "מצא או מוצא"? כלומר האם אשתך טובה, לפי הפסוק "מצא אישה מצא טוב", או לא טובה, לפי הפסוק "מוצא אני מר ממות את האישה"? אם נדייק נראה ש"מצא" זה בלשון עבר ו"מוצא" בלשון הווה. בעצם שלמה המלך אומר לנו שזיווגו של אדם הוא אכן מציאה, הוא בא בהיסח הדעת כשנסיבות החיים מפגישות אותנו עם האדם הנכון. אולם יש אנשים הממשיכים לצפות שזיווגם יעלה יפה מעצמו בלא כל השקעה, אז הם מזניחים את הקשר אחרי החתונה והזיווג אינו מצליח. על כן "מוצא אני מר ממוות את האישה" נאמר על מי שלא רוצה להשקיע, רוצה "מציאות". לעומת זאת מי שמבין שהוא מצא את אשתו בעבר, ומאז זה לא עניין של "מציאה" אלא של השתדלות, עליו נאמר: "מצא אישה מצא טוב".

 

"לבקר אחרים, ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים – זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה – לכך דרושים כישרון מיוחד והשקעת מאמץ." (רבי נחמן מברסלב)

 

משימת השבוע: בחן את הקשרים עם אנשים האהובים עליך. האם אתה עושה משהו כדי לטפח את הקשר? בחר קשר אחד שאתה מעוניין לטפח השבוע.

 

 

ויצא

אדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות

"ויצא יעקב מבאר שבע". למה לא כתוב וילך יעקב? לפי הזוהר, ברגע זה יעקב יצא מארץ ישראל לרשות אחרת. הדבר תמוה מאחר שבאר שבע היא באמצע ארץ ישראל, ומי שיוצא ממנה עדיין לא יוצא מארץ ישראל. הסביר ה"שם משמואל" שמאחר שיעקב גמר בליבו לצאת מארץ ישראל, הוא נחשב כמי שעזב את הארץ, על פי הכלל שדעתו של אדם קובעת את מקומו. כך גם היה בחזרתו לארץ: לאחר שגמר בליבו לחזור לארץ, באו מלאכי ארץ ישראל ללוותו אף שעדיין היה רחוק מהכניסה לארץ. מכאן שהמחשבה היא הקובעת את מיקומו של האדם. אכן כשנשים לב נראה שאנו נמצאים היכן שהמחשבה נמצאת ולא היכן שהגוף נמצא. לדוגמה אדם הנמצא בחתונה ומוטרד מאירוע כלשהו. ברגע שהוא טרוד במחשבתו, הוא אינו בחתונה אלא באותו אירוע מטריד. מצב רוחו של אותו אדם ותנועות גופו נמצאים היכן שמחשבתו נמצאת. על כן אמר הבעל שם טוב: 'שים לב אם המחשבה נמצאת היכן שאתה רוצה להיות'. חשוב לדעת שהמחשבה היא בידינו ואין אנו בידה. על כן בחרו את המחשבה שמשרתת אתכם.

 

 "כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים, והוא מתחזק ומתגבר עליהם ומנצח אותם, יש לקדוש ברוך הוא תענוג גדול מזה. והוא יקר מאוד בעיני השי"ת … הכלל שאי אפשר בשום אופן בעולם שיהיו שני מחשבות ביחד בפעם אחד. על כן בקלות יכולים לגרש מחשבות רעות רק בשב ואל תעשה, דהיינו שלא לחשוב אותו המחשבה רק לחשוב איזה מחשבה אחרת בתורה או עבודה או אפילו מו"מ (משא ומתן), כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אופן". (ר' נחמן מברסלב)

 

משימת השבוע : כל פעם שיעלו בך רגשות שליליים עצור! שים לב איזה מחשבות היו לך בראש שהביאו לרגשות האלו, והחלף אותן במחשבות אופטימיות. במידה ואתה מוטרד מאוד ממחשבה מסוימת ואינך יכול להסיח דעתך ממנה, החלף את סגנון המחשבה ממחשבה שמראה לפניך תמונת עתיד שלילית, למחשבה על מה אתה יכול לעשות בעניין? איזה דבר טוב יכול שיצא מכך? מה בוודאות אתה יכול לעשות שיוביל לתוצאה טובה? וכדו'.

 

וישלח

פחד מדרבן ולא פחד משתק

המלאכים ששלח יעקב לעשו חוזרים ומספרים ליעקב שעשו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו. כשיעקב שומע זאת הוא ירא, ומכין את עצמו לתפילה, לדורון ולמלחמה.

הפחד הוא דבר טוב, עניינו להביא את האדם לזהירות לעשייה ולראיית הנולד, כפי שהפחד שליעקב גרם לו להכין את עצמו לתפילה, לדורון ולמלחמה. אולם לפעמים הדמיון מגדיל את הפחד מעבר לפרופורציה ומעמיד אותו כנתון בלעדי ש אין מה לעשות כנגדו. אז הפחד הוא רע כי במקום לדרבן את האדם לעשות הוא מחליש אותו וגורם לו לא לעשות דבר לישועתו.

 "הטעות הגדולה ביותר שאדם יכול לעשות היא לפחד מטעויות." (אלברט הובראד)

 

משימת השבוע: הפוך פחד מרתיעה לעשייה. תברר ממה בדיוק אתה פוחד ומה, איך, וכיצד תוכל לעשות ולא להיפגע?  

 

 

וישב

לשהות בכאב

הפרשה פותחת במילים "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". על צד הרמז, מסביר ה"שפת אמת" כי המילה "מגורי" רומזת לפחד הנקרא גם מגור. לדבריו, יעקב לא ברח עקב הפחד מהכישלונות והנפילות בחייו אלא להפך התיישב בהן. אלה דבריו: "וישב יעקב כו' מגורי אביו, שנתישב (עצמו) באותו הפחד בעצמו כמו שכתבו בשם הבעש"ט על פי מן המיצר קראתי כי הבורח בעת צרה הוא כאשה עוברה שכל מקום שבורחת העיבור עמה. כן כל עצב שצריך להיות נולד תולדות מזה כמו שנאמר בכל עצב יהי' מותר. אין צריך לסלק עצמו מזה רק למצוא העזר והתולדות תוך המיצר." וזה יסוד גדול בהתפתחות האישית שלא לברוח מכישלונות ונפילות. אלא להתבונן בהם לכאוב אותם ומשם, מהמקומות שאנו נופלים בהם, אפשר ללמוד מהי הסיבה לנפילה ובמה אנו צריכים להשתפר. דווקא שם נמצא הפתח לחשוף את המקום שבו אנו צריכים להשתנות לטובה מה שיחולל מהפך בחיינו. לא נעים להשתהות בנפילות שלנו, זו אכן דרך של קוצים. אך היא כזו רק בתחילתה, בסופה היא מישור.

 "בעת אשר ירגיש האדם נפילה, מפני חולשת רוח והמעדה מוסרית, ישים אל ליבו שממעמקי התהומים הוא צריך לדלות מרגליות יקרות, וישוב ויעלה, ויחדש כוחו בגבורה ושלווה, לאור עולם, עוד ביתר שאת מימי קדם"(הרב קוק)

 

משימת השבוע: לקחת אירוע שנפלנו בו, ולהתבונן פנימה במקום הזה ולשאול מדוע התנהגתי כך ממה חששתי, על איזה ערך התכוונתי לשמור?  אח"כ לחקור האם החשש היה נכון? האם יש דרך טובה להתנהג ולשמור על אותם ערכים?

 

 

 

מקץ

מה שלא רואים מכאן רואים משם

שר המשקים ושר האופים מתהלכים זעופים שלא כתמול שלשום בעקבות החלום שחלמו בלילה ואין לו פותר. יוסף מציע את עצמו ושר המשקים מספר ראשון את חלומו. לאחר שיוסף פותר את חלומו של שר המשקים, כתוב: "וירא שר האופים כי טוב פתר". כיצד ידע שר האופים שיוסף פתר טוב את החלום של שר המשקים? עונה ר' אלעזר (ברכות נה ע"ב) שכל אחד מהם חלם נוסף לחלומו גם את הפתרון לחלום של חברו. ונשאלת השאלה מדוע הם חלמו את הפתרון לחלומו של השני ולא את הפתרון של עצמם?

הרב קוק מסביר שמאחר ש"אדם קרוב אצל עצמו", הוא לא רואה נכון דברים הקרובים אליו, בעוד שדברים רחוקים ממנו הוא רואה בצורה ברורה יותר. משל לחפץ שאם מקרבים אותו לעיניים, לא רואים אותו טוב וצריך להרחיק אותו כדי לראותו. כמו כן בנפש האדם, פעמים רבות שאנשים אחרים רואים עליך דברים שאתה עצמך אינך רואה.

"חוק הוא בתורת נפש האדם, כי הדברים היותר קרובים אל האדם יכיר אותם בהכרה כהה, והדברים הרחוקים יכיר בהכרה יותר ברורה … האדם יכיר יותר את חבירו ותכונותיו ממה שיכיר את עצמו לפי האמת". (הרב קוק)

משימת השבוע: בחר נושא בו אתה מסופק לגביו מה נכון עבורך, ושאל חברים שאתה מרגיש נוח בחברתם לדעתם, ומדוע הם חושבים כן.

 

 

ויגש

"מים עמוקים עצה בלב איש"

יוסף מסתיר מאחיו את זהותו ומעמיד פנים, אולם אחרי השיחה עם יהודה יוסף גילה את עצמו: "ולא יכול יוסף להתאפק… ויאמר אל אחיו אני יוסף". מה עשה יהודה שהצליח להביא את יוסף לחשוף את עצמו? על פי מדרש רבה, יהודה עשה כאן עבודה גדולה: "וייגש אליו יהודה וגו', כתיב (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש וגו', [משל] לבאר עמוקה… ולא הייתה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה… כך לא זז יהודה, משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו." כדי שהאחר יחשוף את עצמו צריך לתת לו את המרחב הנכון, מרחב של עין טובה, שהרי כל החשש להוריד את ה'מסכות' ולהיחשף הוא משום החשש לפגיעה. במקום שאדם יודע שאוהבים אותו ושרואים אותו בעין טובה, הוא אינו חושש להיות עצמו במאה אחוזים. הדבר הראשון שעשה יהודה הוא לראות את יוסף בעין טובה, וכך הוא הגיע לליבו. כיצד עושים זאת? מחפשים את הטוב באותו אדם. בכל אדם יש טוב גדול בפנימיותו, ולכן כאשר מחפשים לראות את הטוב בעצם צוללים פנימה והפנימיות של האחר נחשפת מעצמה. זה מה שאומר המדרש לעיל: "מים עמוקים עצה בלב איש", כלומר בעומק האדם יש מים צלולים וטובים.

 

"כשמסתכלים באמת בצד הטוב של כל אחד ואחד מתאהב האדם על הבריות בחבה פנימית, ואיננו צריך להזדקק לשום אבק של חנופה, כי ההתעניינות בצד הטוב, שהוא פוגש תמיד, מכסה ממנו באמת את כל הצדדים הרעים (של הזולת)…" (הרב קוק)

 

משימת השבוע: בחר אדם שאתה חש שיש מחיצה ביניכם, ומנה את הדברים הטובים שאתה יכול לראות בו.

 

 

ויחי

ואני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב

בפרשה יעקב מבקר את ראובן על המעשים הפזיזים שעשה, ואומר לו: "פחז כמים אַל תותר". מאחר שנהגת בפזיזות כמים ה"ממהרים למרוצתם", לא יהיה לך היתרון להנהיג את עם ישראל כפי הראוי לך כבכור. ר' אלעזר מסביר שהמילה פחז היא נוטריקון פזתָ חבתָ זלתָ: היית פזיז, עקב כך הוטל עליך חוב, ובסוף הבאת לזילות. הרב קוק, בפירושו לגמרא זו, מסביר שההווה הוא בסיס לעתיד. כאשר ההווה מתנהל ומתקדם כפי רמתו, הוא מקדם את העתיד. לעומת זאת כאשר אדם רוצה לקפוץ ממדרגתו, ההווה מתבזבז כי הוא לא מתקדם כלל, וממילא גם העתיד נפגע מכך. לכן פזת – עשית מעשה פזיז, חבת – התחייבת בהווה וזלת – הבאת לזילות בעתיד. דוגמה לאדם המנסה ללמוד נושא כלשהו בלא ללמוד את ההקדמות שלו. הוא לא מבין את החומר ואז בהווה לא נעשה כלום וממילא גם העתיד נפגע.

השל"ה הקדוש אומר שמעשה שנעשה בפזיזות יהיה בו גירעון, ורמז לכך בפסוק "אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב" (תהילים). לעומת זאת מעשה שנעשה במתינות יצליח, ורמז לדבר: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם" (ישעיהו).

משימה שבועית: כתוב דבר אחד שאתה הולך לעשות השבוע, כתוב מה המטרה שלך בזה, מה התוצאה לה אתה מייחל, וכיצד תפעל בצורה הטובה ביותר להגשמת המטרה.